תחליף סוכר הוא תוסף מזון שטעמו מתוק אך כמות האנרגיה שבו קטנה מזו של סוכרוז. חלק מתחליפי הסוכר טבעיים ואחרים מלאכותיים ומכונים "ממתיק מלאכותי".
ממתיקים מלאכותיים
ממתיק מלאכותי הוא תוסף מזון כימי בעל ערך תזונתי נמוך מאוד, המשמש להמתקת המזון כתחליף לסוכר ומיוצר באופן סינתטי.
בין הממתיקים המלאכותיים הראשונים היה הסכרין שמתיקותו היא פי 300 משל הסוכרוז וייצורו זול, שהתגלה ב-1879 על ידי כימאי בשם קונסטנטין פולברג שעבד עם זפת פחם. בזמן שסעד עם אשתו, הבחין המדען כי לכל מה שאכל היה טעם מתוק, והבין שהשאריות על ידיו הן המקור למתיקות החריגה. חסרונו של הסכרין הוא בטעם הלוואי המתכתי שלו.
יצרני הממתיקים המלאכותיים חיפשו דרכים לייצר ממתיקים מלאכותיים חופשיים מטעם הלוואי וכך נוצר הציקלמאט, שמתיקותו גדולה פי 30–50 ממתיקות הסוכרוז וממתיקים סינתטיים אחרים. אף על פי שרבים משתמשים בממתיקים מלאכותיים כדרך לתמוך בירידה או בשמירה על משקל הגוף, הממתיקים כשלעצמם אינם גורמים להרזייה באופן ישיר.[1] שינויים במשקל הגוף תלויים בצריכה הקלורית הכוללת של האדם.
סטיביה - צמח תבלין נטול קלוריות (מתוק פי 10–15 מסוכר, אבקת הסטיביוזיד המופקת מהצמח מתוקה פי 200).[2]
סורביטול - ממתיק טבעי, שמתיקותו 60% מסוכר, אך מכיל 2.4 קלוריות לגרם (לעומת 4 בסוכר). משמש בעיקר בתעשיית הממתקים.
מלטיטול - ממתיק טבעי שמתיקותו 90% מסוכר, אך מכיל 2.1 קלוריות לגרם (לעומת 4 בסוכר).
אריתריטול ממתיק טבעי שמתיקותו 70% מסוכר אך מכיל 0.24 קלוריות לגרם (לעומת 4 בסוכר) ואינו משפיע על רמות הסוכר והאינסולין בדם.
רשימת תחליפים מלאכותיים
משני טעם
בנוסף לתחליפי הסוכר שטעמם מתוק, ישנם גם חומרים כדוגמת המירקולין אשר משנים באופן זמני את אופן הפעולה של פקעיות הטעם וגורמים לחומרים אחרים לעורר תחושת מתיקות (למשל חומרים חמוצים במקרה של מירקולין).
השפעות בריאותיות
קיימת מחלוקת ביחס להשפעות הבריאותיות של ממתיקים מלאכותיים. בשנות ה-70 הראו מחקרים שנעשו בעכברי מעבדה שאחדים מן הממתיקים הסינתטיים עלולים לגרום לסרטן במינונים גבוהים, אך אמינותם מוטלת היום בספק.[3] אף על פי שקיים קשר מתאמי בין צריכת ממתיקים מלאכותיים לבין סוכרת[4] ומחלות נוספות,[5] לא ניתן להסיק מכך שקיים קשר סיבתי, שכן המתאם עשוי לנבוע מסיבות אחרות (לדוגמה: שימוש בממתיקים מלאכותיים במקביל לצריכה מוגזמת של סוכר ממקורות אחרים).
