חגי ישראל ומועדיו

חגי ישראל ומועדיו הם כלל החגים והמועדים היהודיים הקיימים. זמנם של החגים והמועדים נקבע על פי הלוח העברי. תחת הגדרה זאת נכנסים ימים רבים: חלקם מהתורה, חלקם נקבעו על ידי חז"ל וחלקם נוספו במשך השנים. ניתן לסווג את החגים והמועדים למספר סוגים: קיימים חגים שהם ימי שמחה, ומועדים שהם ימי צום ותענית, ימי אבל וזיכרון וימים של חשבון נפש.

מקורו של המונח בתקופה המקראית; המילה "חג" מבטאת הקרבת קרבן חגיגה בימים שאותם קבעה התורה, ולעיתים התורה מכנה את הקרבן בשם המקוצר "חג".^[1] מקורה של המילה חג הוא מלחוג, בעלייה לרגל היו חגים בבית המקדש. הערבית משמרת מונח זה במילה חג' – עלייה לרגל. במקרא מצוינים שלושה חגים והם המועדים לעלייה לרגל: פסח, שבועות וסוכות.

במשנה ובתלמוד מובאים דיונים והלכות על רוב החגים. רוב מוחלט של דינים אלה מובאים בסדר מועד.

בתורה מוזכרים שמונה מועדים. כל המועדים מוזכרים כזכר ליציאת מצרים, אך לכל אחד מהם משמעות שונה ולרובם מצוות המיוחדות להם:

• שבת: זכר למעשה בראשית, לכך שה' ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי, וכן זכר ליציאת מצרים.
• ראש חודש: היום הראשון לחודש, וייתכן שקשור גם ליציאת מצרים שהרי המצווה הראשונה שבה נצטוו ישראל לפני יציאת מצרים היא קידוש החודש.
• פסח ושביעי של פסח: יציאת מצרים ולידתו של עם ישראל כעם. אוכלים מצות לזכר הלחם שאכלו בני ישראל בצאתם ממצרים.
• שבועות: מועד מתן תורה בהר סיני.
• ראש השנה: יום בו תוקעים בתרועה כדי להכריז על יום דין לכל ברואי העולם ועל בואו של יום הכיפורים עשרה ימים לאחר מכן.
• יום הכיפורים: יום צום ומחילת עוונות בין איש לרעהו לכפרת חטאיהם של כל בני ישראל.
• סוכות: ישיבה בסוכה לזכר הסוכות שבהן ישבו בני ישראל בזמן נדודיהם במדבר.
• שמיני עצרת: יום חג נוסף לאחר שבעת ימי חג הסוכות.

כל המועדים מלבד ראש חודש נקראים "מקראי קודש", כלומר אסורים בעשיית מלאכה, ומדרבנן גם איסורי שבות ושאר איסורי חז"ל לשבתות. מצווה המשותפת לכל ימי מקרא קודש היא הדלקת נרות שבת ויום טוב. שבת ויום הכיפורים אסורים בעשיית כל מלאכה, אך המועדים האחרים (כולל היום האחרון של פסח) מוגדרים כ"יום טוב" ומותרים בעשיית מלאכת אוכל נפש. ראש חודש מותר בעשיית מלאכה, אך נוהגים בו יותר בחגיגיות ויש הנוהגים שלא לעשות בו מלאכות מסוימות. חול המועד מותר במלאכה פשוטה, אך אסור לעבוד בו.

החגים פסח, שבועות וסוכות, מיוחדים במצוות עלייה לרגל שיש בהם, ועל כן הם מכונים "שלוש הרגלים" ומקריבים בהם עולת ראייה ושלמי חגיגה. התורה מדגישה כי שלוש הרגלים הן זכר ליציאת מצרים. התורה חוזרת ואומרת במצוות החגים: "וְזָכַרְתָּ כִּי־עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם"^[2] ומכאן נובע גם האופי הסוציאלי של החגים: לזכור את החלש בחברה, את הגר, העני, היתום והאלמנה, כשם שה' זכר את בני ישראל שהיו גרים במצרים.

• יציאת מצרים: ט"ו בניסן, היום הראשון של חג הפסח הוא היום בו יצא עם ישראל ממצרים, כמו שנאמר:

”אֶת־חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי־בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם וְלֹא־יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם.”^[3] וכן: ”כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה.”^[4]

שביעי של פסח נחשב ליום שבו אירעה קריעת ים סוף.

• מתן תורה: חג השבועות הוא היום בו קיבל עם ישראל את התורה ויום בו מקריבים את ביכורי החיטה של ארץ ישראל.

”כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן.... וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.... וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה'. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה.... וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם, לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט, לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.” (ויקרא, כ"ג, ט'–כ"ב)

”וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.... וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה.” (דברים, ט"ז, י'–י"ב)

• נדודים במדבר: חג הסוכות הוא זכר לענני כבוד שבהם הקיף ה' את עם ישראל בצאתם ממצרים, שנאמר:

”בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל־הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.” (ויקרא, כ"ג, מ"ג)

חז"ל מסבירים שהתורה ציוותה לחוג את חג הסוכות בתשרי ולא בניסן מפני שגם בלי ציווי התורה הרבה אנשים יוצאים בניסן מהבית לשדה בגלל החום ובונים סוכות, ואז לא היה היכר שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים ולא מפני שחם בבית.

פרט לכך, התורה קושרת את שלוש הרגלים למנהגי החקלאות:

• חג האביב: חג הפסח חל בתחילת עונת הבשלת השעורה (תחילת הקיץ). במהלך ימי החג מתקיים טקס הנפת העומר מהתבואה הבשלה הראשונה ואחריו מתחילה ספירת העומר עד חג שבועות, "מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה".^[5]
• חג הקציר: חג השבועות חל בעת הבשלת החיטה. הוא נקרא 'חג הקציר'. "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (שמות, כ"ג, ט"ז); על חג השבועות נאמר גם: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" (שמות, ל"ד, כ"ב).
• חג האסיף: חג סוכות נקרא 'חג האסיף'. "וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת־מַעֲשֶׂיךָ מִן־הַשָּׂדֶה" (שם).

המועד הראשון שמוזכר הוא שבת, מיד לאחר סיפור מעשה בראשית: ”וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ” (ספר בראשית, פרק ב', פסוק ג') שבת מוזכרת במקומות רבים נוספים בתורה.^[6] לאחריה מוזכרים גם שלוש הרגלים, פסח שבועות וסוכות: ”שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ... וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה” (ספר שמות, פרק כ"ג, פסוקים י"ד–ט"ז). הרגלים נזכרים גם בספר דברים, פרק ט"ז.

המקום הראשון בו מוזכרים כל מועדי השנה באופן מסודר הוא בספר ויקרא, פרק כ"ג. בפרק זה מפורטים המועדים השונים, עם הכינוי "מקרא קודש" ואיסור עשיית מלאכה: ”וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי...” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים א'–ב') בפרק מפורטות מצוות השבת, פסח, שבועות, סוכות, ראש השנה ויום הכיפורים, ובנוסף גם ספירת העומר, שתי הלחם ולקט ופאה. על כל מועד מוזכר התאריך שלו והמצוות המיוחדות לו.

מקור בולט נוסף לחגים בתורה הוא ספר במדבר, פרקים כ"ח-כ"ט, שם מצוינים כל הקורבנות שיש להקריב בהם. כאן מוזכר גם ראש חודש. אזכור נוסף מובא קודם לכן: ”וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת” (ספר במדבר, פרק י', פסוק י')

בנוסף, סדר יום הכיפורים בבית המקדש מתואר בהרחבה בספר ויקרא, פרק ט"ז.

המועדים הללו מוזכרים גם בנביאים ובכתובים. כך למשל נאמר ”אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד...” (ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוק י"ג)

תקופת השופטים נחשבת כתקופת ביניים בתולדות עם ישראל המקראי – בין תקופת יציאת מצרים לבין ראשית הממלכה, וככזו יש לה כמה מאפיינים ייחודיים. אחד מהם הוא נושא החגים.^[7]

החגים המוכרים מהיהדות המודרנית אינם מוזכרים בספרים העוסקים בתקופה זו (ספר שופטים ובמידה מסוימת גם ספר שמואל), וכן מופיעים בספר חגים אחרים.

• ”מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה” (ספר שופטים, פרק י"א, פסוק מ') – מהכתוב עולה האפשרות שמדובר בחג שחזר על עצמו תקופה ארוכה, ובו בנות ישראל קוננו על בת יפתח הגלעדי.^[7]
• ”וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה” (ספר שופטים, פרק כ"א, פסוק י"ט) – מהקשר הכתוב עולה התיאור לחג בו בנות שלו רקדו בכרמים. יש המזהים חג זה עם המסורת המוזכרת במשנה,^[8] על פיה בנות ירושלים היו יוצאות לחולל בכרמים ולחפש בני זוג בט"ו באב וביום הכיפורים. במחקר ישנה השערה שמדובר בחג נפרד.^[7]
• זבח משפחה – בספר שמואל,^[9] המתאר בחלקו את סוף תקופת השופטים, מתוארים מנהגים אשר ניתן לפרשם, ברמת הפשט, כקיום טקסי חג משפחתיים, הכוללים זבח, במועדים קבועים או שאינם קבועים, וזאת ללא קשר לשמחה משפחתית ספציפית דוגמת ברית מילה או בר מצווה. מסורות אלו נקשרו בכתבי חז"ל לזבחי תודה^{[דרוש מקור: איפה בחז"ל?]}, אך קשר זה שנוי במחלוקת במחקר.^[7]

• יום קורבן עצים – בספר נחמיה, פרק י', פסוק ל"ה הוזכרה קביעת ימים מיוחדים להבאת עצים למזבח העולה. תאריכיהם מפורטים במשנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ה'.
• שבעת ימי המילואים – לפי מגילת המקדש נחגגים מדי שנה בתחילת החודש הראשון (ניסן).
• בלוח השנה במגילות קומראן יש ספירות נוספות של 50 יום כספירת העומר – מחג השבועות עד מועד התירוש וממועד התירוש עד מועד היצהר. סך הכל ארבעה מועדי ביכורים.

לחגי ומועדי ישראל מוקדש סדר שלם מששת הסדרים שבמשנה – סדר מועד. לשבת מוקדשות מסכת שבת ומסכת עירובין, לפסח מוקדשת מסכת פסחים, לסוכות מסכת סוכה, לראש השנה מסכת ראש השנה, וליום הכיפורים מסכת יומא. לשבועות אין מסכת בפני עצמה, אך דיני יום טוב בכללותם מוצגים במסכת ביצה, ודיני קורבנות המועדים במסכת חגיגה. לחול המועד מוקדשת מסכת מועד קטן.

חז"ל קבעו ימי שמחה בימים שנעשו בהם ניסים לעם ישראל כדי לפרסם את הנס ועל ידי כך לחזק את האמונה בה'. את ימי הצום קבעו חז"ל כזכר לחורבן כדי להתאבל על בית המקדש וכדי שיהיו תזכורת לעוונות שהחריבו את בתי המקדש, דבר שיגרום לחזור בתשובה.

בימי בית שני הוסיפו חז"ל למועדים מדאורייתא ימי שמחה מדרבנן בימים בהם נעשו ניסים. העיקריים בהם אלו "ימי הפורים", שנקבע בתקופה הפרסית, וחנוכה שנקבע בימי מרד החשמונאים. בעבר צוינו ימים רבים נוספים המפורטים במגילת תענית, כדוגמת "יום ניקנור" על תבוסת המצביא היווני בפני המכבים, ו"יום טוב כ"ג באייר" על הרס מצודת החקרא על ידי שמעון המכבי אולם בעקבות חורבן בית המקדש השני בטלו מועדים אלה שמלכתחילה נקבעו בעקבות אירועים מקומיים ובעלי חשיבות פחותה. למעשה מלבד פורים וחנוכה, אין ימים אחרים בעלי מחויבות דתית.

בחנוכה תיקנו חכמים להדליק נרות ולגמור את ההלל בכל יום, ובפורים תיקנו אנשי כנסת הגדולה ארבע מצוות: קריאת מגילה, מתנות לאביונים, משלוח מנות ומשתה ושמחה. בחנוכה ובפורים מותר לעבוד, אם כי נהגו שלא לעבוד ביום הפורים. בשני ה"חגים" החדשים תיקנו חכמים להוסיף בתפילה ובברכת המזון את נוסח "על הניסים" המיוחד לכל אחד משני החגים. בימי החנוכה אין מצוות שמחה, אבל בפורים, כאמור לעיל, אחת המצוות היא משתה ושמחה ובכלל זה נהגו להרבות בבשר (שמחה) ויין (משתה).

חז"ל הגדירו גם את יום ט"ו באב כיום טוב, אולם לא קבעו לגביו הלכות מיוחדות, מלבד המנהג של בנות ירושלים לחולל בכרמים ולחפש בני זוג. גם ל"ג בעומר נחשב החל מימי הביניים כיום שמחה, אך בלי מצוות והלכות מיוחדות. ימים אלו מתבטאים כיום מבחינה הלכתית רק בכך שאין אומרים בהם תחנון ושאסור להתענות בהם ולהספיד בהם. עם זאת, ישנם מנהגים שונים הקשורים לל"ג בעומר: הדלקת מדורות, עלייה לקבר רשב"י וביצוע חלאקה.

י"ד באייר מופיע בחומש במדבר כיום הקרבת פסח שני ובמגילת תענית כיום שאסור בהספד ותענית. כיום רבים נוהגים שלא לומר בו תחנון ויש שאוכלים בו מצות.

בנוסף לפורים הרגיל בשנים מעובר בהם יש גם אדר א' ולו שלושים יום הנוספים לשנה תקנו חז"ל כי כל המועדים החלים בשנה רגילה יחולו באדר ב'. עם זאת נהגו לציין את הפורים במידה מסוימת גם באדר א' והוא קיבל את השם פורים קטן (ושושן פורים קטן), ובקרב הפסוקים נחלקו הדעות איך לציין יום זה ומה מן הלכות הנוגעות ביום זה. והיום מקובל שלא נאמר ביום זה תחנון, מרבים מעת בסעודה ושמחה ויש הפסוקים גם בלהרבו במשלוח מנות.

הנביאים שהיו בזמן חורבן בית המקדש הראשון תיקנו ארבע תעניות כאבל על חורבן בית המקדש:

• ביום עשרה בטבת היום בו החל המצור על ירושלים;
• ביום שבעה עשר בתמוז בו נפרצה חומת ירושלים;
• ביום תשעה באב בו נחרב בית המקדש;
• וביום שלושה בתשרי בו נרצח גדליה בן אחיקם על ידי ישמעאל בן נתניה, דבר שעורר את חמתו של נבוכדנצר על שארית הפליטה.

לאחר בניין בית המקדש השני התבטלו מרבית התעניות והפכו לימי חג, אולם לאחר חורבן בית המקדש השני חזרו התעניות להיות ימי צום ואבל. צום תשעה בתמוז הפך לצום ביום שבעה עשר בתמוז, היום בו נבקעה חומת ירושלים בזמן בית המקדש השני. פרט לארבע התעניות, נוהגים לצום ביום י"ג באדר, תענית הנקראת תענית אסתר והיא לזכר התענית שצמה אסתר לפני שנכנסה למלך אחשוורוש.

כל ימי הצום הם ימים שבהם הצום הוא רק מעלות השחר ועד צאת הכוכבים מלבד תשעה באב שצמים בו בין בלילה ובין ביום. כל הצומות אסורים רק באכילה ושתייה, פרט לתשעה באב שכמו יום הכיפורים הוא אסור גם בנעילת נעלי עור, ברחיצה וסיכה ובתשמיש המיטה.

ערך מורחב – ראשי שנים ביהדות

חז"ל קבעו ארבעה תאריכים שבהם מתחילה השנה עבור תחומים שונים:

• א' בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים: מיום זה מתחילים לספור את שנות שלטונם של מלכים או מנהיגים אחרים, וכן את חגי השנה.
• א' באלול – ראש השנה למעשר בהמה: בהמות שנולדו לפני תאריך זה אינן מצטרפות עם בהמות שנולדו ממנו והלאה.^[21]
• א' בתשרי – ראש השנה לשמיטה ויובל, לנטיעות ולירקות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של העצים לשם קיום מצוות ערלה, וכן את שנות השמיטה והיובל. על פי המסורת, מקובל לספור מיום זה את שנות העולם. ביום זה מתקיים גם חג מהתורה הנקרא בימינו "ראש השנה", שפותח את עשרת ימי תשובה.
• ט"ו בשבט – ראש השנה לאילנות: מיום זה מתחילים לספור את שנותיהם של פירות האילן, לשם קביעת מעשרות. בגלות איבד יום זה את משמעותו המקורית, וברבות השנים קיבל אופי של געגוע לארץ ישראל ולפירותיה. כיום יש הנוהגים לערוך בו סדר ט"ו בשבט.

פורים מתואר כולו במגילת אסתר, כולל הציווי לחגוג.

ארבע התעניות מוזכרות באופן עקיף: ”כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים” (ספר זכריה, פרק ח', פסוק ט')

לפורים מוקדשת מסכת מגילה. לחנוכה אין מסכת ספציפית אלא תכניה מצויים במקומות שונים בגמרא ומקורות חז"ל.^[22] סיפור חנוכה מתואר בספרים החיצוניים "ספרי מכבים". דיני התעניות מצויים במסכת תענית.

לאחר קום המדינה, קבעה הכנסת את ה' באייר, כיום העצמאות של המדינה, וכחג לאומי, ובין היתר, קבעה אותו כיום שבתון. עם הזמן נקבע גם יום שמחה נוסף, יום ירושלים, שחל ביום כ"ח באייר, היום שבו שוחרר הכותל המערבי על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים. הרבנות הראשית לישראל קבעה את יום העצמאות ויום ירושלים כימי שמחה והודיה, והנהיגה בהם תפילות הודיה (כגון קריאת פרקי "הלל" ותפילה לשלום המדינה), אולם יהודים חרדים סירבו להכיר בהם כמועדים דתיים.

בשנת 1950, קבעה הרבנות הראשית את יום הקדיש הכללי כיום זיכרון עבור קורבנות השואה. ימי זיכרון נוספים שנקבעו, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, יום הזיכרון ליצחק רבין, יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, יום לציון היציאה והגירוש של היהודים מארצות ערב ומאיראן, ויום הזיכרון לרחבעם זאבי.

בנוסף קבעה מדינת ישראל טקסי זיכרון ממלכתיים^[23] בזמנים נוספים לאירועים שונים. כגון טקס האזכרה הממלכתי ליוסף טרומפלדור וחבריו שנפלו בי"א באדר בקרב על הגנת תל חי. המוכר גם בשם יום תל חי.

בתחילת שנת 2024 נוסף יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל שיצוין בכל שנה בעקבות הירצחם של מאות אזרחים ואנשי כוחות הביטחון במהלך טבח שבעה באוקטובר ובעקבותיו יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל ברצועת עזה.

ערך מורחב – יום אבל לאומי (ישראל)

עדות מסוימות נוהגות לציין מועדים מיוחדים, שנוסדו במהלך הגלות:

• הסיגד: חגם של קהילת ביתא ישראל. יום משלים ליום הכיפורים. נחגג בתאריך כ"ט בחשוון.
• פורים שני: שם כלל למספר מועדים שונים הנחגגים בקרב קהילות שונות על מעשה נס והצלה שאירה לאותה הקהילה. (להרחבה על המועדים השוני ראו בערך)
• הסהרנה: חגם של הקהילה היהודית בכורדיסטן. נחגג במקור בחול המועד פסח אך בישראל נחגג בחול המועד סוכות.
• הבסיסה: חגם של יהדות לוב ויהדות תוניסיה, נחגג בתאריך א' בניסן.
• מימונה: חגם של יוצאי ארצות המגרב. נחגג באסרו חג פסח (בארץ ישראל: כ"ב בניסן, ובחוץ לארץ: כ"ג בניסן). אצל האשכנזים לילה זה מכונה רומפלנאכט.
• יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל: יום לזכר עולים מאתיופיה שנספו בדרכם לישראל. מצוין ביום ירושלים (כ"ח באייר).

מרבית אזרחי ישראל, גם כאלה שמגדירים את עצמם חילונים, מקיימים חלק ממצוות החגים. על פי סקר הלמ"ס לשנת 2009^[24] המצווה הפופולרית ביותר היא סדר פסח – 88% מהאוכלוסייה היהודית מקיימת אותו. בנוסף, 79.3% מדליקים נרות חנוכה, 49.4% צמים ביום כיפור, 47.9% אינם אוכלים חמץ בפסח ו-29% בונים סוכה בסוכות.

לצד הקפדה על קיום מסורתי, ישנם מנהגים חדשים שהחלו נוהגים בשנים האחרונות. כך לדוגמה, מאז תחילת ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, נהגו תושבי הקיבוצים והמושבים לערוך בשבועות טקסי הבאת ביכורים מודרניים ובהם מקיימים הופעות עם שירים וריקודים, תהלוכות של כלים חקלאיים מקושטים, הבאת פירות בשלים בתוך סלים ועוד.^[25] כמו כן, בפסח יש שנוהגים להגיד "הגדה של פסח אלטרנטיבית"^[26] ובה, בנוסף (או במקום) לטקסט המקורי, גם שיבוץ של שירים עבריים, סיפורים וכן הלאה.

בזמן השואה, יהודים רבים, (כולל כאלה שלא שמרו מסורת לפני המלחמה) הקפידו על קיום מצוות החגים.^[27] יהודים דבקו במסורת כדי לא לאבד צלם אנוש, ולזכור מי הם ומאין באו. כך מספר הרב סיני אדלר:

בהגיע ימי חנוכה, הצלחנו, להשיג נר אחד, אשר היה בשבילנו נכס רב משמעות. בלילה הראשון של חנוכה התאספנו בקומה העליונה של אחד הדרגשים והדלקנו בצוותא את הנר היקר לנו עד מאד. בוודאי שהדלקה זאת של הנר הדליקה גם בלבנו תקוות חדשות לעתיד טוב שבוא יבוא, וחיזקה את ביטחוננו הגדול ב"מעוז צור ישועתי". ברגע כזה התעוררו בנו הגעגועים הגדולים אל העבר, אל הימים שבהם חגגנו את ימי החנוכה כל אחד בבית הוריו ברוב שמחה. אבל העבר הזה נעלם ואיננו ולכן התעוררה ביתר שאת הבקשה הבוקעת מעומק לבנו לעתיד שאמנם רחוק עדיין, אבל בו תתקיים תפילתנו ששרנוה גם אז: "תכון בית תפלתי ושם תודה נזבח, לעת תכין מטבח מצר המנבח, אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח"^[28]

בתנאי מחנות העבודה היה בלתי-אפשרי שלא לעבוד בשבת וחגים. על כן, היו יהודים שהיו מסתפקים במצוות זכירת שבת, או שהיו שומרים אותה בד' אמות (בפרטיות). היו יהודים שהיו מתאמצים מאוד כדי להשיג בחירוף-נפש תשמישים למצוות.^[29]

החגים מהווים, גם בדורות האחרונים, חלק חשוב בתרבות היהודית. וכך אמר למשל חיים נחמן ביאליק:

"עצתי האחת היא : חוגו את חגי אבותיכם והוסיפו עליהם קצת משלכם לפי כוחכם ולפי מסיבתכם. העיקר, שתעשו הכל באמונה ומתוך הרגשה חיה וצורך נפשי, ואל תתחכמו הרבה. אבותינו לא נמאסו עליהם שבתותיהם ומועדיהם, אף על פי שחזרו עליהם כל ימי חייהם כמה וכמה פעמים בנוסח אחד. הם מצאו בהם כל פעם טעם אחר והתערותא [התעוררות] חדשה. ויודע אתה מפני מה? מפני שהייתה בהם לחלוחית וברכת החג שכנה בנפשם. אלה שאינם מוצאים טעם בחגים ובמועדים, סימן שנפשם ריקה ותוכם חול, ולאלה אין תקנה.

כחלק מניסיונות השימור של החגים בתרבות, נחגגים בחגים אירועי תרבות שונים, הקשורים למסורת.^[30] לדוגמה, בפורים נוהגים לקיים "עדלאידע" תהלוכה גדולה וצבעונית עם סממנים הקשורים לחג.

בפקודת סדרי השלטון והמשפט הגדיר החוק הישראלי רק את חגי התורה כימי מנוחה, שבהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה אסור להעביד יהודי בהם. בימים טובים שאינם "חגים דאורייתא", כמו פורים וחנוכה, אין החוק אוסר עבודה, וכן בימי חול המועד.

יום העצמאות מוגדר כיום שבתון,^[31] אך אין איסור לפתוח בו חנויות.

• חגי ומועדי ביתא ישראל
• חג
• יום טוב
• חול המועד
• מגילת תענית
• אסרו חג
• יום הזיכרון
• סעודת אסתר
• סעודת יתרו
• יום כיפור קטן
• פורים קטן

• יום-טוב לוינסקי, ספר המועדים: פרשת מועדי ישראל, ערכם, גילוייהם והשפעתם בחיי עם ישראל ובספרותו מימי קדם ועד היום הזה, 8 כרכים, הוצאת דביר, 1965.
• יום-טוב לוינסקי, אלה מועדי ישראל, הוצאת אחיאסף.
• שלמה גורן, מועדי ישראל, ידיעות ספרים, 1993.
• יואל רפל, מועדי ישראל: אנציקלופדיה שימושית לשבת ולחג, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1989.
• אליעזר מרכוס, חג לעם - אנתולוגיה של סיפורי-עם לחגי ישראל, הוצאת כתר, 1990.
• יעקב שלום ליכט, מועדי ישראל, זמנים ומועדים בתקופת המקרא ובימי בית שני, מוסד ביאליק ירושלים, תשמ"ח.
• אליעזר שביד, ספר מחזור הזמנים: משמעותם של חגי ישראל, הוצאת עם עובד, 1984.
• ישעיהו ליבוביץ, שיחות על חגי ישראל ומועדיו, הוצאת ליאור שרף, 1999.
• שלום רוזנברג, בעקבות הזמן היהודי: הפילוסופיה של לוח השנה, הוצאת ידיעות ספרים, 2013.
• ביני תלמי, רונן אחיטוב ואילת לין, חג ישראלי: הצעות לטקסי החגים במשפחה בצירוף מבואות עיוניים, הוצאת עם עובד, 2014.
• רינה חבלין, זמן יהודי-ישראלי: חג ומועד כמפתח לשיח זהות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
• שמואל ברוך גנוט, דבר למועד: אסופת מאמרים בענייני המועדים, אתר השבת.
• עדין שטיינזלץ, חיי שנה, הוצאת ידיעות ספרים, 2005.
• משה זאב סולה, המועדים והמקרא: קדמוניות החגים ומנהגיהם, תרבות מקראית, פרשנות מקורית, הוצאת כתר, 1983.
• דבורה ומנחם הכהן, חגים ומועדים, הוצאת כתר 1979.
• ישי רוזן-צבי, ההיסטוריה הסודית של חגי ישראל, כנרת, זמורה - מוציאים לאור, 2023.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חגי ישראל ומועדיו
טקסט בוויקיטקסט: מועדים
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חגי ישראל

• הלכות יום טוב בקיצור שולחן ערוך
• אתר חג שמח
• חגי ישראל בפורטל כיפה
• רשימת הטקסים הממלכתיים של מדינת ישראל
• חגים וצומות - יהדות, דף שער בספרייה הלאומית

חגי ישראל ומועדיו
חגים מהתורה	ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד
חגים מדרבנן או מסורת	אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב
ימים מיוחדים	שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים
תעניות חובה	צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב
תעניות אחרות	יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר
שבתות מיוחדות	שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו
מדינת ישראל	חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאות • יום ירושלים ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורה • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע • יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל • יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל • יום גירוש היהודים מארצות ערב
מועדי עדות	יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון • חג הבנות • סעודת יתרו • ליל הבסיסה
פורטל שבת ומועדי ישראל

יהדות

עיקרי האמונה היהודית ומושגים בסיסיים נוספים ביהדות עיקרי האמונה היהודית אלוהים • ייחוד השם • מידת הביטחון • בריאת העולם • הנבואה במסורת ישראל • תפילה • תורת הגמול • משיח • נצחיות התורה • תורה מן השמים • השגחה • נשמה • תחיית המתים מושגי בסיס נוספים יציאת מצרים • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • מצווה • תורה שבכתב • תורה שבעל-פה • הלכה • אגדה • 12 שבטי ישראל ארון הספרים היהודי כתבי יסוד תורה • נביאים • כתובים • ספר יצירה • משנה • תוספתא • תלמוד (בבלי וירושלמי) • מסכתות קטנות • סידור ומחזור • הגדה של פסח מדרשי הלכה (חז"ל) מכילתא דרבי ישמעאל • מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי • ספרא • ספרי במדבר • ספרי זוטא במדבר • ספרי דברים • מכילתא דברים • ספרי זוטא דברים מדרשי אגדה (חז"ל) מדרש רבה • מדרש תנחומא • פרקי דרבי אליעזר • סדר עולם • ילקוט שמעוני • אבות דרבי נתן • תנא דבי אליהו • פסיקתא דרב כהנא • פסיקתא זוטרתא • מדרש שוחר טוב ראשונים ואחרונים פירוש רש"י לתורה • פירוש רש"י לתלמוד • חובות הלבבות • משנה תורה (והשגות הראב"ד) • תוספות • ספר הזוהר • שולחן ערוך (והגהות הרמ"א) • שולחן ערוך הרב • קיצור שולחן ערוך • משנה ברורה סוגות מדרש • ספרות האגדה • ספרות ההיכלות והמרכבה • פרשנות למקרא • פרשנות למשנה • פרשנות לתלמוד • פרשנות השולחן ערוך • שו"ת • ספרי חסידות • סיפורי חסידים אישים ביהדות זו רק רשימה נבחרת • המודגש וכותרות המשנה הם תמצות של שלבי השתלשלות קבלת ההלכה (ומפיע למטה במרוכז) בתנ"ך שלושת האבות • ארבע האמהות • משה רבינו • אהרן • כהנים גדולים (ורשימתם) • יהושע • שבעים הזקנים • שופטים • רשימת השופטים • שמואל • דוד • שלמה • מלכים (ורשימתם) • נביאים • אליהו הנביא • ירמיהו • רשימת הנביאים • עזרא הסופר כנסת הגדולה כנסת הגדולה עזרא הסופר • שמעון הצדיק • רשימת אנשי כנסת הגדולה                                                                                  חז"ל סנהדרין • נשיא הסנהדרין • רשימת נשיאי הסנהדרין - המוסד התקיים מהזוגות ועד האמוראים זוגות שמעיה ואבטליון • הלל הזקן ושמאי הזקן • רשימת הזוגות וחכמי תקופתם תנאים רבן יוחנן בן זכאי • רבי עקיבא • רבי שמעון בר יוחאי • רבי יהודה הנשיא • רשימת התנאים אמוראים אמוראי בבל: רב • אביי • רבא • רב אשי • רשימת אמוראי בבל • אמוראי ארץ ישראל: רבי יוחנן • הלל נשיאה • רשימת אמוראי ארץ ישראל סבוראים שמואל בריה דרב אבהו • רב אחאי • רשימת הסבוראים אחרי חז"ל גאונים מר בר רב הונא • רב עמרם גאון • רב סעדיה גאון • רב שרירא גאון • רב האי גאון • רשימת הגאונים ראשונים רי"ף • רש"י • בעלי התוספות • רמב"ם • רמב"ן • הרא"ש • בעל הטורים • יוסף קארו • הרמ"א • רשימת הראשונים אחרונים האר"י • המהר"ל • הש"ך • הט"ז • הבעל שם טוב • האור החיים • הנודע ביהודה • הגר"א • בעל התניא • אריה לייב הלר • חיים מוולוז'ין • החת"ם סופר • שלמה גאנצפריד • הבן איש חי • ישראל מאיר הכהן • רשימת האחרונים השתלשלות קבלת ההלכה של תורה שבעל-פה במרוכז: משה - יהושע - זקנים - נביאים - כנסת הגדולה - חז"ל (זוגות - תנאים - אמוראים - סבוראים) - גאונים - ראשונים - אחרונים אתרים ומבנים ביהדות אתרים הר הבית • הכותל המערבי • קבר רחל • מערת המכפלה • עיר דוד • ירושלים • ארץ ישראל • ארבע ערי הקודש • קברי צדיקים • קברי צדיקים בישראל • קבר יוסף מבנים המשכן • משכן שילה • משכן נוב • משכן גבעון • בית המקדש • בית המקדש הראשון • בית המקדש השני • מקדש הורדוס • בית המקדש השלישי שונות מקומות קדושים ליהודים בארץ ישראל סדר התפילה ביהדות תפילות ימי חול שחרית מה טובו • ברכות השחר • לעולם יהא אדם • פרשת הקורבנות • ברוך שאמר • פסוקי דזמרא • ישתבח • קדיש • ברכו • ברכות קריאת שמע: ברכת יוצר אור • ברכת אהבה רבה • קריאת שמע • תפילת שמונה עשרה • חזרת הש"ץ • קדושה • ברכת כהנים • תחנון • הוצאת ספר תורה • קריאת התורה • אשרי יושבי ביתך • למנצח • קדושה דסידרא • שיר של יום • אין כאלוקינו • פיטום הקטורת • עלינו לשבח מנחה פתיחת אליהו הנביא • פיטום הקטורת • אשרי יושבי ביתך • קדיש • תפילת שמונה עשרה • חזרת הש"ץ • קדושה • תחנון • למנצח בנגינות • עלינו לשבח ערבית שיר המעלות הנה • ברכו • ברכות קריאת שמע • קריאת שמע • ברכת השכיבנו • ברכת ברוך ה' לעולם • קדיש • תפילת שמונה עשרה • שיר למעלות • עלינו לשבח שונות קריאת שמע על המיטה • תיקון חצות • פעם בחודש: ברכת הלבנה • ספירת העומר ראש חודש יעלה ויבוא • חצי הלל • ברכי נפשי • תפילת מוסף תפילות שבת [א] תפילות ערב שבת שיר השירים • לכו נרננה • ידיד נפש • קבלת שבת • לכה דודי • מזמור שיר ליום השבת • ה' מלך גאות לבש • במה מדליקין ערבית של שבת כגוונא • תפילת שבע • ברכה מעין שבע • ויכולו • מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר שחרית של שבת הלל הגדול • נשמת כל חי • אל אדון • תפילת שבע • אב הרחמים • מי שברך • יקום פורקן • ברכת החודש בשבת מברכים • הכרזת תעניות מוסף של שבת תפילת שבע • ראש חודש: אתה יצרת מנחה של שבת ובא לציון • תפילת שבע • צדקתך צדק • פרקי אבות • שיר המעלות ערבית למוצאי שבת אתה חוננתנו • יושב בסתר • ויתן לך תפילות יום טוב [א] תפילות ראש השנה תפילת תשע • פיוטי ראש השנה • הנני העני ממעש • תפילת אבינו מלכנו תפילות יום הכיפורים פירוט תפילות יום הכיפורים • תפילת נעילה • סליחות • פירוט סליחות תפילות לשלוש רגלים תפילת העמידה ומוסף של יום טוב • הלל השלם • יעלה ויבוא • יזכור • תפילת טל • תפילת גשם • הושענות • חבטת ערבה • ביטול חמץ • הגדה של פסח חנוכה ופורים על הנסים • הדלקת נרות חנוכה • קריאת מגילה נוסחי התפילה ביהדות • תפילת העמידה ^ 1 2 מובא רק ההוספות והשינויים מימי חול והרגיל מצוות ומנהגים יהודיים ערכים כלליים הלכה • עשרת הדיברות • תרי"ג מצוות • שבע מצוות דרבנן • שבע מצוות בני נח • רשימות: מצוות הנהוגות בזמן הזה • מצוות שאינן נוהגות בזמן הזה סדר היום נטילת ידיים • ציצית • תפילין • קריאת שמע • תפילה • תלמוד תורה • ברכת המזון הלוח העברי קידוש החודש • עיבור השנה • שבת • ראש חודש • חגי ישראל ומועדיו • שמיטה • שנת היובל מצוות שבין אדם לחברו ואהבת לרעך כמוך • צדקה • גמילות חסדים • לשון הרע • והדרת פני זקן • אונאת דברים • משפט עברי מצוות התלויות בארץ מצוות יישוב ארץ ישראל • מתנות כהונה • מתנות עניים • איסור ערלה • שמיטה • שנת היובל איסור והיתר כשרות • בשר בחלב • שחיטה • טרפה • איסור אכילת חלב • יין נסך • חמץ תשמיש קדושה ותשמיש מצווה ספר תורה • תפילין • מזוזה • סידור • ציצית • שופר • לולב • מצה • כיפה בית המקדש מצוות בניין בית המקדש • כהן • קורבן • עלייה לרגל • טומאה וטהרה • רשימת מצוות בית המקדש משפחה ברית מילה (או הטפת דם ברית) • פדיון הבן • זבד הבת • בת מצווה • בר מצווה • חופה וקידושין • טהרת המשפחה • מעמד האישה ביהדות • צניעות • כיבוד אב ואם מוות אבלות • אנינות • הלוויה • קריעה • קדיש • קבורה • סעודת הבראה • שבעה • יום השנה • אזכרה • נר נשמה • הזכרת נשמות • חברה קדישא חגי ישראל ומועדיו חגים מהתורה ראש השנה • יום הכיפורים • סוכות • שמיני עצרת • ערב פסח • פסח • שביעי של פסח • פסח שני • שבועות • חול המועד חגים מדרבנן או מסורת אסרו חג • הושענא רבה • שמחת תורה • חנוכה • ט"ו בשבט • פורים • ל"ג בעומר • ט"ו באב ימים מיוחדים שבת • ראש חודש • חודש אלול • עשרת ימי תשובה • פורים קטן • ראש השנה למלכים ולרגלים • ספירת העומר • בין המצרים תעניות חובה צום גדליה • עשרה בטבת • תענית אסתר • י"ז בתמוז • תשעה באב תעניות אחרות יום כיפור קטן • תענית בכורות • כ' בסיוון • שובבי"ם • תענית בה"ב • תעניות גשמים • ז' באדר שבתות מיוחדות שבת מברכים • שבת שובה • שבת שירה • שבת שקלים • שבת זכור • שבת פרה • שבת החודש • שבת הגדול • שבת חזון • שבת נחמו מדינת ישראל חגים לאומיים ממלכתיים יום העצמאות • יום ירושלים ימי זיכרון ממלכתיים יום הזיכרון לשואה ולגבורה • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל • יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע • יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל • יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל • יום גירוש היהודים מארצות ערב מועדי עדות יום שמחת כהן • סיגד • י"ט כסלו • פורים שני • בסיסה • סהרנה • מימונה • תענית כ' בסיוון • חג הבנות • סעודת יתרו • ליל הבסיסה פורטל שבת ומועדי ישראל זרמים ביהדות אורתודוקסים חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים ליברלים רפורמים • קונסרבטיבים (נאולוגים) • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים תקופת בית שני פרושים • צדוקים • איסיים • בייתוסים • תרפויטים • נצרות קדומה ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת רבניים • קראים • שבתאים • פרנקיסטים חיי הקהילה היהודית תפקידים על-קהילתיים חכם באשי • שד"ר • אדמו"ר • גדול הדור • רב ראשי תפקידים מקומיים מרא דאתרא • רב • דיין • פרנס • שליח ציבור • גבאי • גבאי צדקה • בעל קורא • מוהל • שוחט • מלמד • דרשן • סופר סת"ם • בלנית • משגיח • משגיח כשרות מוסדות תלמוד תורה • ישיבה • ישיבה קטנה • ישיבה גדולה • כולל אברכים • מקווה • בית כנסת • בית מדרש • חברה קדישא דברים שבקדושה מניין • היכל/ארון קודש • חזנות • תפילת עמידה • שחרית • מנחה • ערבית • מוסף • קריאת התורה • שמע ישראל • ברכה • קידוש • רשימת תפילות וברכות ניהול חיי הקהילה בית דין • תקנות הקהילה • פדיון שבויים • כתב מגידות תפקידים היסטוריים אב הכנסת כלי קודש ופרנסים • מוסדות יהודיים ראו גם גיור • העם היהודי • מיהו יהודי • אנטישמיות • חזרה בתשובה • פורטל יהדות • Hebrew school • מושגים ביהדות • מחקרים גנטיים על יהודים