המטוס פותח עקב דרישה של הצי למפציץ צלילה וטורפדו מתקדם, אך כאשר נכנס לשירות, שימש בעיקר לתקיפה. המטוס לא הספיק להיכנס לשירות במהלך מלחמת העולם השנייה, והשתתף במלחמת קוריאה בה היה למטוס התקיפה והסיוע הצמוד העיקרי של הצי והנחתים. המטוס ניחן בטווח גדול, יכולת נשיאת משקל רבה, יכולת ספיגת אש נ"מ גבוהה מהרגיל ויכולת שהות ארוכה מעל המטרה. מאפיינים גבוהים במיוחד, באופן שהתעלה על מרבית מטוסי הסילון התת-קוליים בזמנו, מה שתרם לאורך חייו המבצעיים. המטוס היה למטוס הקרב הבוכנתי היחיד בשירות קרבי במהלך מלחמת וייטנאם. מהירותו האיטית התגלתה כיתרון בסיוע ישיר לכוחות קרקע ובמתן מעטפת אש במשימות חילוץ מוסקות.[2] בנושאות המטוסים הגדולות, הוחלף ה"סקייריידר" במטוסי A-6A אינטרודר ו-A-4 סקייהוק, אך נשאר בשירות בנושאות המטוסים מסדרת אסקס. מאוחר יותר הוחלף המטוס על ידי מטוסי ה-A-7 קורסייר II. המטוס יוצר בשבע גרסאות שונות. בישראל כיום משמשים מסוקי קרב ומלט"ים בתפקידו של ה"סקייריידר" לסיוע אווירי קרוב.[3] אולם האמריקאים משתמשים במטוס A10, שהחליף את A1, בעל ביצועים משופרים.