|
נישואים של זוגות מאותו המין בישראל
 ישראל מכירה בנישואים של זוגות מאותו המין (נקראים גם נישואים גאים) אם נעשו במדינה אחרת, אך אינה מקיימת מערכת המאפשרת לבני אותו המין להינשא במדינה. לפי החוק בישראל, נישואים נערכים על ידי רשויות הדת הרשמיות, לפי הדין הדתי של הדת אליה רשומים בני הזוג (אשר אינם מקימים הליך נישואים לבני אותו המין). עם זאת המדינה מכירה בנישואים אזרחיים, כולל נישואים חד-מיניים, שנערכו מחוץ לישראל. החל מיולי 2022 בעקבות פסיקה בנושא, המדינה החלה להכיר גם בנישואים אזרחיים שנערכו בישראל ונרשמו במדינה זרה דרך האינטרנט ("נישואי זום"). בנוסף, בני זוג מאותו מין יכולים להיחשב לידועים בציבור, שמעמדם החוקי דומה לזה של זוגות נשואים. המצב החוקי
הסמכות להשאת בני זוג יהודים בישראל היא של רבנים שאושרו בידי הרבנות הראשית לישראל, גוף אורתודוקסי הפועל בהתאם לחוקי ההלכה, שאין בה נישואים חד מיניים. הרשות המוסמכת להשיא זוגות מוסלמים היא בית הדין השרעי, ומקבילים להם בתי הדין של העדה הדרוזית ובתי דין נוצריים שונים. בכל הרשויות הדתיות הללו אין נישואים בין זוגות מאותו מין. תחליפי נישואיםבני זוג מאותו מין המעוניינים בכך יכולים למסד בדרכים שונות את הקשר ביניהם, באופן שיטיל עליהם חובות וזכויות החלות בדרך-כלל על זוגות נשואים. בכל הנוגע ליחסים ביניהם, יכולים בני הזוג לכרות הסכם מחייב המגדיר את זכויותיהם וחובותיהם, באופן הדומה לחובותיהם של זוגות נשואים זה כלפי זה (למשל בנוגע למזונות). בני הזוג יכולים להיחשב ידועים בציבור, ובדרך זו לזכות במעמד חוקי דומה לזה של בני זוג נשואים. ידועים בציבורידועים בציבור הם זוג המקיים יחדיו מסגרת משפחתית, אך אינם נשואים זה לזה. הדין בישראל השווה באופן חלקי את מעמדם של ידועים בציבור למעמדם של נשואים. כלומר, חלק מהחובות המוטלות על זוגות נשואים ומהזכויות המוענקות להם חל גם על ידועים בציבור. עם זאת, זכויות שונות הנתונות בישראל לבני זוג נשואים אינן מוקנות לבני זוג מאותו המין. כך, בני זוג כאלה אינם רשאים לפנות להליך של פונדקאות ואינם יכולים בדרך-כלל לפנות להליך של אימוץ (אלא אם המאומץ הוא צאצא ביולוגי של אחד מבני הזוג). בתי-משפט קבעו מספר פעמים כי זוגות מאותו מין יכולים להיחשב כידועים בציבור. הקושי הוא, כי נישואים מתחילים באופן ברור במועד החתונה, ואילו אצל ידועים בציבור קשה לעיתים לזהות אם אכן הגיעו לדרגה של קיום מסגרת משפחתית דמוית נישואים, ומתי הגיעו לכך. כדי להגביר את הוודאות בעניין זה, זוגות מאותו המין עורכים לעיתים טקסים אלטרנטיביים, אשר נועדו להביע את מחויבותם זה לזה ואת כניסתם למסגרת משפחתית דמוית נישואים. קיימים סוגים שונים של טקסים מסוג זה: לעיתים מדובר בטקסים דמויי חתונה המנוהלים על ידי אנשי דת חסרי סמכות חיתון, כגון רבנים רפורמיים. לעיתים מדובר בטקס אזרחי חילוני בעל סממנים חיצוניים של חתונה אזרחית. זוגות מאותו המין גם חותמים לעיתים על הסכמים, שבהם הם מביעים את מחויבותם זה לזה ומגדירים את היחסים ביניהם. גם הסכם שכזה יכול להוות ראיה לכך שהשניים הם ידועים בציבור. רישום במרשם האוכלוסיןזוגות מאותו מין יכולים להינשא במדינה אחרת המתירה באופן רשמי נישואים של זוגות מאותו המין. בבואם ארצה, בני-הזוג אינם נחשבים נשואים, שכן הדין בישראל אינו מכיר בנישואים אלה. עם זאת, בני-הזוג יירשמו כ"נשואים" במרשם האוכלוסין הישראלי, וכך יירשם גם בתעודת הזהות שלהם. לרישום זה אין משמעות לפי החוק, והוא אינו הופך את בני הזוג לנשואים לפי הדין הישראלי. עם זאת, בפועל מסתמכים גופים רבים על הרישום בתעודת הזהות, ומתייחסים לבני-הזוג כאל נשואים לכל דבר ועניין. בעבר לא היה ברור אם משרד הפנים אכן נדרש לרשום במרשם האוכלוסין בני זוג מאותו מין שהתחתנו מחוץ לישראל בתור "נשואים". הדברים הובהרו ב-21 בנובמבר 2006 בפסק-דין של בית המשפט העליון. בפסק-הדין הורה בית המשפט למנהל האוכלוסין לרשום חמישה זוגות הומוסקסואלים ישראלים שהתחתנו בקנדה בתור "נשואים"[1]. בית המשפט גם הבהיר כי אין לרישום במרשם האוכלוסין ובתעודת הזהות השפעה על הסטטוס של בני הזוג כרווקים או נשואים, והותיר פתוחה את שאלת תוקפם של הנישואים הללו בישראל, שהתשובה עליה "קשה וסבוכה"[2]. ניסיונות שינוי הדיןחקיקה
 במסגרת הניסיון להנהיג בישראל נישואים אזרחיים גם בלי שירשמו קודם במדינה אחרת, עלתה לא פעם השאלה האם יש לכלול במסגרת זו גם נישואים של זוגות מאותו המין. חלק מהצעות-חוק ברית הזוגיות, שנועד להסדיר נישואים אזרחיים בישראל, כללו בתוכן זוגות מאותו המין, אולם רובן נמנעו מכך כדי להגביר את הסיכויים שהחקיקה תתקבל בכנסת. קהילת הלהט"ב התנגדה בדרך-כלל להוצאתה מהצעות החוק הללו, שכן הן כללו גם ביטול של מוסד הידועים בציבור, או לימדו על הגבלת הזוגיות המוכרת לכזו שבין גבר לאישה. בנוסף עלה החשש, שהסיכוי שהקהילה תצליח להעביר חקיקה פרטנית בעניינהּ קטן בהרבה מהסיכוי שתוכל לקבל הכרה כחלק מהסדר כולל, הנוגע גם לעניינם של מגזרים אחרים. חוק ברית הזוגיות לחסרי דת, התש"ע-2010[3], אשר התקבל לבסוף בכנסת ב-22 במרץ 2009 ונכנס לתוקף ב-22 בספטמבר 2010, אכן אינו חל על זוגות מאותו המין. ב-1 באפריל 2009 וב-23 בנובמבר 2009 הגיש חבר הכנסת ניצן הורוביץ הצעות חוק לנישואים וגירושים, שניתן לפרשן ככוללות גם זוגות מאותו המין[4][5]. הצעות אלה לא הבשילו לכדי חוק. עתירות לבתי המשפטבאוקטובר 2015 הגישה אגודת הלהט"ב עתירה לבג"ץ בדרישה לאפשר נישואים של זוגות מאותו המין בישראל[6][7]. בחודש אוגוסט 2017 דחה בית-המשפט את העתירה. השופטים כינו בהחלטתם את המצב הקיים "אפליה מובהקת נגד קהילת הלהט"ב", ואחת השופטות אמרה כי מדובר בפגיעה בזכויות יסוד, אולם קבעו בהחלטתם כי הסמכות לשנות את המצב נמצאת בידי הכנסת[8][9]. המערכת הפוליטיתלפני הבחירות לכנסת ה-19 המפלגות הבאות הביעו תמיכה בנישואים של זוגות מאותו המין או ב'איחוד אזרחי' בין זוגות מאותו המין[10][11]: יש עתיד, מפלגת העבודה, התנועה, מרצ וחד"ש. בנוסף לתמיכת המפלגות שצוינו לעיל, נישואים של זוגות מאותו המין נתמכו על ידי מספר בכירים במערכת הפוליטית הישראלית, ביניהם: יו"ר האופוזיציה יצחק הרצוג[12] (וכן קודמתו בתפקיד שלי יחימוביץ'[13]), שמעון פרס שהביע את תמיכתו בזמן היותו נשיא המדינה[14], משה יעלון ממפלגת הליכוד, שהביע את תמיכתו בזמן היותו המשנה לראש הממשלה[15] ועוד. דעת הקהלבדומה למדינות אחרות, גם בישראל נושא הנישואים של זוגות מאותו המין נמצא במחלוקת ציבורית, אולם סקרים מראים שרוב הציבור בישראל תומך במתן אפשרות לנישואים כאלה (בדומה לדעת הקהל במדינות רבות אחרות, בעיקר באירופה). על-פי סקר שהתפרסם בעיתון הארץ בחודש אוגוסט 2009, 61% מהציבור בישראל תומך במתן אפשרות לנישואים אזרחיים להומוסקסואליים ולסביות[16]. מספר זה היה גבוה מהמקביל לו באיחוד האירופי[17]. בספטמבר 2015 פרסמה עמותת חדו"ש שלפי סקר שערכה 64% מהיהודים בישראל תומכים בהכרה בנישואין חד מיניים או בברית זוגיות[18]. בפילוח לפי הצבעה, נכללו בתומכים רוב מצביעי הליכוד, רוב מצביעי המחנה הציוני, וכל מצביעי מרצ. בפברואר 2016 ישראל חופשית פרסמה סקר על-פיו 70% מהישראלים שנשאלו באיזה אופן יש לאפשר נישואים אזרחיים בישראל, בחרו באפשרות לאפשרם כמסלול מקביל לנישואים ברבנות, או באפשרות לאפשרם רק לפסולי חיתון (כולל להט"ב). הכרה על ידי רשויות מקומיותבשנת 2020, מספר ערים בישראל החלו ליישם הליך להכרת העירייה בזוגיות ובמשמורת על ילדי בן הזוג על סמך תצהיר שיוגש לעירייה, ללא תלות בעדכון מרשם האוכלוסין וללא תלות במין המצהירים. הראשונה בין הערים להודיע על קידום המהלך הייתה תל אביב[19], ואליה הצטרפו גבעתיים[20], רמת-גן[21], ראשון לציון[22] וחיפה[23]. גירושיםעמית קמה ועוזי אבן, שנישאו בקנדה ונרשמו כנשואים בישראל, לא יכלו להתגרש בקנדה, משום שהליך הגירושים פתוח שם לתושבי המדינה בלבד. לפיכך פנו למערכת המשפט בישראל. עמדת משרד הפנים הייתה שהסמכות הבלעדית לעניין היא בתי הדין הרבניים, אולם בסוף 2012 הורה לו בית המשפט למשפחה ברמת גן למחוק את רישום נישואיהם[24][25]. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||
