Gayrussia.ru
"Gayrussia.ru" הוא ארגון זכויות להט"ב ברוסיה שבסיסו בבירת המדינה, מוסקבה. הארגון הקים פעולות ציבוריות רבות ברוסיה, בהן המוכרת ביותר מתוכם היה למצעד הגאווה במוסקבה. בנובמבר 2008, הרחיב "Gayrussia.ru" את עבודת ההסברה שלו גם למדינה השכנה, בלארוס, שם השיק את תנועת הגאווה הסלאבית עם שותפו הבלארוסי המקביל, "Gaybelarus".[1][2] הארגון נתן חסות לסרט התיעודי המפרט על ההכנות וציונו של מצעד הגאווה במוסקבה בשנת 2006 של המארגן והמפיק ניקולאי אלכסייב, Moscow Pride '06. אתר הארגון, "www.gayrussia.ru" מציג חדשות בקרב קהילות להט"ב בינלאומיות רוסיות באנגלית ורוסית.[3][4] ומשמש לפרסום מסעי ההברה של הארגון. "Gayrussia.ru" עוקב אחר הומופוביה של פוליטיקאים ואישי ציבור רוסים שונים, בהם ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב אשר כינה הומוסקסואליות כ-"שטנית" ואסר על קיומו של מצעד הגאווה בעיר במשך השנים. העמוד נותן בנוסף עצות מעשיות לביקורים ברוסיה. מטרות עיקריות
הארגון, אשר נוסד בראשותו של פעיל הלהט"ב הרוסי ניקולאי אלכסייב, נוצר עבור מאבק באפליה על רקע נטייה מינית (הומופוביה) וזהות מגדרית (טרנספוביה) ברוסיה, ולמען שיפור מעמד זכויות קהילת הלהט"ב במדינה על ידי מסע פרסום פומבי במטרה להבאת נושאי להט"ב לתקשורת הציבורית. בפברואר 2009 חשף הארגון את סיסמתו תחת הכותרת, "שוויון עבור להט"ב, ללא פשרות".[5] מבנה הארגוןמקורות"Gayrussia.ru" הושק במוסקבה ב-17 במאי 2005 על ידי ניקולאי אלכסייב, היום הבינלאומי הראשון נגד הומופוביה אשר צוין בעולם. אלכסייב הצהיר כי הקים את הארגון לאור העבודה כי "לא התקיימה התקדמות חברתית ומשפטית בזכויות להט"ב במדינה מאז אי-הפללתה של הומוסקסואליות ברוסיה בשנת 1993". מבנהכארגון לא רשום, "Gayrussia.ru" פועל על פי סעיף 3 של החוק הפדרלי על התאגדות ציבורית הקובע כי: "ארגונים ציבוריים שנוצרו על ידי אזרחים יכולים להירשם בהתאם לחוק הפדרלי הנוכחי ולרכוש את הזכויות של גוף משפטי רשום או יכולים לפעול ללא רישום מדינה ורכישת זכויות של גוף משפטי רשום". הארגון דווח כאינו מקבל כל מימון ולא מחזיק בחשבון בנק או רכוש. אנשי מפתחניקולאי אלכסייב הוא המנהיג הנוכחי של "Gayrussia.ru". בין שאר הפעילים נמנים ניקולאי בייב האחראי על כתיבת מאמרים ומשתתף בכנסים בינלאומיים של קהילות להט"ב, אירינה פדוטובה אשר ניסתה להתחתן עם בת זוגה באירוע מתוקשר במוסקבה ב-12 במאי 2009, אנטון סוטיאגין המתאם את הארגון המקביל, "Gaybelarus" בבלארוס ויורי גבריקוב האחראי על נושאי הלוגיסטיקה של הארגון. דמיטרי ברטנייב הוא עורך הדין הרשמי של הארגון. "Gayrussia.ru" מנוהל על ידי קבוצה מתחלפת של כ-20 עד 30 פעילים. חברות"Gayrussia.ru" הוא חבר בוועדת "IDAHO" (היום הבינלאומי נגד הומופוביה, טרנספוביה וביפוביה), "InterPride" (האיגוד הבינלאומי של ארגונים ועמותות המארגנות אירועי להט"ב שונים בהם מצעדי גאווה בעולם) ואיגוד "EPOA" (מארגני אירועי הגאווה האירופאים "Europride").[6] "Gayrussia.ru" מוגדר כחבר המייסד של תנועת הגאווה הסלאבית המתקיימת ברחבי בלארוס. מסעי פרסום"Gayrussia.ru" השיק חמישה מסעי פרסום עיקריים מאז הקמתו. אחד מהם אשר כלל התנגדות לאיסור משרד הבריאות הרוסי לתרומות דם מצעד גברים הומוסקסואלים, השיג את מטרתו בהצלחה בשנת 2008 בה בוטל האיסור. הקמפיין המפורסם ביותר של הארגון המתמשך לאורך שנים הוא למען חופש ההתאגדות, אשר מכונה לעיתים קרובות בתקשורת כ-"קרב הגאווה במוסקבה". חופש ההתאגדותנכון ליולי 2009, אף פעולה ציבורית עבור שיפור מעמד זכויות להט"ב לא אושרה באף עיר ברוסיה.[7] ביולי 2005, "Gayrussia.ru" השיק את יוזמת מצעד הגאווה של מוסקבה שעליה הכריז ניקולאי אלכסייב במהלך מסיבת עיתונאים שהתקיימה בעיר. ראש עיריית מוסקבה, יורי לוז'קוב, הצהיר במספר הזדמנויות כי "לא יאשר כל פעולה פומבית של הומואים ברחובות העיר". עם זאת, מצעד העיר התרחש למרות האיסורים ב-27 במאי 2006, ב-27 במאי 2007, ב-1 ביוני 2008 וב-16 במאי 2009. פעילים נעצרו מדי שנה מול חברי התקשורת הבינלאומיים המרכזיים בעוד דיווחים על קיום האירועים והתייחסותם על ידי הרשויות הרוסיות גונו ברחבי העולם.[8] "Gayrussia.ru" הרחיב במשך השנים את מסע הפרסום שלו מחוץ לבירה מוסקבה וניסה לארגן פעולות ציבוריות ברחובות הערים טמבוב באוקטובר 2008,[9] וריאזאן באפריל 2009.[10] הארגון ערער באופן שיטתי על כל פעולות האסורות שלו דרך בתי המשפט הרוסים לפני ששלח את התיקים לבית הדין האירופי לזכויות אדם בשטרסבורג, צרפת. עם זאת, אף מקרה לא זוכה בבתי המשפט ברוסיה בעוד השופטים הרוסים הכחישו את המקרים השונים שנקבעו כתקדימים על ידי בית הדין האירופי בעת קבלת פסיקותיו על התרות למען חופש ההתאגדות של קהילות להט"ב ברחבי העולם במשך השנים. במקרה של פסק הדין בונצ'קובסקי ואחרים נגד פולין בית המשפט קבע כי האיסור על קיום צעדת השוויון בוורשה בשנת 2005 מהווה הפרה של האמנה האירופית לזכויות אדם, אשר אושררה על ידי הפדרציה הרוסית בשנת 1998. נכון ליולי 2009, כ-168 אירועים אשר נאסרו על ידי הרשויות הרוסיות ממתינים לדיון בשבעה מקרים שונים בבית הדין האירופי.[11] ב-14 בפברואר 2009, פעילים מהארגון לצד הארגון הבלארוסי "Gaybelarus" הצטרפו לפעילים מקבוצת הלהט"ב המקומית "TaPaGeS" וארגנו מחאה במרכז שטרסבורג בדרישה מבית הדין להאיץ את הטיפול בתיקיהם, כשהעתיק ביותר מבינם נשלח בינואר 2007 ללא תוצאה.[12] ב-19 ביולי 2006 וב-19 ביולי 2007, הפגנה שאורגנה על ידי הארגון מול שגרירות איראן ברוסיה במטרה "למשוך תשומת לב להוצאה להורג של קטינים ולדרוש את ביטול עונש המוות" אושרה באופן חריג על ידי המחוז של האזור האדמיניסטרטיבי המרכזי של מוסקבה.[13][14] הבקשה לא התייחסה במפורש למחאה עבור זכויות להט"ב. עם זאת, אותה מחאה נאסרה ביולי 2008 וביולי 2009 לאחר שנוספו המילים "הומוסקסואלים" בבקשת ההיתר לקיומה.[15] באפריל 2009, "Gayrussia.ru" העביר את האיסור על המחאה ביולי 2008 לוועדת זכויות האדם של האו"ם, בעוד מטרת הארגון הייתה קבלת פסיקה נגד רוסיה הן בבית הדין האירופי לזכויות אדם והן בוועדת זכויות האדם של האו"ם.[16][17] בדו"ח הסופי שלה, הוועדה הביעה את דאגותיה לגבי אלימות כלפי לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים ברוסיה וכן מהאפליה השיטתית על בסיס נטייה מינית, לרבות דברי שטנה של פקידי ציבור, מנהיגים דתיים ובכלי התקשורת. הוועדה הביעה בנוסף את חששותיה באשר לפגיעה "בזכות לחופש האספה וחופש ההתאגדות" בקרב חברי קהילת הלהט"ב.[18] איסור תרומת דם מאת גברים הומוסקסואליםבאפריל 2006, הארגון ביקש ממשרד התביעה הכללית ושר הבריאות לתקן את ההוראה לגבי תורמי דם שפרסם שר הבריאות ב-14 בספטמבר 2001, הכוללת הומוסקסואלים כחלק מקבוצות הנאסרות לתרומות דם. ביולי 2006, התביעה הכללית הכירה בכך שאין שום דבר בחוק שמונע מהומוסקסואלים לתרום את דמם וקבעה כי במקום זאת, החוק מגדיר רק מה היא "רשימה של מחלות שיכולות למנוע תרומת דם".[19] כתוצאה מכך ביקשה ממשרד הבריאות להסיר הומוסקסואלים מהוראות האיסור.[20] באפריל 2007, שלח הארגון תזכורת לתביעה הכללית ולמשרד הבריאות מאחר שההוראה לא תוקנה. ב-14 בספטמבר 2007, ארגן מחאה מול שר הבריאות בבקשה לתקן את ההוראה. המחאה התרחשה אף על פי שנאסרה על ידי השלטונות, בעוד מספר פעילים נעצרו. באותו יום ניסה ניקולאי אלכסייב לתרום את דמו במרכז עירויים במוסקבה, אך נדחה. הכחשת דחייתו המרכז לקבלת דמו של אלכסייב תועדה על ידי מספר אנשי תקשורת שסיקרו את האירוע.[21][22] במאי 2008, משרד הבריאות כתב לארגון מכתב בו אישר שהוא הוציא סופית הומוסקסואלים מהוראות האיסור שלו לתרומות דם.[23] נכון ליולי 2013, מסע פרסום זה עדיין מסמן את האפליה היחידה נגד הומוסקסואלים אשר בוטלה ברוסיה מאז אי-הפללתה של הומוסקסואליות ב-1993. חוקי תעמולה אנטי-הומוסקסואלים אזוריםב-24 במאי 2006 הוסיף הפרלמנט המקומי של אזור ריאזאן לרשימת העבירות המנהליות: "סעיף 3.13. פעולות ציבוריות המכוונות לתעמולה של הומוסקסואליות (זכר ונקבה) בקרב ילדים קטינים". במרץ 2009, פעילי הארגון פתחו במסע פרסום המבקש לבטל את החוק. ב-30 במרץ 2009, ניקולאי באייב ואיירה פט נעצרו בריאזאן והואשמו ב-"חשיפת תעמולה של הומוסקסואליות לקטינים" לאחר שעמדו ליד בית ספר מקומי עם כרזות הכיתוב: "הומוסקסואליות היא נורמלית", "אני הומוסקסואל וגאה בזה". לאחר מכן שוחררו ונידונו לקנס.[24][10] ניקולאי באייב ערער על מעצרו לבית הדין האירופי לזכויות אדם ואילו אירינה פט ערערה לוועדת זכויות האדם של האו"ם. ניקולאי אלכסייב ערער על המקרה לאותו בית דין גם כן. בינואר 2010 נתן בית המשפט החוקתי החלטה נגד שלושת הפעילים שטענו כי החוק אינו חוקתי. באפריל 2010, ועדת זכויות האדם של האו"ם פתחה את התיק של אירינה פט והחלה לתקשר עם שני הצדדים. נכון ליוני 2010, בית הדין האירופי לזכויות אדם טרם פתח בתיק.[25] הארגון ערער בנוף לאיסור היתר לקיום הפגנה ושביתה נגד החוק שנדחו. הקמת אירועים
בשנת 2006, "Gayrussia.ru" ארגן את מצעד הגאווה הראשון של מוסקבה בין ה-25 ל-27 במאי למרות מחאות נגדיות של פעילים הומופובים.[26] בשנת 2007, "Gayrussia.ru" ארגן את מצעד הגאווה השני של מוסקבה בין ה-26 ל-27 במאי.[27] בשנת 2008, "Gayrussia.ru" לא ארגן מצעד בעוד מהדורתו השנתית השלישית בבירה התקיימה בצורה של 2 מחאות פלאש מוב.[28] בשנת 2009, "Gayrussia.ru" ארגן את מצעד הגאווה הסלאבי הראשון במוסקבה בין ה-14 ל-17 במאי.[29] בשנת 2010, "Gayrussia.ru" ארגן יחד עם הארגון "Gaybelarus" את מצעד הגאווה הסלאבי השני בבירת בלארוס, מינסק בין ה-14 ל-16 במאי,[30][31][32] ומהדורת המצעד החמישית של מוסקבה ב-26 במאי.[33][34][35] ועידת זכויות להט"ב במינסק 2009
ב-26 בספטמבר 2009, "Gayrussia.ru" אירח יחד עם ארגונו הבלארוסי המקביל "Gaybelarus" ועידת זכויות אדם להט"ב במלון חמישה כוכבים קראון פלאזה במינסק. המשתתפים הגיעו מתשע ערים שונות בבלארוס, ומ-10 מדינות באירופה, המייצגות יותר מ-30 ארגונים שונים. הוועידה התקיימה בחסות היום הבינלאומי נגד הומופוביה. משלחת הנציבות האירופית לבלארוס נתנה את תמיכתה הפוליטית לקיום אירוע. ז'אן-אריק הולצפל, ראש המשלחת, התעקש בנאום הפתיחה שלו על החובה "להילחם בהומופוביה באירופה ובבלארוס בפרט". כמו כן, במהלך הוועידה נכחו נציגי שגרירויות משוודיה, צרפת והונגריה וכן נציג "NGO Global Rights Defenders" (לשעבר ועדת הלסינקי לזכויות אדם השוודית) כמשקיפים. נציגי הוועידה דנו ואימצו החלטה משותפת על זכויותיהם של הומואים, לסביות, טרנסג'נדרים וביסקסואלים בבלארוס. הטקסט, שנשלח לאחר מכן לנשיא אלכסנדר לוקשנקו, לממשלה ולפרלמנט, קורא לאסור על אפליה על רקע נטייה מינית וזהות מגדרית בחוק, העמדה לדין על רקע דברי שטנה, הכרה בשוויון זכויות של זוגות בני אותו המין והכרה ב-17 במאי כיום נגד הומופוביה. הוועידה ביקשה מהרשויות הבלארוסיות לספק תמיכה בארגון מצעד הגאווה הסלאבי במינסק במאי 2010.[36] סוכנות ידיעות"Gayrussia.ru" פועל כסוכנות חדשות בלתי רשמית, המספק מידע המופנה לקהילת הלהט"ב באנגלית וברוסית. ערוץ זה שימש גם לפרסום פעילות הארגון. נכון לדצמבר 2008, הארגון דיווח על פרסום של למעלה מ-5,000 מאמרים וקבלת 10 מיליון כניסות באתר האינטרנט שלו. ברוסיה, חדשות הסוכנות מתפרסמות לעיתים קרובות על ידי סוכנות הידיעות "Interfax", הרדיו "Echo of Moscow, ופורטלי האינטרנט "Lenta.ru" ו-"Newsru.com".[37][38] מחוץ לרוסיה, חדשות הסוכנות מתפרסמות מחדש על ידי סוכנות הידיעות "AFP", "AP" ומספר רב של מגזינים ופורטלי להט"ב בהם: "Tetu", "E-llico" ,"Illico", "Yagg" (צרפת), "The Advocate", "365gay.com", "Queerty" (ארצות הברית), ו-"Pinknews" (הממלכה המאוחדת). בשנת 2005, "Gayrussia.ru" הקים שותפות עם אתר חדשות הלהט"ב הבריטי, "UKGayNews". בשנת 2009, "Gayrussia.ru" הקים שותפות עם רדיו הלהט"ב הרוסי הראשי, "Gay-Radio.ru" דרך האינטרנט. בשנת 2010, השיק הארגון רדיו מקוון בשם "GayRussia-radio" אשר הפך לזמין להזרמות מדיה בדף האינטרנט שלו. פרסים והכרה
הערות שוליים
|