|
תומאס ברדוורדין
תומאס ברדוורדין (באנגלית: Thomas Bradwardine; בעשור ה-1290[דרושה הבהרה] - 26 באוגוסט 1349) היה מדען, מתמטיקאי, פילוסוף, לוגיקן ותאולוג בריטי. יחד עם ויליאם מאוקאם היה ממובילי התנופה האינטלקטואלית באוניברסיטת אוקספורד, שהתבטאה בעיקר בעיסוק במתמטיקה ופיזיקה. בחקירותיו אחר גיבוש חוק טבע למהירות ותאוצה של גופים הגיע כמעט לניסוח מושג הגבול ולניסוח חוק הנפילה החופשית שנים לפני גלילאו גליליי. במקביל לעבודתו המדעית היה גם איש כנסייה ונבחר לכהן כארכיבישוף של קנטרברי, חודש בלבד לפני שמת כתוצאה ממגפת המוות השחור. כינויו בלטינית הוא Doctor Profundus (מורה מעמיק). הוא היה חלק של הקלקולטרים מאוקספורד. תולדות חייויליד סאסקס, בן למשפחת אצולה כפרית זעירה או בורגנית. את לימודי התאולוגיה עשה בבליול קולג' באוקספורד וב-1321 קיבל תואר דוקטור בתאולוגיה (doctor of divinity). באותה עת כתב את חיבורו החשוב בלוגיקה: Insolubles, בו הוא מנתח, לראשונה באופן שיטתי במערב, את פרדוקס השקרן. לאחר שקיבל הזמנה לכהן כפרופסור, עבר לקולג' מרטון, שם עלה עד לדרגת ראש הפקולטה לתאולוגיה וצ'נסלור הקולג'. בקולג' זה פיתח את הגישה המתמטית לעיסוק בפיזיקה, בעקבות ההיררכיה של רוברט גרוסטסט, המעמידה את העיסוק במדעי הטבע על המתמטיקה[1]. כאשר ציין אייזק ניוטון, 300 שנים מאוחר יותר, שראה למרחוק כיוון שעמד על כתפי ענקים, למרות שלא ציין זאת במפורש, הוא הכיר במסורת הארוכה של המתמטיקאים-פיזיקאים של קולג' מרטון (ה-Oxford Calculators), ובפרט בתרומתו של ברדוורדין[2]. למרות שמשרתו איפשרה לו לעסוק במדע, היא לא השתלמה מבחינה כלכלית, לפיכך קיבל על עצמו ברדוורדין את תפקיד הכומר המוודה של אדוארד השלישי, מלך אנגליה, בחצרו והצטרף אליו במסעותיו לצרפת ובמצור על קלה (1346), תוך שהוא ממלא שליחויות דיפלומטיות שונות. ב-1349 נבחר לכהן כארכיבישוף מקנטרברי, לאחר שקודמו בתפקיד מת מן המוות השחור בטרם נכנס לתפקידו. ברדוורדין יצא לקבל את ברכת האפיפיור קלמנט השישי באוויניון, אך בדרכו חזרה חלה במחלת הדבר ומת ברוצ'סטר. הוא נקבר בקתדרלת קנטרברי. תרומתו למדעכאמור, ברדוורדין הלך בדרכו של רוברט גרוסטסט וביסס את העיסוק בפיזיקה על הניסוי ועל המתמטיקה, במקום על חקירה סכולסטית של הפיזיקה של אריסטו. המקום שהעניק למתמטיקה היה נרחב ומרכזי בתפיסתו. לדבריו:
בניסוייו וחישוביו ניסח כללים עבור מקרים פרטיים של מה שנקרא מאז גליליאו, "נפילה חופשית". כך ניסח את כלל המהירות הממוצעת: גוף הנע במהירות קבועה עובר את אותו המרחק כמו גוף מואץ באותו פרק זמן, אם מהירותו היא מחצית המהירות הסופית של הגוף המואץ. בניסיונו לקרב את המהירות הממוצעת הגיע ברדוורדין כמעט לניסוח של מושג הגבול, אך חסרו לו הכלים של החשבון הדיפרנציאלי שינוסחו 300 שנה לאחר מכן. בספרו Tractatus de Proportionibus ("מאמר על היחסים") דן ברדוורדין בספרו של אאודוקסוס מקנידוס על היחסים בין גדלים ומפתח את הרעיון של פונקציות מעריכיות שפותחו לאחר מכן על ידי ברנולי ואוילר. ברדוורדין עסק גם במנמוניקה ("אמנות הזיכרון") בספרו De Memoria Artificiali ("על הזיכרון המלאכותי"). תאולוגיה ופילוסופיהמבחינת בעיית הרצון החופשי ביטא ברדוורדין את העמדה[3] לפיה הידע האינסופי של האל איננו ידע במובן האנושי ואינו יכול לכפות על האדם פעולה ובכך מאפשר לאדם בחירה חופשית לפעול כרצונו. נושא מרכזי שהעסיק את ברדוורדין הן במישור התאולוגי והן במישור הפיזיקלי והאסטרונומי היה מושג האינסוף. הוא שילב את תפיסת היקום האינסופי בגישתו התאולוגית וקבע שהאל, שחירותו אינסופית, מתקיים ביקום אינסופי המורכב מריק ובו אינסוף עולמות, בהם מנחיל האלוהים את ממשלתו. האל הכל-יכול איננו מוגבל לא בשל הריק ובשל הפרדוקסים. דבר זה הפך את ברדוורדין להוגה פורץ-דרך מבחינה מחשבתית, שניפץ את תמונת העולם האריסטוטלית הסגורה והסדורה ואיפשר מחשבה רחבת-היקף.
בתרבותג'פרי צ'וסר, בסיפורו של כומר הנזירה מתוך סיפורי קנטרברי ממקם את ברדוורדין בין אוגוסטינוס ובואתיוס בדיון על חופש הרצון. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
Andrew G. O'Connor, Thomas of Bradwardine, His Tractatus de Proportionibus: Its Significance for the Development of Mathematical Physics, in Speculum Vol. 33, No. 3 (Jul., 1958), pp. 385-387
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||
