|
תירס
  תירס (שם מדעי: Zea mays) הוא צמח חד שנתי ממשפחת הדגניים. במאה ה-21 הוא הגידול החקלאי הנרחב ביותר בעולם[2] ואחריו חיטה ואורז. צמח התירס מגיע לגובה של כ-3 מטר. הוא נזרע באביב ונקצר באביב/קיץ. הצמח זקוק לאספקת מים שוטפת ולאקלים חם.[3][4] היסטוריהמקורו של התירס במרכז אמריקה, שם נאכל במגוון צורות במשך אלפי שנים. הוא גודל לראשונה על ידי תרבות המאיה ותרבויות שכנות באזור מקסיקו של היום. בסיפור הבריאה של תרבות המאיה, אכילת התירס היא שיצרה את האדם והבדילה אותו מן הבהמה[5]. עם הגעת הספרדים למרכז אמריקה במאה ה-15, הופץ השימוש בתירס בשאר העולם. מקור השם העבריצמח התירס נקרא על שם הדמות המקראית תירס, בנו של יפת.[6] טורקיה הייתה תחנה להפצת תירס באירופה, ובמספר שפות (איטלקית, צרפתית וגרמנית) נקרא התירס "חיטה טורקית". הרב יצחק אברבנאל, בן המאה ה-15, העריך שצאצאיו של תירס המקראי התיישבו באזור טורקיה. הוא לא ידע שהטורקים הגיעו לאזור שמכונה כיום "טורקיה" רק במאה השמינית והתשיעית, ולכן כתב: "והיותר מתיישב שתירס הוא פרס והוא טורקאש, כי כך היא הקבלה ביניהם שהם מבני פרס". אחד הראשונים שתיאר את צמח התירס בעברית היה ברוך לינדא בספרו "ראשית לימודים" (1789). הוא מכנה את הצמח "חטי טורקיא", בתרגום מגרמנית. בשנות ה-80 של המאה ה-19 החלו לכנותם "חטי תירס", בעקבות הזיהוי של התירס עם הטורקים. בתחילת המאה ה-20 קוצר השם לשם הפשוט "תירס" וכך מכונה הצמח כיום.[7][8] שימושיםהתירס נאכל טרי או לאחר בישול, צלייה או קלייה. התירס מהווה מרכיב עיקרי במאכלים כמו ממליגה, פולנטה, טאקוס, וכן במצרכים כדוגמת קורנפלקס, קמח תירס, עמילן תירס, שמן תירס, אלכוהול, אצטון ועוד. התירס משמש כתוספת במאכלים כגון פיצה, פשטידות, סלט, ממרחים שונים ועוד, ולהכנת פופקורן.  תירס למאכל משווק בחבילות של קלחי תירס, וכן בקופסאות שימורים או באריזות המכילות גרגרי תירס קפואים או מיובשים. מלבד השימוש לאדם, התירס משמש גם למאכל בהמות כחומר טרי וכתחמיץ. מחקרהתירס הוא אחד מהגידולים החשובים ביותר בעולם המשמש כבסיס תזונתי לאדם וכחומר גלם עיקרי בהזנת בע"ח, ולכן נמצא בראש סדר העדיפויות בפיתוחים שונים ובתחומים רבים. בעזרת צמח התירס נעשו כמה מהתגליות החשובות ביותר בגנטיקה. הגנום של התירס עשיר בטרנספוזונים ומועד למוטציות, דבר המתבטא במגוון צבעי גרעיני התירס כגון: אדום, שחור, סגול, לבן וכו'. ב-2005 התחיל פרויקט מיפוי הגנום של התירס על ידי צוות חוקרים אמריקאי. בפברואר 2008 כבר פורסמה טיוטה ראשונית של המחקר, הכוללת כ-95% מהמיפוי, שפורסם בעיתון. הנדסתו הגנטית של התירס תרמה ליצירת זני מכלוא רבים בעלי עמידויות משתנות לתנאי קרקע, אקלים, מחלות ומזיקים שונים יחד עם השגת המטרה העיקרית של העלאת היבול (לאחר המיפוי הגנטי כמות היבול לדונם עלתה בממוצע ב-50%). גידול בישראלשטחי גידול התירס בישראל נפרסים לאורכה, החל מרמת הגולן שבצפון ועד הנגב המערבי שבדרום. בממוצע, מגדלים בישראל 25,000 דונם תירס מתוק בשנה, לצורכי התעשייה והשוק המקומי וכ-70,000 דונם תירס לתחמיץ, המהווה כ-35% מכלל החומר היבש המשמש להזנת בעלי-חיים. קיימים זני תירס רבים המיועדים לצורכי הגידול השונים בישראל ובכל שנה, נערכים מבחני זנים ללפחות 5–10 זנים נוספים, עבור בחינת התאמתם לצורכי העמידות ותכולת הגרעין הנדרשים בשוק. זני התירס העיקריים בארץ הם קלגרי, 33-031, קולוסיאוס, סימון, האטי, W86 (מתוך נתוני ארגון עובדי הפלחה לשנת 2019). התוצרת העולמית והתפלגותה בין המדינותגידולי התירס בארצות הברית מהווים כשליש מהתוצרת העולמית; מדינות בולטות נוספות הן סין, הודו, ברזיל, מקסיקו, ארגנטינה, צרפת, אינדונזיה ודרום אפריקה. התוצרת העולמית של תירס בשנת 2003 הסתכמה ב-600 מיליון טון, ואילו בשנת 2009 הייתה 817 מיליון טון. יותר מאורז (678 מיליון טון) או חיטה (682 מיליון טון). ב-2013 עמד יבול התירס על מיליארד ו-16 מיליון טון.[9] 
גלריית תמונות
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
