אלימות בספורט

אלימות בספורט הוא מונח המתאר ביטויי אלימות פיזיים ולא-פיזיים אשר מתרחשים באירועי ספורט, בין אוהדים של קבוצות יריבות, בין אוהדים לספורטאים ואנשי סגל ולעיתים אף בין הספורטאים עצמם.

בעוד מטרת הספורט המוצהרת היא הנאה, לעיתים הופכת תחרותיות בין הקבוצות לאיבה, העלולה להתדרדר לאלימות מילולית ופיזית. פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפיים בעת החדשה, קבע כי "ההשתתפות היא העיקר", דהיינו, לא תמיד יש חשיבות לזהות המנצח במפגש ספורט, אך יש חשיבות גדולה לעצם קיומו. לעומת זאת ראה ג'ורג' אורוול את הספורט כ"מלחמה בלי יריות", כשכוונתו לכאורה שאת הדגש העיקרי, שמים בדרך כלל המשתתפים על הניצחון ואולי אף בכל מחיר. בשנים האחרונות התרחבה תופעת האלימות בספורט בכל העולם, והגבול בין תחרויות ומשחקים ספורטיביים תחרותיים הוגנים לבין פשע של ממש נחצה לא פעם.

אלימות אוהדים

ביטויי האלימות כוללים קללות כלפי שחקני היריבה או אוהדיה, קריאות גזעניות, איומים, יריקות, מכות, יידוי אבנים, השלכת רימוני הלם וחזיזים למגרש ועוד. הפעולות האלימות יכולות להתבצע בתוך האצטדיון, או מחוץ לו. חלק מאלימות האוהדים נובעת בחלקה מגזענות או משכרות, וגורמים עבריינים המשתמשים בספורט כתירוץ לפעילות אלימה. אלימות האוהדים לא נעצרה בפעילות נגד אזרחים, ועלתה מדרגה נוספת כששוטר איטלקי נרצח על ידי אוהדים במשחק בין פאלרמו לקטאניה.^[1] ביטוי אלימות נוסף הוא תופעת אנטישמיות בקרב אוהדים בעולם. אוהדי קבוצת לאציו האיטלקית נחשבים למובילים בתחום,^[2] אם כי קבוצות אוהדים נוספות בעולם מגלים אנטישמיות.

בישראל

ערך מורחב – אלימות בכדורגל הישראלי

על פי הנתונים, בישראל כללו ביטויי האלימות בספורט כ-700 עבירות בשנה (בשנים 1999–2001) כשהנפוצות הן תקיפה, איומים וגרימת נזק לרכוש. רוב האלימות מתבצעת במגרשי הכדורגל, אך גם בתחרויות ספורט אחרות כגון כדורסל וכדורעף.

בישראל חוברו על ידי אוהדי בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב,^[3] שירי שטנה גזעניים המופנים כלפי שחקנים ערבים כגון סלים טועמה, סאלם אבו סיאם ועבאס סואן. במגרשי הכדורגל נפוצים גם קריאות גזעניות כלפי שחומי עור. אוהדי הפועל תל אביב ידועים באלימות מילולית ובשירי השטנה הפוגעניים שהם מחברים נגד קבוצות יריבות, בעיקר מכבי תל אביב, ואישים בהם ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, בלם הפועל בית שאן איתן טייב, שוער מכבי אלכסנדר אוברוב (השירים ביזו את בנו שנפגע בתאונה), רגב פנאן (כולל שירי שטנה על אביו בעת שישב שבעה) ומוני פנאן.^[4]

מקרה מפורסם של השלכת רימון הלם היה במשחק של הפועל תל אביב נגד בית"ר ירושלים במחזור ה-13 של עונת 2007\2006. בדקה ה-46 השופט הורה על בעיטת פנדל לזכות הפועל תל אביב ושלף כרטיס אדום לבלם בית"ר, דוד אמסלם. האירוע גרם להתקהלות השחקנים ברחבת בית"ר. אוהד של הפועל זרק למגרש רימון הלם שכוון לפגוע בבלם בית"ר שמעון גרשון, אך התפוצץ בסמוך לקשר הפועל יוסי אבוקסיס. אבוקסיס נפצע וקיבל טיפול רפואי במשך כמה דקות עד ששב לעמוד על רגליו.

ב-2012 בדרבי התל אביבי בו ניצחה מכבי תל אביב את הפועל תל אביב 1 - 0 מפנדל שנוי במחלוקת, גלש המשחק מהר מאוד לפסים אלימים: השופט שלף מספר רב של כרטיסים צהובים ובסיום המשחק אף הרחיק שני שחקנים של הפועל לאחר שאלה התנפלו עליו. אוהדי הפועל התמרמרו על השיפוט ועל ההפסד והחלו ליידות מוטות ברזל וחפצים אחרים למגרש. בעקבות התפרעות האוהדים, פסק בית הדין של ההתאחדות לכדורגל בישראל עונש כבד על הפועל תל אביב שכלל הפחתת נקודות, קנס כספי ומספר משחקים ללא קהל.

ב-3 בנובמבר 2014 "פוצץ" משחק הדרבי של תל אביב בליגת העל בכדורגל בין מכבי תל אביב להפועל תל אביב. המשחק הופסק עקב תקיפת ערן זהבי על ידי אוהד הפועל, הרחקתו של זהבי ולאחר מכן בוטל ולא חודש עקב התפרעות אוהדים אלימה. הקטטות בין אוהדי מכבי להפועל נמשכו גם למחרת, מחוץ לבית המשפט השלום שדן במעצרו של האוהד שתקף את זהבי, בסופו של העונש של פואד האוהד שתקף את ערן זהבי 14 חודשי מאסר בפועל.

המשתנים המשפיעים על האלימות בספורט בישראל

יש כמה גורמים שכיחים לאלימות בספורט בכלל ובמגרשי הכדורגל בפרט:

אירועי ספורט אינם מתרחשים בוואקום חברתי והצופים בהם מגיעים עם מטען תרבותי, חברתי, אתני, פוליטי ודתי המשפיע על התנהגותם. הצופים מביאים איתם את ההיסטוריה, הנושאים, המחלוקות והאידאולוגיות של הקהילות בהן הם חיים וכך גם מידת החשיבות של הקבוצה אותה הם אוהדים והצלחתה מסמלת את הזהות המעמדית, לאומית, אתנית, קהילתית שלהם ומשפיעה על התנהגותם. רמת האלימות המובנית בענפי ספורט רבים, ובכללם כדורגל וכדורסל, מהווה גורם חשוב בהשפעתה על מידת האלימות של צופיה אך גם גודל הקהל, הרכבו ותנאי הצפייה בו. כאמור, הבנה בסיסית במשתנים אלו צריכה לסייע באחת הבעיות המרכזיות של אירועי הספורט, שהיא אמצעי השליטה של המארגנים על הצופים בהם.^[5]
אלימות בספורט הוא תסמין לבעיה חברתית. הצופים באירועי ספורט מגיעים למשחקים עם מטען תרבותי, לאומי, אתני, פוליטי וחברתי שמשפיע על התנהגותם במשחק. הקבוצה אותה הם אוהדים, היא חלק מהזהות שלהם בתחומים הללו והיא משפיעה על התנהגותם במשחקים. בנוסף, לטענת הסוציולוג יאיר גלילי ככל שהפערים והמתחים בחברה גדלים, הספורט יהיה יותר אלים בהתאמה.^[6]
במחקר משותף לאוניברסיטת קונקורדיה ואוניברסיטת מיאמי, נמצא כי רמת טסטוסטרון גבוהה מצביעה על נטייה להתנהגויות לא אתיות ולעיתים אלימות. ובמשחקי כדורגל קיים רוב גברי המוביל להתנהגויות אלימות.^[7]
מחקרים מאמצע 1970 שבדקו את טיפולה של התקשורת בתופעת החוליגניות בענף הכדורגל, העלו כי התקשורת ממלאה תפקיד מרכזי בהעלאת תופעת האלימות על סדר היום הציבורי. אחד הממצאים של המחקרים הוא, כי חוליגנים נהנים מהחשיפה התקשורתית לה הם זוכים, ולעיתים אף מנהלים ביניהם תחרות על היקף סיקור התנהגותם האלימה. מכאן המסקנה שהתקשורת יכולה למלא תפקיד חשוב בריסון האלימות בספורט.^[8]
סיבה נוספת היא שימוש בסמים כגון קוקאין ושתייה כבדה מצד אוהדי כדורגל.^[9]

אלימות כלפי שופטים

תופעת האלימות כלפי שופטים בכדורגל הישראלי בעת האחרונה חוצה קווים אדומים. כמעט בכל שבוע, במשחקים בליגות השונות, השופטים סופגים השפלות, קללות ולעיתים אף אלימות פיזית. הסיבות לתופעה הן שהשופט הוא המטרה הקלה ביותר לביקורת שמועברת על ידי האוהדים ועל ידי בעלי תפקידים שונים בקבוצות. בנוסף, תרבות השיח בישראל התדרדרה והביטוי לכך הוא במשחקי הכדורגל. סיבה נוסף לכך היא כלי התקשורת שנוטים לנתח כל החלטה של השופט וכל כרטיס שהשופט מוציא לשחקן מסוים.^[10]

כמעט בכל שבוע בליגת העל השופטים סופגים השפלות, קללות, ולעיתים זה כמעט מגיע לאלימות פיזית מצד בעלי התפקידים בקבוצות. העונשים לא מגיעים והעימותים רק הולכים ומחריפים ככל שהעונה מתקדמת. ביקורת על שופטים תמיד הייתה, כנראה שבראיון הראשון בהיסטוריה של הכדורגל אחד המאמנים אמר: "אני לא רוצה לדבר על השיפוט, אבל…". אולם יש תחושה שהביקורת השנה בכדורגל הישראלי כלפי השופטים עלתה מדרגה וחצתה קווים אדומים. כמעט בכל שבוע גורם בליגת העל משתלח ללא רסן בשופטים, ונדמה שירדנו לביבים.^[10]

האלימות המכוערת במגרשי הכדורגל לא מפסיקה. הפעם הקורבן הוא שופט צעיר, אופק אלברט, ששפט היום (שבת) את המשחק במסגרת נערים א' בין הפועל יקנעם לבית"ר חיפה, שהסתיים בניצחון של חיפה 1:2. אלברט, ששבר את כף היד במסגרת משחק לפני כחודשיים, חזר היום לשפוט ובכוונה קיבל משחק "קל", שאף אחד לא חשב שיסתיים באלימות כזו. עם סיום המשחק התנפלו על השופט שחקני יקנעם והחלו לדחוף אותו. אל השחקנים חברו אנשים מהקהל, שקפצו למגרש והצטרפו לאלימות נגד השופט. למקום הוזעקה משטרה שהחלה לטפל במקרה המזעזע.^[11]

בשל האלימות: שופטים לא ישלחו למשחקי נערים. יו"ר איגוד השופטים, עוזי יצחקי, החליט לעשות מעשה, חלק מהמשחקים לא יתקיימו: "שופטים יישבו בבית אם תהיה אלימות, אנחנו נפעל כדי למגר אותה". בעקבות האלימות הגוברת נגד שופטים במשחקי הנערים, כאשר בסוף השבוע היא המשיכה שוב, יו”ר איגוד השופטים עוזי יצחקי החליט לא לשלוח שופטים למשחקי נערים א’ במחוז צפון 1 בשבת הקרובה.^[11]

בעקבות זאת, לא יתקיימו השבוע משחקי הנערים בגלל החלטת יצחקי שלא לשלוח שופטים למשחקי המחוז הבעייתי הזה. ליצחקי נמאס שהאלימות הזו לא מפסיקה והבין שכיו”ר האיגוד שאמור לשמור על שופטיו הוא חייב לעשות צעד קיצוני כדי שיבינו שבאיגוד השופטים לא יאפשרו לתופעה הזו להימשך.^[12]

דרכי התמודדות עם אלימות אוהדים

אנגליה כמודל

משטרת אנגליה שמגרשי הכדורגל בה הציגו רמת אלימות חריגות החלה בפיתוח מודל להתמודדות עמה,^[13] מודל זה כלל:

פעילות חשאית בקרב החוליגנים.
פשיטות על בתים בהם, לפי החשד, התגוררו חוליגנים.
מניעה מוחלטת של מגע בין אוהדי הקבוצות.
חיפוש בכליהם של האוהדים.
שימוש במצלמות להרתעת ואיתור מתפרעים.

בנוסף, אסרה חקיקה מכירת אלכוהול באזור המגרשים ומנעה כניסת אוהדים שזוהו כחוליגנים.

בריטניה

ב-2 בנובמבר 2021, אזרח בריטי נדון למאסר של 10 שבועות, לאחר שפרסם סרטון בפייסבוק, הכולל התבטאויות גזעניות כנגד שלושה משחקני נבחרת אנגליה בכדורגל, מרקוס ראשפורד, ג'דון סאנצ'ו ואויוקו סאקה. הסרטון פורסם בהמשך לגמר אליפות אירופה בכדורגל 2020, שבו שלושת השחקנים החמיצו בעיטות הכרעה מ-11 מטרים.^[14]

ישראל

לאור ריבוי מקרי האלימות במגרשים, הפגיעות בנפש והעלאת הנושא לדיון בסדר היום הציבורי, מינתה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא האלימות בספורט. הוועדה החליטה כי יש צורך בעבודה רצופה ושיטתית, בשילוב כל הגורמים הקשורים לנושא (ההתאחדות לספורט, איגודי הספורט השונים, מערכת החינוך, משטרת ישראל והתקשורת), לפעול במשותף להגברת המודעות הציבורית לנושא, לחינוכו של הציבור, למתן הסברה ולענישה ביד קשה. כל זאת מתוך מטרה להפיכת ההשתתפות הפעילה במקצועות הספורטיביים ובתחרויות ספורט, ואת הצפייה בהם, לבילוי מהנה ובטוח לכל: ספורטאים ואוהדים כאחד.
בדצמבר 2007, הוגשו המלצותיה של ועדת צור שקמה בעקבות אירוע זריקת החזיז על המאבטח במשחק בין הפועל ירושלים להפועל חולון.^[15] בהתאם להמלצות הוועדה החל מסע הסברה שהוביל את המסר: "חוויית ספורט – תנו לספורט לנצח", לצד פעולות לשיתוף פעולה בין כל הגורמים הקשורים לנושא. חקיקת תקנות אשר יקנו לגופי אכיפת החוק סמכויות ענישה, הקמת משטרת אצטדיונים שתטפל באלימות, הגברת נוכחות משטרתית במשחקים רגישים, הגברת אכיפת התקנות, שימוש בטכנולוגיה מתקדמת – מצלמות במעגל סגור ועוד, שיפור התנאים באצטדיונים, פעילויות חינוכיות והסברתיות להגברת מודעות האוהדים למניעת האלימות במגרשים וחינוך לסובלנות, עידוד אמצעי התקשורת להירתם למאבק.

אכיפה וענישה בישראל

במהלך השנים הוצעו פתרונות שונים לאכיפה וענישה של אוהדים מתפרעים במגרשי הכדורגל בפרט ובספורט בכלל, חלק מהפתרונות כגון ענישה קולקטיבית עוררו התנגדות משמעותית ואף שיטה זו התגלתה במהלך הזמן כלא יעילה ואל אף זאת ישומה של ענישה זו נמשכת עד היום.

ב-2003 הוצעו דרכי אכיפה והתמודדות עם הכנסת אמצעי פירוטכניקה למגרשים ללא שימוש בענישה קולקטיבית.^[16]

נציג המשטרה רפ"ק איציק עמיר טען שהמשטרה עובדת על טכנולוגיה חדשה שכוללת מגנומטרים, דומים לאלו שבשימוש בביקורת גבולות. בעזרתם ניתן יהיה לזהות באופן וודאי הימצאות של אבוקות, רימוני עשן וחזיזים, מה שימנע הכנסת אמל"ח לאצטדיונים טכנולוגיה זו עדיין לא הוצגה באצטדיונים ולא פורסם עדכון נוסף על פיתוח טכונולגיה זו.^[17]

אסי ממן מציין כי כבר מזה שנים רבות החל השימוש במצלמות אבטחה באצטדיונים בניסיון למנוע מקרה אלימות שונים. לקראת פתיחת עונת 2022/23 המצלמות באצטדיונים שודרגו. בעזרתם יוכלו השוטרים לזהות מתפרעים ביתר קלות ולהרחיקם לתקופות ארוכות יותר מהיציעים. היחידה המשטרתית הייעודית תוקם מחדש ובקרוב המשטרה תיערך גם לאפשרות שהממשלה תאשר חלוקת קנסות למתפרעים. מתוך תוכנית זה אכן מומש שיפור המצלמות באצטדיונים אבל עדיין לא שמענו על מקרה בו השתמשו במצלמות המחודשות.^[17]

כאשר בית המשפט העליון נדרש לנושא האלימות בספורט, אמר "שמדובר בתופעה שכיחה, ועל כן מדאיגה וחמורה במיוחד, ומחייבת ענישה מרתיעה מתאימה. באותה פסיקה הוא מוסיף ואומר שמבחינת הענישה אין לשקול את הנסיבות הקשורות לנאשם בלבד, אלא להתחשב באינטרס הציבורי". אינטרס זה מחייב, לדעת בית המשפט, שליחת מסר תקיף לאוהדי הכדורגל, שמעשי אלימות במגרשים יטופלו ביד קשה בידי בתי המשפט ויגררו עונשי מאסר בפועל.^[18]

בנובמבר 2007 קטין השליח חזיז לתוך תחומי מגרש הכדורגל בכך סיכן את הנוכחים במגרש. במקרה זה, כאמור, נרשמה לחובת הקטין הרשעה בפלילים ונגזרו עליו 30 ימי מאסר בפועל, 5 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, חתימה על התחייבות בסך 3000 ₪ להימנע מביצוע עבירת אלימות במשך שנתיים וקנס בסך 7500 ₪. לדוגמה ציין בית המשפט לנוער בצפת אזהרה לעתיד לאחר פסק הדין: "על העבריינים בכח לדעת, כי מי אשר ייתפס בכף בעבירות בריונות באירוע ספורט או אירועים המוניים אחרים...יידון בדרך כלל למאסר בפועל ממשי (מאחורי סורג ובריח, ולקנס גבוה..."^[18]

אלימות ספורטאים

במקביל, או בנוסף לאלימות האוהדים, ישנם מקרים שבהם האלימות היא בין הספורטאים עצמם, כדוגמת פרשת הנגיחה של זינדין זידאן בחזהו של מרקו מטראצי במשחק הגמר של מונדיאל 2006. אלימות בקרב ספורטאים, נתפסת לעיתים כחמורה יותר מאלימות אוהדים, עקב הדוגמה והמודל לחיקוי שספורטאים מהווים. כמה שחקנים שנקטו בפעולות אלימות כנגד שחקנים אחרים ואף כנגד אוהדים הם: אריק קנטונה, פאולו די קאניו, רון ארטסט^[19] ולואיס סוארס.

דרכי התמודדות עם אלימות ספורטאים

לכל תחום ספורט ישנם ארגונים הממסדים אותו כמו התאחדות לכדורגל או איגוד השופטים. לכל גוף כזה ישנם סמכויות להענשת הספורטאים לאחר התנהגות בלתי הולמת שכלליה נקבעים על ידי אותו גוף.