באדר א' ה'תשס"ח (2008) פרש מתפקידו כרבו של הרובע היהודי ותחתיו הוכתר בנו, הרב חזקיהו נבנצל[5].
מפסיקותיו בהלכה
הרב נבנצל פוסק במרבית המקרים כפסקים שלמד מרבו, הרב שלמה זלמן אוירבך.
כדרכו של רבו, הוא מתייחס בחומרה לשאלות שיש בהן חשש פיקוח נפש[6]. בהתאם לכך, הוא פוסק שמיניקות תאכלנה ביום כיפור בשיעורים מתחילת הצום, אם עלולה להיות פגיעה בייצור החלב[7].
"שמעתי מהגרש"ז אוירבך זצ"ל לגבי הדלקת וכיבוי כלי חשמלי ללא חוט להט, שמעיקר הדין לא סבר כבית יצחק שיש בזה איסור מוליד, ולא כחזון איש שיש בזה איסור בונה וסותר. אמנם למעשה ודאי לא התיר הגרש"ז אוירבך זצ"ל הדלקת וכיבוי מכשירים אלה בשבת".
"הגרשז"א זללה"ה אית ליה בפת הבאה בכסנין (אפילו פחות משיעור קביעות סעודה) הויא פת לענין יציאה ידי חובת סעודה".
לקראת יישום תוכנית ההתנתקות חתם על כרוז שלפיו על חייל שקיבל פקודה להשתתף בפינוי יישובים לסרב פקודה[10].
השקפה
במהלך הפולמוס נגד תלמוד שטיינזלץ, לפי דיווחים שונים, הביע הרב נבנצל "זעזוע עמוק למשמע הדברים הבדויים הנוראיים" שבספרי הרב שטיינזלץ, ובהתאם לעמדתם של רבנים חרדיים אחדים ציווה לגנוז אותם[11][12].
בשנת תשע"ה תמך ברב יעקב שפירא[13] והתנגד למינויו של הרב אריה שטרן לרב העיר ירושלים זאת על אף שהרב שפירא עצמו תמך ברב שטרן ולא התמודד בעצמו. בשנת תשע"ח לקראת יום הכיפורים שני הרבנים נועדו למפגש פיוס בביתו של הרב נבנצל, ויישרו ביניהם את ההדורים[14].
הרב נבנצל הוציא מספר קונטרסים במשך השנים בשם "ביצחק יקרא" לכבוד יום ההולדת של אביו, ד"ר יצחק נבנצל. כמו כן הוציאו תלמידיו ספרים עם הערותיו, בהם המשנה ברורה (בהוצאת ישיבת נתיב אריה, ה'תשס"ד), וספרי הלכה בענייני השירות הצבאי.
