אי די בי חברה לאחזקות בע"מ

נתונים כלליים
סוג	חברה פרטית
מייסדים	משפחת רקנאטי ומשפחת קרסו
תקופת הפעילות	1969–2015 (כ־46 שנים)
משרד ראשי	מדינת ישראל, הרצליה 91
הכנסות	41 מיליארד ש"ח (2011)
רווח	הפסד של 3.2 מיליארד ש"ח (2011)

אי די בי חברה לאחזקות (אי-די-בי אחזקות, IDB) היא חברה ישראלית. מקור השם הוא בראשי התיבות באנגלית של בנק דיסקונט לישראל, שהיה בעבר אחת האחזקות העיקריות של החברה. החברה הוקמה בשנת 1969 והפכה לחברת החזקות שהיוותה חלק מפירמידת שליטה. בעקבות התדרדרות עסקיה הפכה לריקה מפעילות, ובשנת 2015 נמכרה כשלד בורסאי.

החברה נוסדה בשנת 1969 כחברת החזקות, כשותפות של בנק דיסקונט והחברה הכלכלית לארץ ישראל, לצורך החזקת מניות בנק דיסקונט והחברה הכלכלית^[1]. קבוצת אי די בי הייתה אז בבעלות משפחת רקנאטי ומשפחת קרסו. השקעות החברה, דרך החברות הבנות שלה, כללו בנקים, מפעלי תעשייה, חברות ספנות, בנייה, חקלאות ועוד.^[2] ב-1981 נוסדה חברת הבת אי די בי פיתוח כדי לשמש לקבוצה זרוע השקעות בנכסים שאינם בנקאיים.

מסוף שנות ה-70 ועד 1983 הייתה מניית החברה אחת מהמניות שווסתו במסגרת ויסות מניות הבנקים, וסופה שהוכנסה להסדר מניות הבנקים, אף שהחברה החזיקה גם בהשקעות שאינן בנקאיות. לאחר שגובש הסדר מניות הבנקים ויצא לדרך, הוצאו ממנה מניות בנק דיסקונט והועברו לבעלות המדינה, ובסופו של דבר הונפקו לציבור. השליטה בחברה עצמה נשארה בבעלות משפחות רקנאטי וקרסו. ב-2001 רכש איש העסקים אליעזר פישמן כ-5% ממניות החברה^[3].

במאי 2003 נרכש גרעין השליטה של החברה על ידי גנדן השקעות שבשליטת נוחי דנקנר, משפחת מנור יבואנית פיג'ו וסיטרואן ובעלת השליטה בבנק אגוד, ומשפחת לבנת, בעלת השליטה בקבוצת תעבורה^[4].

החברה נחשבה לקונצרן הגדול במשק הישראלי. היא השקיעה בתחומים נרחבים ומגוונים, בעיקר בענפי התקשורת, הנדל"ן, הפיננסים והמסחר. עם החברות המוכרות שהיו בשליטתה נמנו חברת התקשורת "סלקום", הרשת הקמעונאית "שופרסל", חברת הביטוח "כלל ביטוח", חברת האגרוכימיה "מכתשים אגן", חברת המלט "נשר", חברת הנדל"ן "נכסים ובניין" ומפעלי נייר חדרה^[5].

את אחזקותיה החזיקה באמצעות חברת הבת אי די בי חברה לפיתוח, שהייתה חברה ציבורית עד ל-26 בפברואר 2009. ביום זה הגישה החברה הצעת רכש למחזיקי המניות מקרב הציבור בסך של 41 ש"ח למנייה. מרבית המחזיקים במניות החברה, שהיו בעיקר משקיעים מוסדיים, נענו להצעת הרכש, ואי די בי פיתוח נמחקה מהמסחר בבורסה^[6].

דרך אי די בי פיתוח שלטה החברה ב"השקעות דיסקונט", ב"כלל עסקי ביטוח" ובכלל תעשיות. ירידת ערך של חלק ניכר מהחזקותיה, בתחילת העשור השני של המאה ה-21, והפסדים גדולים, בעיקר על השקעותיה בבנק השווייצרי קרדיט סוויס ובפרויקט הדגל של הקמת מלון בלאס וגאס, הביאה לכך שהיקף חובות החברה עלה על שווי החזקותיה. בעקבות זאת מכרה החברה ביולי 2012 את כלל תעשיות (49% ממניות החברה) תמורת 1.275 מיליארד ש"ח^[7].

מאז מכירת כלל תעשיות ועד מאי 2014 החזיקה החברה רק ב"השקעות דיסקונט" וב"כלל עסקי ביטוח", ודרכן בשאר חברות הקבוצה שנותרו בידה.

למרות המכירה של כלל תעשיות, נכון לאוגוסט 2012 נסחרו איגרות החוב של החברה בתשואה לפדיון של בין 50% ל-100% ועלה חשש שהתברר כמוצדק, כי החברה תגיע לחדלות פרעון. הדו"חות שפרסמה החברה לרבעון השני של 2012 הציגו הפסד של 1.27 מיליארד ש"ח, וכללו הערת עסק חי^[8]. בספטמבר 2012 החברה לא העבירה במועד תשלום למחזיקי אג"ח סדרה ב' של החברה. כתוצאה מכך חברת "מעלות" הורידה את דירוג המנפיק של החברה ל-"SD" (חדלות פרעון סלקטיבית), את דירוג אג"ח סדרה ב' ל-"D" (חדלות פרעון), ואת דירוג שאר סדרות האג"ח ל-"CC".‏^[9]

לאחר השקעה כושלת של חברות בקבוצה בקרדיט סוויס (השקעה אשר תחילה הניבה רווחים נאים ולאחר מכן ספגה הפסדים כבדים) ולאחר צניחה בערכן של חלק מהחזקות הקבוצה, התברר לקראת סוף 2012 שחברת אי. די. בי אחזקות לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה לבעלי איגרות החוב שלה. החובות של הקבוצה כולה לא היו רק לבעלי איגרות חוב מהציבור הישראלי אלא גם חובות של מאות מיליוני ש"ח לבנקים הישראלים בנק לאומי, בנק הפועלים, בנק דיסקונט ובנק מזרחי-טפחות, גורמים מוסדיים ישראלים (למשל קרנות פנסיה) וכן למספר בנקים וגורמים בחו"ל^[10]. לאי. די. בי אחזקות היו גם חובות לבנק לאומי (כ-100 מיליון) ולבנק קרדיט סוויס (כ-160 מיליון) אך החובות לבעלי האג"ח היו משמעותיים הרבה יותר ועמדו על כ-1.8 מיליארד. כתוצאה מהאפשרות הממשית של חדלות פרעון, ניתנה לחברה הערת עסק חי על ידי רואי החשבון המבקרים.

בפני בעלי האג"ח הועלתה האפשרות של תשלום חלקי של חובות תמורת מחיקת חלק משמעותי מהם. הניסיון להסדיר את החובות כלפי בעלי האג"ח באי. די. בי החל כבר בספטמבר 2012^[11] והסתיים בינואר 2014. כבר במאי 2013 דובר על כוונה לנשל את נוחי דנקנר מהשליטה בחברת אי. די. בי.

ב-5 בינואר 2014 פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב כי השליטה בחברת הבת אי.די.בי פיתוח תימכר לקבוצת אקסטרה-אלשטיין של אדוארדו אלשטיין ומוטי בן משה^[12]. בעלי החוב של החברה קיבלו חלק מחובם במזומן ומניות מיעוט באי די בי פיתוח. כתוצאה מכך נותרה אי די בי אחזקות ללא כל תוכן עסקי. באפריל 2015 הנאמנים לביצוע הסדר הנושים העמידו את החברה למכירה כשלד בורסאי^[13] ובאוגוסט 2015 נמכרה ונמחקה מהבורסה^[14].

נגד דירקטורים ובעלי שליטה בחברה הוגשה בשנת 2013 תביעה להשבת 650 מיליון ש"ח שנמשכו ממנה שלא כדין כדיווידנדים. בפשרה שהושגה שילמו משפחות מנור ולבנת 55 מיליון ש"ח לקופת החברה. בינואר 2018 הוצעה פשרה נוספת, בה הוסכם על השבת עוד 175 מיליון ש"ח. פשרה זו תוגש לאישור נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. היקף החוב כלפי נושי אי די בי אחזקות עומד על 2.1 מיליארד שקלים^[15].

• ערן אזרן ומוטי בסוק‏, כך הפך דנקנר השקעה של מיליונים למיליארדים, באתר וואלה, 13 במאי 2011
• חגי עמית, קונה-מרוויח-טועה-מוכר: העסקות שסיבכו את אי.די.בי, באתר TheMarker‏, 9 בדצמבר 2011
• חגי עמית, 16 מנהלים, 600 מיליון שקל: המיליונרים שהחזירו את אי.די.בי לנקודת האפס, באתר TheMarker‏, 11 במאי 2012
• עמי גינזבורג, כך איבדה אי.די.בי 17 מיליארד שקל מערכה בתוך 5 שנים, באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2012
• גולן חזני, הצלחה בהנפקת האג"ח של אי.די.בי: ביקושים של מעל 800 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 31 ביולי 2016
• טל מופקדי, רועי שלם, אחיעד הראל, ניתוח אירוע – הסדר החוב בחברת אי.די.בי, מכון אלי הורביץ לניהול אסטרטגי