|
ארכלאוס (מצביא)ארכלאוס (ביוונית: Ἀρχέλαος) היה מצביא יווני בשירותו של מיתרידטס השישי, מלך פונטוס (תחילת המאה ה-1 לפנה"ס). לאחר הצלחות גדולות באסיה הקטנה במהלך מלחמת מיתרידטס הראשונה (88-85 לפנה"ס) הוביל פלישה גדולה ליוון האירופית. שם הוכה נחרצות בשני קרבות על ידי המצביא הרומי סוּלה, וקיבל הוראה ממלכו לנהל משׂא ומתן לשלום. בשנים שלאחר מכן נפל עליו חשד בחצר המלכות ששיתף פעולה עם סולה, וסופו שנמלט לרומא (83), ואף סייע בידיו של המצביא הרומי לוּקוּלוּס במהלך מלחמת מיתרידטס השלישית (74 לפנה"ס). המלחמה המיתרדטית הראשונה
אסיה הקטנההמלך השאפתן של ממלכת פונטוס, מיתרידטס השישי, פלש לאסיה הקטנה בשנת 89 לפנה"ס במטרה להרחיב את ממלכתו.[1] שנים מבכירי מצביאיו, ארכלאוס ואחיו נאופטולמוס, הביסו במהרה את ניקומדס הרביעי שליט ביתיניה והשתלטו בהמשך אף על קפדוקיה ופפלגוניה. מרבית ערי אסיה הקטנה מיהרו להצהיר על תמיכתן במיתרידטס, למעט מספר ערים שבחרו לשמור על נאמנותן לרומא. אחת מהן הייתה העיר מגנסיה, שהתנגדה בעקשנות לניסיונותיו של מיתרידטס להכניעה, כשארכלאוס עצמו נפצע במהלך המצור עליה.[2] איי הים האגאיבשלב הבא הפנה מיתרידטס את כוחותיו אל עבר ארץ האם היוונית. ארכלאוס נשלח בראש צבא שמנה כ-120,000 חיילים ופרשים לשם מילוי המשימה.[3] תחילה הוכנעו איי הים האגאי, כשהמטרה הייתה הבטחת עליונותו הימית של הצי הפונטי בזירה זו. דרי האיים לא התנגדו למרוּת החדשה שנכפתה עליהם, ובמהרה האיים הקיקלדיים, דלוס ואובויה סופחו על ידי ארכלאוס. בתחילה אנשי דלוס בחרו לצדד ברומא ואף הצליחו תחילה להדוף התקפה אתונאית מוקדמת, אך מול צבאו האדיר של ארכלאוס לא היה להם סיכוי. דלוס ומקדש אפולו המפורסם שבתחומה נבזזו, ורבים מתושביה שהיו ממוצא איטלקי נטבחו.[4] אנשי רודוס בחרו אף הם לשמור על נאמנותם לרומא והצליחו היכן שאנשי דלוס נכשלו. למרות עדיפות מספרית ניכרת, מכונות המצור המשוכללות, ונוכחותו של מיתרדטס במערכה, לא הואילו מאמצי הצי הפונטי לשבור את רוחם של אנשי רודוס. בסופו של יום מיתרידטס ויתר על רודוס והתפנה למימוש שאר חלקי תוכניתו.[5] מיתרידטס התמהמה בפרגמון, בזמן שארכלאוס מיהר לנחות עם חילותיו על אדמת ארץ האם היוונית. חיש מהר באו תחת מרותו אכאיה, לאקוניה, מרביתה של בויאוטיה וחלקים מתסליה, כל אלה הצטרפו לאתונה שכבר תמכה במיתרידטס, כך שעד סוף שנת 88 לפנה"ס מרבית שטחה של יוון היה למעשה תחת מרות פונטית.[6] המערכה בארץ האם היוונית העימות בין כוחותיו של ארכלאוס לכוחותיה של רומא היה עניין של זמן. התנגשות מוקדמת התרחשה בין ארכלאוס ללגאטוס ק. בּרָאיטיוס סוּרָה, שנשלח על ידי סנטיוס, מושל מקדוניה. בראש כוח מצומצם הצליח סורה להדוף את מֶטרוֹפָאנֶס, אחד מפקודיו של ארכלאוס, ואף לעמוד בהצלחה במשך שלושה ימים מול צבאו האדיר של ארכלאוס. לבסוף, אם בשל הגעת הלאקֵדָימוֹנים והאכַאים לסייע לארכלאוס או לחלופין בשל פקודה שהגיעה מלוקולוס, סורה נסוג לאחור והותיר את מלאכת הלחימה לסולה, שהיה בדרכו מרומא.[7] סולה, לאחר שנבחר על ידי הסנאט להתמודד עם האיום הפונטי, נחת באפירוס בראש כוח שמנה חמישה לגיונות ומיד החל לצעוד לכיוון אטיקה. הגעתו של הצבא הרומי עודדה צלילה חדה בהשפעה הפונטית בקרב היוונים, וערים רבות החליפו את נאמנותן לרומא באותה הזריזות שבה הכריזו על תמיכתן במיתרידטס ערב נחיתת ארכלאוס בחופי יוון.[8] המצור על אתונה ופיראוספאוסניאס וממנון מציינים ניצחון רומאי שבעקבותיו ארכלאוס והטיראן האתונאי אריסטיון מצאו את עצמם לכודים בפיראוס ובאתונה בהתאמה.[9] סולה מיהר לפצל את צבאו ולהטיל מצור על אתונה ופיראוס גם יחד, כשסולה עצמו בחר להישאר עם הכוח שצר על פיראוס. ארכלאוס וחייליו ניסו לחבל במאמצי המצור בדרכים שונות אך ללא הועיל. בד בבד, המצור ההדוק על אתונה שנמשך לכל אורכו של חורף 86/87 הוביל את תושביה לחרפת רעב. בתחילת שנת 86 קרסה אתונה בפני הסתערות של הכוחות הצרים. זמן קצר אחר כך, בראשון במרץ כשהם מעודדים מנפילת אתונה, הצליחו חייליו של סולה לכבוש את פיראוס, אולם ארכלאוס הצליח לחמוק מן העיר עוד קודם לכן דרך הים לתסליה.[10] קרב כירונאהלאחר שהותיר לאנשיו לבזוז ולשרוף את פיראוס, כעונש לתמיכה בארכלאוס, יצא סולה בעקבותיו של ארכלאוס. שני הצבאות נפגשו במישור שליד כירונאה. צבאו של ארכלאוס, שהורכב מלאומים שונים, הגיע למספר המרשים של 120,000 חיילי רגלים, פרשים ומרכבות. צבאו של סולה סבל מנחיתות מספרית משמעותית כשכוחותיו מנו בסך הכול 15,000 רגלים וכ-1,500 פרשים.[11] אך למרות הנחיתות המספרית הצליחו הלגיונרים של סולה להכניע את מרבית הגיס שעמד לרשות ארכלאוס, לא מעט הודות לתחבולותיו של סולה. קרוב למאה אלף חיילים מהכוח הפונטי מצאו את מותם, כשארכלאוס מצליח לנסוג לכלקיס עם 20,000 הניצולים. לאחר שארגן מחדש את כוחותיו החל לפשוט על חופי יוון כשהוא מנצל את העליונות הימית של הצי הפונטי.[12] קרב אורכומנוסכשהגיעו הידיעות על המפלה הצבאית בכירונאה הורה מיתרידטס על גיוס צבא נוסף בסדר גודל של קרוב ל-70,000 חיילים, ושליחתו ליוון. כוחות אלו חברו לכוחות שנשארו תחת הנהגתו של ארכלאוס והתכוננו למערכה נוספת. בקרב השני והמכריע, שהתקיים בסמוך לאורכומנס, תריסר ק"מ בלבד מזרחית לכירונאה, שוב נחלו הכוחות הפונטיים מפלה קשה. ביום הראשון לקרבות נפלו קרוב ל-20,000 חיילים מקרב החיל הפונטי, כולל דיוגנס, בנו של ארכלאוס. ביום השני חוסל הצבא הפונטי כליל ופוזר לכל עבר.[13] הסכם השלוםלאחר המפלה באורכומנוס השתכנע מיתרידטס שעליו למצוא דרך לסיים את העימות עם רומא. היה ברור למיתרידטס שהצעד הבאה של סולה, לאחר שהגיס הפונטי ביוון הושמד כולו, הוא לעבור לאסיה הקטנה עם כל צבאו ולהחזירה למרות רומא.[14] מיתרידטס שלח את ארכלאוס כנציגו לדון עם סולה על הסכם שיביא לסיום המלחמה. שני המצביאים נפגשו ככל הנראה בסוף שנת 86 לפנה"ס. סולה דרש ממיתרידטס להסיג את כוחותיו מביתיניה, קפדוקיה ופפלגוניה, כמו כן מיתרידטס יאלץ לוותר על שאר כיבושיו באסיה הקטנה, לשלם 2,000 כיכרות כסף כפיצוי, לשחרר את כל השבויים שנמצאים ברשותו ולמסור שבעים אוניות מלחמה, על ציודן וצוותיהן.[15] לכאורה, סולה דרש ממיתרידטס מחיר כבד תמורת שלום, אך הוא השאיר תחת שליטתו את ממלכת פונטוס וכנגזרת מכך את כס מלכותו ומעמדו כמלך. בנוסף הוא העניק למיתרידטס מעמד של חבר ובן ברית של העם הרומי. ארכלאוס הסכים לתנאים שהציג בפניו סולה, אך ההסכם עדיין היה כפוף לאשרור המלך. מיתרידטס נפגש עם סולה בעצמו וניסה להמתיק את הגלולה בניסיון לשמור על פפלגוניה ולבטל את סעיף מסירת אוניות המלחמה. סולה סירב בעקשנות לכל שינוי בהצעה שפרס בפני ארכלאוס ולבסוף מיתרידטס נעתר.[16] על אף העליונות הפונטית בזירה הימית, הסכם השלום הפך להכרחי מבחינתו של מיתרידטס. פימבריה, מצביא רומי שעמד בראש הצבא שנשלח על ידי הסנאט כדי להחליף את סולה במערכה נגד מיטרידתס, כבר נחת באסיה הקטנה והחל לדחוק את הכוחות הפונטיים מפרגמון, ומיתרידטס העדיף את תנאיו הנוחים של סולה על פני כניעה לפימבריה.[17] סולה עצמו היה שותף ברצון לסיים את מעשי האיבה בינו לבין מיתרידטס, כך שהראשון יוכל להפנות את מרצו ותשומת לבו לאויביו הפוליטיים ברומא.[18] כך הגיעה לסיומה המלחמה המיתרדטית הראשונה. העריקה לרומא עריקתו של ארכלאוס לרומא לאחר סיום המלחמה המיתרדטית הראשונה העלתה את החשד שהוא בגד במלכו עוד כשהיה תחת שירותו. החשד הראשון בהיות ארכלאוס בוגד הועלה אחרי התבוסה בכירונאה, כאשר מפקד כוח התגבור דורילאוס התקשה להאמין שהצבא הפונטי האדיר הובס על ידי צבאו המצומצם של סולה ללא מעשה בגידה כלשהו שסייע לרומאים.[19] החשד רק התעצם בשל היחס האדיב שהפגין סולה כלפי ארכלאוס במהלך הדיונים על הסכם השלום בין פונטוס לרומא. ארכלאוס התלווה לסולה בדרכו להלספונטוס (מיצר הדרדנלים), כאשר במהלך המסע נפל ארכלאוס למשכב. סולה דאג שיריבו לשעבר יזכה לטיפול מסור, ופלוטרכוס מציין שהיה זה טיפול שווה ערך לכזה שהיה זוכה לו מצביא רומא. יתר על כן, סולה העניק לו במתנה שטחי אדמה נרחבים באובויה.[20] כמו כן, סולה הציע לארכלאוס שאם מיתרידטס יפעל בעתיד נגד רומא עליו לנטוש את שירותיו. ארכלאוס סירב בתוקף ונימק את תשובתו בכך שהוא לעולם לא יבגוד באדם ששמו מפקד על צבאו.[21] מיתרידטס החל לחשוד שהסכם השלום עם רומא, שארכלאוס היה אדריכלו, היטיב באופן מוגזם עם סולה, בעיקר בסוגיית מסירת הצי הפונטי שחיסל למעשה את היתרון האחרון של מיתרידטס על הרומאים. לבסוף, אם בשל היותו בוגד או בשל חששו מתגובת מיתרידטס להאשמות שהועלו נגדו, נמלט ארכלאוס עם משפחתו לאחד ממפקדיו של סולה, פראיטור בשם ל. ליקיניוס מורנה, והתריע על כוונותיו של מיתרידטס לפעול בעתיד נגד הרומאים. בתמורה סולה העניק לו מעמד של חבר ושותף של העם הרומי.[22] מאוחר יותר אנו שומעים שארכלאוס תפקד כיועץ ללוקולוס במהלך המלחמה המיתרדטית השלישית.[23] בנוסף לכך, במהלך אותה מלחמה שלח מיתרידטס מכתב לארסאקס מלך הפרתים שבו הוא מבקש ממנו להפוך לבן בריתו במלחמתו נגד רומא. מיתרידטס מתפאר בהישגיו במהלך המלחמה המיתרדטית הראשונה, ומסביר כיצד מאמציו לגרש את הרומאים מאסיה ושחרור יוון סוכלו על ידי בגידתו של ארכלאוס. עדות זו לא מהווה עדות מפלילה אלא בעיקר חושפת את דעתו של מיתרידטס, ואפשרי שהחשד שדבק בארכלאוס אפשר למיתרידטס להיתלות בתירוץ נוח משפיל פחות לתבוסה שספג בהתמודדותו מול הרומאים במהלך המלחמה המיתרדטית הראשונה.[24] לקריאה נוספת
קישורים חיצונייםמקורות עתיקים
הערות שולייםכל המקורות העתיקים בשפה האנגלית, אלא אם צוין אחרת.
|
