|
תורתו אומנותותורתו אֻמָּנותו הוא מונח תלמודי לתיאור אדם שכל זמנו מוקדש אך ורק ללימוד תורה. לפיכך, נאמר על אותו אדם שהתורה היא המקצוע שלו. אדם שתורתו אומנותו מקבל מעמד מיוחד בהלכה. באמצעי התקשורת בישראל משמש המושג בעיקר בהקשר של "הסדר תורתו אומנותו", שלפיו צעירים שעיסוקם היחידי הוא לימוד בישיבה, מקבלים דחייה של חובת השירות בצה"ל עד לאחר סיום לימודיהם. למעשה, הסדר זה גורם לרוב הגברים מהמגזר החרדי שלא לשרת בצבא כלל, או לשרת שירות מקוצר ביותר (ארבעה חודשי שירות חובה, הנקראים שלב ב'). במשך שנים היה ההסדר מעוגן בתקנה של שר הביטחון, אך בעקבות פסיקת בג"ץ, הוא עוגן בחוק טל, ובעקבות פסיקה נוספת הוא בוטל. מקור המונח והגדרתוהמונח תורתו אומנותו מתאר בתלמוד יחידי סגולה העוסקים אך ורק בלימוד תורה, ללא הפסקה. כך מופיע במסכת שבת, שם רבי יוחנן מוציא את עצמו מכלל הלומדים ש"תורתם אומנותם"[1]: ”...דתניא: חברים שהיו עוסקין בתורה – מפסיקין לקריאת שמע, ואין מפסיקין לתפלה. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחי וחבריו, שתורתן אומנותן, אבל כגון אנו – מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה”. הרמב"ן[2] מביא את דברי הר"י מיגאש בשם הרי"ף: "תלמיד חכם שתורתו אומנותו, כלומר שתורתו קבע ועסקו עראי, אבל לא במי שעסקו קבוע ואין תורתו קבע." בעקבות זאת פסק הטור: "אם יש לו מעט אומנות או מעט משא ומתן להתפרנס בו כדי חייו ולא להתעשר, ובכל שעה שהוא פנוי מעסקיו חוזר על דברי תורה ולומד תדיר, נקרא תורתו אומנותו". דברים אלו נפסקו גם בשולחן ערוך.[3][4] הלכהדעת תורה על תורתו אומנותו
רבים למדו מדברי אביי שנפסק להלכה לעשות כדברי רבי ישמעאל, ולשלב תורה ועבודה לשם פרנסה. הרמב"ם מתייחס לכך בהלכות תלמוד תורה, ופוסק באופן גורף שצריך לקיים תלמוד תורה עם דרך ארץ (עבודה). את הטענות ביחס להסכם יששכר וזבולון, שלפיו חלק מן העם עוסקים בתורה וחלקו השני עוסק במסחר ותומך בלומדים, דוחה הרמב"ם בפירושו למשנה[5] וטוען שמדובר רק במי שנותן מממונו לסוחרים כדי שיסחרו בממונו וירוויחו בשבילו, אבל להתפרנס מן הצדקה - אסור. לעומתו פסקו רבים[6] כי בדורנו, אם תנהג תורה עם עבודה, אין התורה מתקיימת, ולכן יש צורך לקיים את הסכם יששכר וזבולון, וממילא מותר ללמוד בלי להתפרנס, ולהתקיים מן הצדקה.[7] כיום מעמד "תורתו אומנותו" נחשב לאידיאל של רוב לומדי התורה. בתפילה הנאמרת בסיום לימוד מסכת אומרים "יהי רצון מלפניך שתהא תורתך אומנותנו".[8] הלכות למי שתורתו אומנותובטור[9] ובשולחן ערוך[10] נפסק שמי ש"תורתו אומנותו" פטור מתשלומי מיסים ומחובות ביטחוניות, וכן פטור מעבודות חובה קהילתיות כמו חפירת בארות מים (אולם חייב לשלם לפועלים החופרים, אם שכרו כאלה). בגיוס לצה"ל
באופן פורמלי, ההסדר כולל כל גבר בגילים 18–54 הכשיר לשירות צבאי[11], ותלמיד בישיבה גבוהה שגילו מעל 16, או סיים לימודים בישיבה תיכונית. על פי החוק הקיים על תלמיד ישיבה, הרוצה להצטרף להסדר, להתחייב להקדיש 45 שעות שבועיות ללימוד תורה בישיבה או 40 שעות שבועיות לאברך הלומד בכולל.[12]. צה"ל מאשר את המעמד לאחר חתימת ראש הישיבה ומזכיר ועד הישיבות ויש לחדשו מדי שנה. בגיל 26 ניתן פטור מלא משירות ביטחון. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
