|
בלוק 24בלוק 24 היה בית בושת במחנה הריכוז אושוויץ I, ששימש לתגמול אסירים מועדפים.  ב"בלוק 24" נאנסו נשים במהלך היום על ידי אסירים מועדפים. על פי מרבית העדויות, בשל חוקי הגזע שימשו במקום אסירות לא-יהודיות. המקום פעל בשנים 1943–1945 והוקם ביוזמת היינריך הימלר[1][2], שחשב שתגמול האסירים יביא להעלאת פריון העבודה במחנה וימנע הומוסקסואליות בקרב אסירי המחנה. בספרו "בית הבובות", מתאר יחיאל די-נור (ק. צטניק) את סיפורה של אחות הגיבור, שאולצה לספק שירותי מין לחיילי הצבא הנאצי. על פי הספר, הנשים היו חייבות להעמיד פני נהנות - אחרת הן היו צפויות לעונש מוות[3]. הקמה ומטרותבשנותיו הראשונות של מחנה אושוויץ, שימש בלוק 24 שהיה סמוך לכניסה הראשית, כמשרד הראשי של המחנה[2]. נראה שהימלר, מפקד האס. אס, הוא שפיתח את הרעיון להקמת המוסד, כיוון שבמכתב שלו לקצין אס. אס מהיחידה הכלכלית, הוא הביע רצון לתגמל אסירים שהוא מרוצה מהם באמצעות שימוש בנשים[4]. במכתבו כתב הימלר:
קצין האס. אס העביר את הוראות המטה אל פקודיו וכך נפתח בית הבושת של אושוויץ. לאסירים אשר הנאצים היו מרוצים מהם הוענקו תלושים בהם יכלו להשתמש כדי להיעזר בשירותי המקום. התלושים לא הוענקו לכל אסיר שעבד קשה, אלא רק לאסירים בעלי ערך מיוחד - למשל, כאלו שהנאצים יכלו להרוויח משיתוף פעולה עימם, כגון חברי מחתרת[2] ובשום פנים ואופן לא ניתנו לאסירים יהודים. לדברי האסיר ריצ'רד דקאו, אסירים שהיו במצב גופני ירוד לא קיבלו גם הם תלושים:
חיי האסירותנראה שהאסירות אשר עבודתן הייתה בבית הבושת חיו חיים טובים יחסית לחיי אסירים אחרים במחנה. הן קיבלו תזונה טובה יותר וגישה למוצרי מותרות[5][6]. כל כניסה להריון או חולי (למשל, מחלת מין) העמידה אותן בסכנה מיידית, כיוון שנשים אשר קרה להן אחד מהשניים לא נראו עוד[5].
על פי חוקי הגזע הנאצים נאסרו מכל וכל יחסי מין בין "ארים" לבין יהודים. כך שאסירים יהודים מעולם לא קיבלו תלושים למקום. לכן הדעה הרווחת היא כי אסירות יהודיות לא נלקחו לבית הבושת[7]. אם כי קיימות גם עדויות על יחסים אסורים בין חיילי אס. אס גרמנים ליהודים[8]. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
