אבי פניני
אבי פניני (נולד ב-28 באוקטובר 1946) הוא שחקן, מדבב וקומיקאי ישראלי. ביוגרפיהשני הוריו עלו לישראל מקישינב במולדובה, (כל אחד בנפרד) בהיותם בגיל שתים עשרה. אביו רצה להיות שחקן, בהיותו בן תשע עשרה היה סטטיסט בהבימה ואחר-כך עזב את המקצוע. אבי פניני נולד וגדל בתל אביב, תלמיד בית החינוך ע"ש א"ד גורדון. היה ילד בעל הפרעות קשב וריכוז ונשאר כיתה, בעקבות זאת פיתח את כישוריו החברתיים והפיזיים ולמד להצחיק. הוא למד בתיכון החקלאי בכפר הנוער כפר גלים, בו השתתף בחוג הדרמטי. התגייס לגרעין הנח"ל "גדיש", גרעין מטעם הפנימיה החקלאית בה למד, הלך לקורס מ"כים ואחר-כך לקורס קצינים, שירת כקצין במחנה שבטה. במלחמת ששת הימים נלחם באום כתף, נלחם גם במלחמת יום הכיפורים, בה נפצע. הוא בוגר בית צבי, מחזור ט' וסיים ב-1971. בין כיתתו היו דב רייזר ורוברט הניג. בשנה הראשונה ללימודיו ניהל את בית צבי אברהם אסאו, בשנייה יורם קניוק ובועז עברון ובשלישית בועז עברון. מייד עם סיום לימודיו הציע לו מייקל אלפרדס עבודה בהצגה "חמורים" בתיאטרון חיפה, אחרי שראה את פניני בתפקיד קטן בהצגה של מולייר בבית צבי. המחזה "חמורים" הוא פרי עטו של פלאוטוס, בו גילם את דמותו של מילוס גלורזיוס, החייל הרברבן. במקביל השתתף בקבוצת תיאטרון שנקראה "אסקוריאל", בהנהגת יעקב רז (כיום פרופסור למזרח אסיה), במסגרתה שיחק במחזה "אסקוריאל", אותו ביים רז ובהפקת "הנסיך הקטן למבוגרים", בבימויו של אלכס קלצ'קין. לאחר שנה בתיאטרון חיפה נסע לשנה ללונדון לצורך התרשמות מהתיאטרון האנגלי, שם ראה תיאטרון בצורה אובססיבית והשתתף במספר סדנאות. בשלהי 1972 הציע לו מייקל אלפרדס, מנהלו האמנותי של תיאטרון החאן להצטרף ללהקת החאן, בה שיחק פניני במשך עשר שנים, כולל בתקופתו של אילן רונן, שהחליף את אלפרדס. באותה עת התגורר בירושלים, שם התחתן ונולדו ילדיו. התפקיד איתו פרץ היה פנטלונה בהצגה "משרתם של שני אדונים", בבימויו של אלפרדס ב-1974. הוא שיחק בתפקיד רוזנקרנץ בהצגה "רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" (1978), פרי עטו של טום סטופארד[1]. הוא שיחק בהצגה "שבעת הקבצנים" (1979), עיבוד של הבמאי יוסי יזרעאלי לרבי נחמן מברסלב[2]. ההצגה הייתה בלי במה, הקהל ישב על מזרנים, השחקנים הסתובבו בין האנשים, דיברו אליהם ונגעו בהם. שיחק בתפקיד הראשי של צ'ונקין בהצגה "הרפתקות החייל איבן צ'ונקין" (1980), חייל דמוי שוויק (מתוך הספר "החייל האמיץ שוויק") במלחמת העולם השנייה. גילם את דמותו של השודד בהצגה "רשומון" (1980) בבימויו של יעקב רז[3]. שיחק בתפקיד הראשי בהצגה "וולפונה" (1982). הוא גילם את דמותו של מוסקה משרתו של וולפונה, תפקיד פיזי מאוד, במסגרתו לא ירד מהבמה. ב-1983, עזב את החאן, עבר להתגורר בתל אביב הפך לשחקן פרילאנסר ושיחק בתיאטראות שונים. בשנות השבעים שיחק לראשונה בטלוויזיה בתפקיד המורה לספורט בסדרה "חדר מורים" בערוץ הראשון. הוא מהמנחים הראשונים של "זהו זה!", עוד לפני שהתוכנית התגבשה לתוכנית סיפור. ובהמשך, שב ל"זהו זה!" בשנות השמונים והנחה פינה בנושא מוזיקה קלאסית שבה גילם בן של כל מיני מלחינים כמוצארט ובטהובן. בסרטו של חיים בוזגלו "עונת הדובדבנים" (1991), גילם את דמותו של יוסל'ה, קצין דתי שנהרג ממטען צד[4]. הוא שיחק בכמה טלנובלות, בהן "זהב של שוטים", אופרת הסבון הישראלית הראשונה, לצידם של איילת מרגלית ואלכס אנסקי, גילם את דמותו של עמיקם חורש ב"רמת אביב גימל", וגילם את מיכאל מאירי ב"לחיי האהבה", ואת דמותו של שוקי ב"בנות הזהב". בסדרת הילדים "אדומות" (2004) גילם את דמותו של איש העסקים אושיק דגים[5]. ב-1997 יצא לאקרנים סרטו של נדב לויתן "אין שמות על הדלתות". פניני גילם את דמותו של ישראל, מפגר המרותק לכיסא גלגלים, שאביו קובה (מוסקו אלקלעי) מגלה בערוב ימיו את אהבתו לבנו. הסרט עסק בקיבוץ בן ימינו ותיאר שלושה סיפורים מקבילים; שיחקו בו גם חוה אלברשטיין, מאיר סויסה ודני בסן. פניני היה מועמד על תפקידו בסרט לפרס אופיר לשחקן המשנה. ב-1998 שיחק בהצגה "פטרה" פרי עטו של יהונתן גפן בתיאטרון הקאמרי. הוא גילם את דמותו של זאביק, חלק מחבורת גברים שמחליטים לשחזר את המסעות לפטרה. ב-2001 שיחק בקאמרי בהצגה "ליזיסטרטה 2000", עיבוד של ענת גוב לאריסטופאנס[6]. הוא גילם את דמותו של זיינידס, מפקד צבא אתונה. באותה שנה שיחק בסרט הטלוויזיה "שרמן בחורף"[7]. במקביל לתיאטרון הרפרטוארי שיחק במספר הצגות פרינג', בהן "סינים סינים" בבימויו של ניקו ניתאי בתיאטרון הסימטה ו"סטיות מיניות בשיקגו", בבימויו של יורם פורת, ביחד עם משה איבגי[8]. פניני שיחק בסרטה הקצר של נעמי לבארי "ליל גיוס" (2004), עליו זכה בפרס שחקן השנה במסגרת סרטי גמר מחזור 2005 סם שפיגל. בסרט גילם את דמותו של יואב וגנר, פציפיסט שבנו (ידידיה ויטל) עומד להתגייס בתוך יממה לצבא והוא מנסה לשכנע אותו שלא יעשה זאת. הסרט גם זכה בציון לשבח בפסטיבל הסרטים טרייבקה בניו יורק[9]. באותה השנה גילם את האלוף בר בכמה פרקים בטלנובלה "השיר שלנו"[10]. ב-2010 הצטרף פניני שוב ללהקת החאן. ושיחק בהצגה "מולי סוויני" פרי עטו של בריאן פריל. בה הוא גלם את דמותו של דוקטור רייס, מנתח עיניים בעל שם שירד מגדולתו ונהפך לאלכוהוליסט[11]. בחאן שיחק גם ב"גן הדובדבנים" של צ'כוב[12]. בתפקיד גאספאר רודריגס בן ישראל, פרנס הקהילה ב"ירושלים החדשה"[13], ובהצגה "החולה המדומה" של מולייר[14]. שיחק בשלוש הצגות ילדים משולבות עם סרטים בסינמטק תל אביב: "עורכים בקרקס" (עם מיקי קם), "שקט מצלמים" (עם שרי צוריאל) ו"ככה זה בסרטים" (עם אורי גוטליב). החל מ-1996 ועד 2014 הופיע פניני במופע יחיד לנוער בתיכונים, שנקרא "פניני תיאטרון", אותו יצר וביים. המופע מורכב מקטעים שכל אחד מהם מספר על משהו בעולם התיאטרון והמשחק. עד היום עשה כאלף הצגות. במשך יותר מעשרים שנה דיבב פניני סרטים וסדרות מונפשים רבים, כאשר המפורסמים בהם הוא הדחליל מהאנימה "הקוסם מארץ עוץ", תניני התנין בסדרת הטלוויזיה "תניני התנין", בנזאי הצבוע בסרט "מלך האריות", באגס באני, ודאפי דאק, ב"לוני טונס", פשעוני בסדרת הטלוויזיה "איפה אפי?" ודמויות רבות באנימה "אגדות האחים גרים". ב-2012 הופיע פניני בהצגה "חופרים" בתיאטרון תמונע, לצד דני מוג'ה ואורי אברהמי, שני חבריו הטובים ביותר. המחזה הוא פרי עטו של אברהמי ובבימויו של אלדד זיו, מספר על שלושה שחקנים מזדקנים בתפקידים קטנים שלקחו מהם את חדר ההלבשה וזורקים אותם למחסן. אחד מהם דיכאוני, השני אלכוהוליסט והשלישי פעלתן ומתלונן על הידרדרותו של התיאטרון. השלושה מתכננים את נקמתם[15]. חשדות להטרדות מיניותבעקבות פוסטים שפורסמו על ידי כמה נשים בפייסבוק שהוטרדו מינית על ידי פניני וזאת לאחר שפורסמה כתבה על השחקן שפרסמה תמר קפלנסקי בעיתון הארץ, הוחלט כי פניני לא ישתתף בהצגה "תירה בי וזהו" שמוצגת במסגרת פסטיבל הקומדיה ע"ש קישון. פניני מצדו קיבל על עצמו אחריות מלאה על העוול שגרם ומסר התנצלות מעומק הלב, ואף הביע רצון לשלוח מכתב התנצלות למתלוננת, דבר שהיא דחתה. עוד מסר שלא עבר שום עבירה[16]. חיים אישייםאבי פניני נשוי לרחל, סוכנת נסיעות וציירת; הם הורים לנועה פניני – שחקנית ותסריטאית ולתום פניני – אמן וידאו ארט ומיצג החי בניו יורק. תפקידיםתיאטרוןהחאן
הקאמרי
בית ליסין
תיאטרון באר שבע
הבימה
תיאטרון חיפה
הצגות שונות
טלוויזיה
קולנועסרטי קולנוע
סרטים קצרים נבחרים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|