|
תקנון הכנסתתקנון הכנסת הוא מסמך המנסח את סדרי העבודה של הכנסת. תקנון הכנסת הוא קובץ תקנות, כללים והוראות שגיבשה הכנסת במהלך השנים, המסדיר את נוהלי עבודתה. ועדת הכנסת היא הוועדה המוסמכת לגבש תקנון לכנסת ולהכניס בו שינויים באישור מליאת הכנסת. ב-30 במאי 2012, לאחר עבודה שנמשכה שלוש שנים בוועדת הכנסת, אישרה מליאת הכנסת תקנון חדש. בתקנון החדש נעשו שינויים מהותיים המתאימים את עבודת הכנסת לעידן הנוכחי, והוא ערוך באופן התואם את מהלך העבודה במליאת הכנסת ובוועדות. עוגנו בו נהגים רבים שהתבססו בעבודת הכנסת ולא הופיעו בתקנון הקודם, וכן חוות דעת והנחיות של היועץ המשפטי לכנסת שניתנו בעשרות השנים האחרונות. התקנון עוסק בפרטי הפרטים של נוהלי עבודת הכנסת ומקבץ את כולם במסמך מנחה אחד. עיגון התקנון בחוקרוב תקנון הכנסת איננו מעוגן בחוק. סעיף 19 לחוק יסוד: הכנסת, קובע:
לפיכך, תקנון הכנסת, הגם שאיננו מעוגן בחוק, מחייב את חברי הכנסת ואת מוסדותיה השונים בעבודתם. העובדה שבספר החוקים הישראלי לא קיים חוק הקובע את סדרי העבודה של הכנסת, מתפרשת על ידי רבים כפגם. זאת משום שמבחינה תהליכית, ייתכן והתוקף של החוקים שמחוקקת הכנסת מכוח התקנון, הוא מוגבל. חלק א' של התקנון, מעוגן בחוק יסוד: הכנסת. מנסח אך ורק את התהליכים הקשורים בהיבחרם של חברי הכנסת ושל בעלי תפקידים נבחרים שונים בכנסת. חלקו השני של התקנון, העוסק בעבודת הכנסת, איננו מעוגן בשום חוק. פעמים מספר הועלתה על שולחן הכנסת הצעת חוק יסוד: החקיקה, אשר אמורה הייתה לעגן את תהליכי העבודה של הכנסת, אולם זו מעולם לא צלחה. ועדת התקנוןעם התכנסות האספה המכוננת כוננה ועדת תקנון בת 18 חברים שתפקידה היה לגבש תקנון מעבר להתנהלות הכנסת[1]. למעשה, לא גובש תקנון ותקנון מועצת המדינה הזמנית[2] המשיך לשמש את הכנסת[3]. לאחר הקמת ועדת הכנסת, שבין תפקידיה היה קביעת תקנון לכנסת[4], הוקמה ועדת תקנון כוועדת משנה שלה[5]. ועדת משנה לענייני תקנון המשיכה להתקיים בכנסות הבאות[6]. ב-14 ביולי 1949 אישרה מליאת הכנסת תקנון מעבר שהיה מבוסס על תקנון מועצת המדינה הזמנית[7]. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים תקנון הכנסת, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
|
