|
תיאור מצרים _cropped.jpg)  .png) _(cropped).jpg) .JPG) תיאור מצרים (בצרפתית: Description de l'Égypte)[1] הוא כותרהּ של סדרה מרובת כרכים, שיצאו לאור בצרפת בין השנים 1809–1829 ותיעדו בכתובים ובאיורים את כל ההיבטים של מצרים העתיקה והחדשה, כפי שנסקרו ונודעו בתחילת המאה ה-19. סקר מצרים (1798–1801)הסקר של מצרים, שפורסם לפרטיו בכרכי "תיאור מצרים", נערך בפקודת נפוליאון בונפרטה על ידי משלחת המדעים והאמנויות הצרפתית (Commission des sciences et des arts) (צר'). המשלחת, שאליה חברו טובי המלומדים של צרפת, נוסדה במרץ 1798, והיא התלוותה לצבא הצרפתי במסע למצרים ולארץ ישראל בשנים 1798–1801. אנשי המשלחת, מתמטיקאים, כימאים וקרטוגרפים, בוטנאים וזואולוגים, נודעו בכינוי "savants" – הידענים.[2] לצדם טרחו מהנדסים, מודדים ומתורגמנים, וכן ציירים ותחריטנים שיצרו אלפי איורים של נופים, אתרים וממצאים. המשלחת אורגנה כיחידה צבאית. אנשיה קובצו בחמש קטגוריות וכל אחד ואחד מהם קיבל דרגה צבאית והוקצה לו תפקיד צבאי מלבד המשימה המדעית. ב-22 באוגוסט 1798, פחות מחודשיים אחרי הנחיתה באלכסנדריה, נחנך בקהיר מכון מצרים (Institut d'Égypte), דוגמת המכון של צרפת, במטרה "לדאוג לקידומה ולהפצתה של הנאורות במצרים". על החלק הקרטוגרפי של סקר מצרים הופקדו מודדים ומהנדסים בראשות הקולונל פייר ז'אקוטן, שערכו בכלי מדידה משוכללים לתקופתם מיפוי טופוגרפי של עמק הנילוס מאשדי אסואן בדרום, דלתת הנילוס וחוף ארץ ישראל עד צור וצידון בצפון. תוצאות הסקרים והמחקרים נערכו ונכתבו במשך שנים אחדות בידי מלומדים במסורת מסעי התגליות, מתוך הביטחון במדע ובהיגיון שהִשרו ערכי עידן הנאורות וברוח "האנציקלופדיה הגדולה". מהדורות וכרכיםכרכי "תיאור מצרים" ראו אור בהפקה ממשלתית בשתי מהדורות עיקריות. המהדורה הראשונה, "הקיסרית" (Édition Impériale), הופקה בדפוס בשנים 1809 עד 1818. המהדורה השנייה – "המלכותית" (Édition Royale),[3] ראתה אור בשנים 1820 עד 1829 בחסות המלך לואי השמונה-עשר וממשיכו שארל העשירי. לכמה מן הכרכים בשתי המהדורות היו גירסות אחדות. הרוח החיה בעריכת "תיאור מצרים" היה המהנדס, הקרטוגרף והארכאולוג אֶדמֶה-פרנסואה ז'וֹמאר, שליווה את הפקת הסדרה בכל שנותיה, תחילה כמזכיר המערכת ומ-1807 ועד 1830 – כעורך הראשי. המהדורה הראשונה החזיקה 9 כרכים של מאמרים כתובים ו-13 כרכים של לוחות איורים שהאחרון בהם הכיל את קובץ המפות. כל אלה נחלקו לשלושה נושאים: עתיקות (Antiquités), מצרים בת התקופה (État modern) וטבע הארץ (Histoire Naturelle). כל מה שראו עיניהם של אנשי המשלחת המדעית קוטלג באורח שיטתי, מופה ותואר בדקדקנות, מהמקדשים, האובליסקים והפסלים הקדומים ועד צמחים ובעלי חיים. מאות אומנים טרחו על הפקת יותר מ-2000 איורים בנושאים שונים בפיקוחם של אנשי המשלחת המדעית. מועד ההוצאה לאור של הכרך הראשון נקבע לשנת העשור להפיכת 18 בברימר. הכרך השני נדפס בשנת 1812. בעריכתו של פייר ז'אקוטן הופקו 47 גיליונות בקנה מידה 1:100,000,[4] מתוכם 6 גיליונות שיוחדו לארץ ישראל.[5] היה זה מיזם המיפוי הראשון של מצרים ושל ארץ ישראל שנערך על סמך מדידות טריאנגולציה, והוא היווה בסיס למיפוי האזור במרוצת המאה ה-19. נפוליאון לא התיר את פרסום המפות, בטענה שהן מכילות סודות צבאיים, והן ראו אור בשם "אטלס גאוגרפי" (Atlas géographique) רק אחרי הרסטורציה הבורבונית – ב-1818 במסגרת המהדורה הראשונה וב-1826 כחלק מהמהדורה השנייה. המהדורה השנייה של "תיאור מצרים" ראתה אור בשנים 1820–1829 וכללה 37 כרכים. המהדורה נועדה להפצה מסחרית במחיר נוח יחסית. המאמרים נדפסו על גיליונות קטנים יותר מאלה של המהדורה הראשונה, ובשל כך נדרשו כרכים רבים יותר. האיורים נדפסו בשחור-לבן, פרט לאיור השער הצבעוני שעוצב מחדש והציג אתרים היסטוריים ואנדרטות עתיקות, ללא זכר להסְמלה הנפוליאונית שמילאה את שער המהדורה הראשונה. הערכה וביקורתהתרומה של "תיאור מצרים" לחקר התרבויות והגאוגרפיה של המקומות שאליהם פלש נפוליאון האפילה על ההישגים הצבאיים של מסע המלחמה הכושל. מסע נפוליאון למזרח, פרסום חיבורו של ויוואן דנון כבר ב-1802[6] וההוצאה לאור של פרטי הסקר הנרחב של מצרים – הציתו עניין עז בתרבות העתיקה. ההיקסמות ממנה גאתה והשיקה את המירוץ לשוד ולרכישות של עתיקותיה. השראת סקר מצרים ניכרה במערב באמנות הדקורטיבית, באדריכלות ובספרות. אחת מתוצאותיו המרכזיות הייתה לידת האגיפטולוגיה המודרנית, בייחוד לאחר גילוי אבן רוזטה בידי חיילי נפוליאון ופענוח כתב החרטומים המצרי על ידי שמפוליון. אדוארד סעיד הציג את הסקר המדעי הצרפתי של מצרים, בהתאם להשקפתו, כ"דגם המובהק של הפקעה מדעית באמת של תרבות אחת בידי תרבות אחרת, חזקה יותר לכאורה, שכן עם כיבוש מצרים בידי נפוליאון החלו תהליכים בין המזרח למערב, שעדיין שולטים בפרספקטיבות התרבותיות והפוליטיות שלנו בימינו. המשלחת הנפוליאונית, היא ומצבת הדעת הקולקטיבית שלה, 'תיאור מצרים' (Description de l'Égypt), נתנו במה או מסגרת לאוריינטליזם, שכן מצרים, ובעקבותיה ארצות האסלאם האחרות, נתפסו כמחוז החי, המעבדה והתיאטרון לידע אפקטיבי של המערב על האוריינט."[7] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
