|
אורי פורת
 אורי פורת (26 בספטמבר 1935 - 6 בפברואר 2007) היה עיתונאי ופובליציסט ישראלי, כיהן כמנכ"ל רשות השידור. ביוגרפיהפורת נולד בראשון לציון, דור חמישי לתושבי העיר. הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו ככתב בביטאון חיל הים "בין גלים". לאחר שחרורו מצה"ל התקבל לידיעות אחרונות ככתב, ומילא שם תפקידים מגוונים. בין היתר היה בעל טור קבוע בעיתון, וכתב את הטור "רישון זה גזע". בנוסף שימש כראש ועד העיתונאים בעיתון[1]. בשנת 1976 נבחר לסגן יושב ראש אגודת העיתונאים בתל אביב וליושב ראש ועדת האתיקה של האגודה. ב-1981 נבחר כיו"ר אגודת העיתונאים, אך בטרם החל את תפקידו זה התמנה ליועץ התקשורת של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין. שימש בתפקידו זה במשך חצי שנה גם תחת יצחק שמיר[1]. בין השנים 1984 ל-1989 כיהן מנכ"ל רשות השידור[1]. בתקופת כהונתו ביקש לבצע שינוי מבני מקיף ברשות, להכניס לפעולה ציוד מודרני שדרש פחות כוח-אדם, ולפעול נגד אבטלה סמויה[2]. במקביל נערכו דיונים על השוואת תנאי עיתונאי רשות השידור לתנאים של עיתונאי העיתונות כתובה, שקיבלו שכר גבוה ב-20%. באותן השנים הייתה העיתונות הכתובה בישראל מבוססת כלכלית (בעיקר העיתונים הגדולים "ידיעות" ו"מעריב") ושילמה משכורות טובות בהרבה מרשות השידור[3]. אולם בטרם הגיע להסכמות פרץ סכסוך עבודה, שהביא לשביתת השידורים ברשות באוקטובר 1987. שבועיים לאחר פרוץ השביתה הגיש פורת תוכנית "הצלה" לרשות השידור. על פי התוכנית העובדים ברשות השידור יקבלו תוספת שכר בגובה של כ־25 אחוז; תיחתם אמנה לשקט תעשייתי למשך שנתיים; יצומצמו 20 אחוזים מכוח האדם על־ידי פיטורי 320 עובדים, כדי לאפשר את תשלום תוספת השכר לעובדים החיוניים; יופעל מיידית ציוד חדיש, שבשל התנגדות הוועדים ברשות לא היה ניתן להפעילו במשך עשר שנים[4]. העובדים דחו את ההצעה (בעיקר עקב פיטורי מספר רב של עובדים) והשביתה נמשכה כמעט עוד חודשיים. בתום הכהונה חזר לכתוב טור בידיעות אחרונות, אחר כך היה מנכ"ל "ג.ג. אולפני ישראל" בנוה אילן, מקבוצת גלובוס גרופ[5]. באולפנים הופקו גם תוכניות ששודרו בערוץ 1, של רשות השידור[6]. בהם: "חיים שכאלה" (בשנות ה-90), "בטברנה", וה"המופע של קושניר" ותוכניות מיוחדות שדרשו אולפנים גדולים. כמו כן שכרה הרשות באופן קבוע את אולפן 3, בן 350 מ"ר, עבור ערוץ 33. מאחר שהיה מנכ"ל רשות השידור לפני ואחרי שעבד עבור "ג.ג. אולפני ישראל", הדבר העלה ביקורת על ניגוד עניינים בין שני תפקידיו[5]. התנועה לאיכות השלטון אף עתרה לבג"ץ נגד המשך עבודתו ברשות[7]. ב-1998 נבחר לקדנציה שנייה כמנכ"ל רשות השידור[8], ממנה התפטר ב-2001, בשל דו"ח חמור על תפקודו[9]. ב-2002 פרסם את הספר "רישון: המזרח הפרוע", הכולל אנקדוטות וסיפורים מבדחים מראשון הקטנה ו"הפרלמנט של ראשון"[10]. בתפקידו האחרון, כיהן כיו"ר מועצת המנהלים של חברת "גלובוס גרופ" כנציגו של המפיק יורם גלובוס. נפטר ב-6 בפברואר 2007[11]. הותיר אחריו אישה ושני ילדים. בתו נטע נשואה לאורן ז'ורבין, בנו של אליעזר ז'ורבין[12]. בראשון לציון קרוי רחוב על שמו. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
