|
צביה ליטבסקיצביה ליטבסקי (נולדה ב-25 באוגוסט 1949) היא משוררת, מסאית, מרצה ומבקרת ספרות ישראלית, זוכת פרס אקו"ם ליצירה המוגשת בעילום שם בתחום השירה לשנת 2014.[1] ביוגרפיהנולדה בתל אביב. אמה, מרים חרש, ילידת רובנו, ברחה לברית המועצות עם פלישת הגרמנים. אביה אריה ליטבסקי נולד בלודז', שירת כחייל בצבא פולין, נפל בשבי הגרמני אך הצליח לברוח לברית המועצות, שם עבד בסיביר בהמשך המלחמה בתעשיית הנשק הסובייטית. עם תום מלחמת העולם השנייה עלו הוריה לישראל והתגוררו ביפו, שם פתח אביה מסגריה. בהיותה בת שש עברה משפחתה לרמת גן, שם החלה את לימודיה היסודיים. כבר בהיותה ילדה החלה לכתוב שירים, בעיקר בזיקה לעולם הטבע. בהיותה בכיתה ז' נתקלה בשיר "בשדה" של ביאליק, שהשפיע עליה עמוקות ושינה את אופי כתיבתה. ליטבסקי למדה בתיכון אהל שם, והייתה חברה בשומר הצעיר. שירתה בנח"ל במסגרת גרעין של התנועה. לאחר שחרורה החלה ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. בעת היותה סטודנטית החליטה להפסיק לכתוב שירים, והחלה לשיר כזמרת קלאסית. היא למדה זמרה באקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים, וב-1983 קיבלה תואר אמן בזמרה. השתתפה בהקלטות לרדיו, שרה במסגרת מקהלות וכסולנית. מ-1973 לימדה לסירוגין ספרות בתיכון ליד האוניברסיטה, במכללת דוד ילין ובאקדמיה למוזיקה. בשנת 1993 עזבה את עולם הזמרה, וחזרה לכתוב שירה. היא שלחה מספר שירים מפרי עטה למערכת הליקון, שזכו להערכה רבה והיא הוזמנה להצטרף למערכת כתב העת. ליטבסקי הייתה חברת המערכת במשך חמש שנים. ליטבסקי כתבה, פרסמה שירים, מאמרים ומסות בכתבי העת עיתון 77, הליקון, כרמל, שבו, קשת חדשה, ארץ אחרת, אורות, אפיריון ועלי-שיח. בשנת 1998 הוציאה, בעידודו ובעזרתו בעריכה של עמיתה לסגל המורים בתיכון ליד"ה, אריאל הירשפלד, ספר שירים ראשון, בחושך המיטיב. ליטבסקי מתגוררת בתל אביב, נשואה לעמיר פדורוביץ - מוזיקאי ופסנתרן, ואם לשתי בנות. ספרים
ספרים בעריכתה
פרסים
בנוסף זכתה במענקים של קרן עמוס, קרן תל אביב ומפעל הפיס על חלק מספריה. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
