אזור מפורז

אזור מפורז (באנגלית: Demilitarized zone; בראשי תיבות: DMZ או DZ) הוא שטח שבו קיימים הסכמים, בין מדינות, מעצמות צבאיות או קבוצות לוחמות, האוסרים על מתקנים, פעילויות או כוח אדם צבאיים.

המונח "אזור מפורז", בו אסורה פעילות צבאית אך בכל יתר הבחינות הוא עשוי להיכלל בתחום הריבונות של מדינה כלשהי, נבדל מהמונח אזור נייטרלי, שהוא טריטוריה (בדרך כלל בין שתי מדינות) שאינה נכללת בתחום הריבוני של אף אחת מהן, אולם מעוגנת בהסכם כלשהו בין הצדדים בנוגע אליה. שטח שאיננו בריבונות אף מדינה ואף אינו מעוגן בשום הסכם בין מדינות נקרא "טרה נוליוס". למעשה, כל אזור נייטרלי הוא גם אזור מפורז, אולם אזור מפורז אינו בהכרח גם אזור נייטרלי.

• אנטארקטיקה – אמנת אנטארקטיקה אוסרת על פעילות צבאית באנטארקטיקה, כגון "הקמת בסיסים וביצורים צבאיים, ביצוע תמרונים צבאיים וכן ניסויים של כל סוג של נשק". האמנה מתירה "שימוש באנשי צבא או בציוד למחקר מדעי או לכל מטרה שלווה אחרת".^[1]
• האזור המפורז הקוריאני – הסכם שביתת הנשק לסיום מלחמת קוריאה יצר אזור מפורז ברוחב 4 ק"מ בין קוריאה הצפונית לקוריאה הדרומית.^[2] למרות זאת, זהו כיום אחד האזורים הצבאיים ביותר בעולם.^[3]
• גבול כווית–עיראק – לאחר מלחמת המפרץ אישרה מועצת הביטחון של האו"ם בהחלטה 689 את יצירתו של אזור מפורז בין עיראק לכווית.^[4]
• מקדש פראה ויהאר – בית הדין הבין-לאומי לצדק הורה על יצירת "אזור מפורז זמני" סביב המקדש שקמבודיה ותאילנד תובעות בעלות עליו.^[5]
• סודאן – אזור מפורז ברוחב עשרה ק"מ לאורך הגבול שבין סודאן לדרום סודאן.^[6]
• הקו הירוק בקפריסין – מועצת הביטחון של האו"ם יצרה אזור חיץ המפריד בין צפון קפריסין לבין קפריסין. הוא אושר בהחלטה 186^[7] והוא מפוקח על ידי כוח שמירת השלום של האו"ם בקפריסין (אנ').
• אולנד – אמנת אולנד משנת 1921 (אנ'), שנחתמה בעקבות החלטת חבר הלאומים בתגובה למשבר אולנד, קובעת כי ממשלת פינלנד תשמור על השטח כאזור מפורז.

בגבולות ישראל נקבעו מספר אזורים מפורזים, כחלק מהסכמי שביתת נשק לאחר מלחמת העצמאות, הסכמי הפרדת כוחות לאחר מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים וכמרכיב בהסכם השלום בין ישראל למצרים.

הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות קבעו מספר אזורים מפורזים בין ישראל למדינות ערב שהתייתרו בעקבות מלחמת ששת הימים. בין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים היו אזורים אלו מוקדי חיכוך:

• בגבול ישראל-ירדן:
  • אזור לטרון, רצועת שטח מפורז בעובי של כקילומטר עד שלושה קילומטרים, אך למעשה היה זה שטח הפקר שלא היה בריבונות ישראלית ואף לא ירדנית. בשטח זה הוקמו היישובים נוה שלום, מכבים, כפר רות, לפיד ושילת.
  • הקו העירוני בירושלים, רצועת שטח שרוחבה עשרות מטרים בסמוך לעיר העתיקה, וכן אזור ארמון הנציב.
• בגבול ישראל-מצרים: אזור תל ניצנה
• בגבול ישראל-סוריה:
  • רמת הבניאס (כיום קיבוץ שניר).
  • רצועה ממזרח לאגם החולה ומעין משולש גאוגרפי מדרום לו סביב המושבה משמר הירדן ולאחריה רצועת שטח צרה לאורך נהר הירדן (הגבול הבינלאומי לאורך רצועה זו נמתח על הגדה המזרחית של הנהר) המתרחבת מעט בקרבת שפך הנהר לכנרת.
  • רצועה ממזרח לאפיק הירדן; ואזור מורדות רמת הגולן בדרום מזרח הכנרת, כולל חמת גדר, עין גב, האון, מעגן (קיבוץ), ותל קציר.

הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה לאחר מלחמת יום הכיפורים ותקופת ההתשה שלאחריה, קבע אזור מפורז בפיקוח אונדו"ף, רובו בתוך שטח סוריה, שהיה בתוקף עד מבצע חץ הבשן בעקבות התמוטטות משטרו של בשאר אסד.

הסכם השלום בין ישראל למצרים מורה על סיום מצב המלחמה בין ישראל למצרים, קובע את הגבול המוסכם בין שתי המדינות, מורה על פירוז אזור הגבול ועל דילול כוחות צבא מצרים בסיני וצה"ל מצידו המזרחי של הגבול בפיקוח כוח המשקיפים הרב-לאומי (כמ"ר) בכפוף לנספח הצבאי להסכם השלום.

במסגרת הנספח הצבאי להסכם השלום, חולק חצי האי סיני ל-3 רצועות דילול, בתוספת רצועה נוספת בשטח ישראל. על רצועות הדילול הוטלו הגבלות על סדרי כוחות, אופי הכוחות המותרים לפריסה, נשק וציוד, כדלקמן:

• אזור A: בין תעלת סואץ לקו A. באזור A מותר למצרים להחזיק דיויזיית חי"ר ממוכנת אחת, מתקניה וביצורי השדה הנדרשים.
• אזור B: בין קו A לקו B. באזור B מותר למצרים להחזיק ארבעה גדודי משמר גבול, חמושים בנשק קל ורכב גלגלי, מתקניהם וביצורי השדה הנדרשים.
• אזור C: בין קו B לקו הגבול הבינ"ל. באזור C מותרת שהיה של הכמ"ר וכוח משטרה אזרחי מצרי בלבד.
• אזור D: רצועה ברוחב 3 ק"מ מזרחית לקו הגבול הבינ"ל. באזור D מותר לישראל להחזיק ארבעה גדודי חי"ר, מתקניהם וביצורי השדה הנדרשים.

בנוסף להגבלות העקרוניות הנ"ל, לכל אחד מהאזורים הגבלות מפורטות יותר על מספר חיילים, מספר כלי רק"ם וכדומה. ההגבלות מפורטות במלואן בנספח הצבאי להסכם השלום.

• ההסכם בין ישראל למצרים 2005

טרם נסיגת צה"ל מרצועת עזה (תוכנית ההתנתקות), נחתם ב-1 בספטמבר 2005 הסכם משותף בין ישראל למצרים^[8] המתיר למצרים לפרוס גדוד משמר גבול ייעודי (בניגוד להגבלות המוגדרות בנספח הצבאי להסכם השלום) באזור C, בשטח שבין מצרים לרצועת עזה. מטרת כוח משמר הגבול היא להגדיל את היכולת המצרית לספק את תנאי הביטחון הנדרשים בגזרה, לרבות מניעת הברחות נשק ואמצעי לחימה, מניעת הסתננות ממצרים לרצועת עזה ומרצועת עזה לסיני ומניעת פעולות טרור נגד כוחות צה"ל. הנספח הצבאי להסכם השלום לא נפתח וההסכם ניתן לביטול בהסכמת שני הצדדים.

רגישות מיוחדת נודעת ליצירת אזורים מפורזים מנשק גרעיני (Nuclear Weapon Free Zone (NWFZ). על פי פרק 7 באמנה לאי התפשטות נשק גרעיני ((the nuclear Nonproliferation Treaty (NPT) שנכנסה לתוקף ב-1970 לארצות יש את הזכות ליצור אזורים ספציפיים מפורזים מנשק גרעיני. העצרת הכללית של האו"ם אישרה ב-1975 מחדש זכות זו וניסחה קריטריונים לאזורים אלו. בתוכם יכולות הארצות להשתמש באנרגיה גרעינית לצורכי שלום.

כיום ישנם חמישה אזורים כאלה: אמריקה הלטינית והקריביים (על פי אמנת Tlatelolco מ-1967), דרום האוקיינוס השקט (על פי אמנת Rarotonga מ-1985), דרום-מזרח אסיה (על פי אמנת בנגקוק מ-1995), אפריקה (על פי אמנת Pelindaba מ-1966) ומרכז אסיה (על פי אמנת Semipalatinsk מ-2006).

חלוץ בתחום זה היה פוליטיקאי והדיפלומט הפולני אדם רפצקי אשר כבר ב-2 באוקטובר 1957 הציג באומות המאוחדות את תוכניתו המכונה "תוכנית רפצקי" להפיכת מרכז אירופה לאזור חופשי מנשק גרעיני.

• פירוק נשק
• האזור המפורז הקוריאני
• אזור נייטרלי

• משולם סיקרון, האזור המפורז בסביבת ניצנה, בשנים 1956-1949, הגורמים וההתפתחויות שהביאו לדחיקת המצרים מהאזור, אוניברסיטת בן-גוריון
• שאול אריאלי, כל גבולות ישראל מאה שנים של מאבק על עצמאות, זהות, התיישבות וטריטוריה, ספרי עליית הגג, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, 2018
• מתי גרינברג, האזורים המפורזים בגבול ישראל–סוריה, 2 כרכים, אג"ם/תוה"ד, אפריל 1993

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: אזור מפרז
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אזור מפורז