כרטיס צהוב

בספורט תחרותי, כרטיס צהוב מבטא אזהרה בפני שחקן, שאם וכאשר יבצע עבירה נוספת על חוקי המשחק כמפורט להלן, הוא יראה את הכרטיס פעם נוספת, ומיד לאחר מכן יורחק מתחומי המגרש בכרטיס אדום, וזכותו להשתתף במשחק הבא תישלל. שחקן שכבר ספג כרטיס צהוב ובאותו המשחק מבצע עבירה שעליה שולפים כרטיס אדום ישירות – הכרטיס האדום יישלף לעברו מיידית ללא צהוב שני.

הכרטיס הצהוב נמצא בשימוש בענפי ספורט רבים, ביניהם: כדורגל, כדוריד, רוגבי, בדמינגטון, אתלטיקה, כדורעף, כדורמים, הוקי שדה, MMA ובנדי. השימוש בכרטיס משתנה בהתאם לחוקים הנהוגים בכל ענף, אך לרוב הוא מבטא אזהרה.

הכללים להנפת כרטיס צהוב רשומים בחוקת משחק הכדורגל שנכתבה על ידי ארגון ה-IFAB, תחת חוק מספר 12: עבירות והתנהגות בלתי הולמת:

שחקן מקבל אזהרה ומונף בפניו כרטיס צהוב אם הוא מבצע אחת משבע העבירות הבאות:

1. אשם בהתנהגות לא ספורטיבית.
2. מביע התנגדותו במילים או במעשים.
3. עובר על חוקי המשחק באופן עקבי.
4. מעכב את חידוש המשחק.
5. מסרב להקפיד על המרחק הנדרש, כאשר משחק מחודש על ידי בעיטת קרן או בעיטה חופשית.
6. נכנס או חוזר אל שדה המשחק מבלי לקבל את רשות השופט.
7. עוזב במכוון את שדה המשחק מבלי לקבל את רשות השופט.

— תרגום ההתאחדות לכדורגל בישראל לחוק מספר 12

ניתן לשלוף כרטיס צהוב לשחקנים על המגרש, מחליפים, ומ-2019 גם לאנשי צוות.

עד 1966 נהג השופט להרחיק שחקן על ידי שריקה לעבירה והצבעה אל מחוץ למגרש לכיוון קו האמצע שבין ספסלי הקבוצות. שחקן שעבר עבירה חמורה שלא חייבה הרחקה נרשם בפנקסו של השופט כך שלאחר עבירה דומה נוספת יכול היה השופט להרחיקו. רוב השחקנים והשופטים דיברו באותן שנים רק את שפת האם שלהם. הרעיון להשתמש בכדורגל בכרטיסים צבעוניים המובנים בכל שפה כדי להעביר את כוונותיו של השופט הועלה על ידי השופט האנגלי קן אסטון (אנ'). אסטון מונה לוועדת שופטי פיפ"א והיה אחראי לכל השופטים במונדיאל 1966. ברבע הגמר שיחקה אנגליה מול ארגנטינה באצטדיון ומבלי, במשחק בו פרצה מהומה לאחר שהשופט הגרמני הרחיק שחקן ארגנטינאי וזה סירב לרדת מהמגרש במשך דקות. לאחר המשחק דיווחו בעיתונים כי השופט רודולף קרייטליין הזהיר את האנגלים בובי וג'ק צ'רלטון (ללא שידעו על כך גם לאחר המשחק), וכן הרחיק את אנטוניו ראטין הארגנטינאי. השופט לא הבהיר את החלטותיו במהלך המשחק. תקרית זו גרמה לאסטון לחשוב על דרכים להבהיר את החלטות השופט הן לשחקנים והן לצופים. אסטון סבר כי שיטת קידוד לפי צבעים המבוססת על אותו עיקרון כמו בשימוש ברמזורים תתגבר על מחסומי השפה ותבהיר באם שחקן הוזהר או הורחק. שיטה זו התקבלה וכתוצאה מכך, במונדיאל 1970 הונהג לראשונה כרטיס צהוב לציון אזהרה וכרטיס אדום (בו לא נעשה שימוש באותו טורניר) לציון הרחקה.

פרט לכרטיס הצהוב ולכרטיס האדום קיימים סוגים נוספים של כרטיסי ענישה ואזהרה בענפי ספורט שונים: כרטיס לבן, כרטיס ירוק, כרטיס כחול וכרטיס שחור.

בחלק מהמסגרות, לאחר ששחקן צבר מספר כרטיסים צהובים במשחקים שונים באותה המסגרת, הוא יורחק מהמשחק הבא.

למשל, בליגת העל בכדורגל שחקן יורחק ממשחק אחד באם במצטבר במהלך עונה אחת, קיבל 5, 9 או 12 צהובים, וכך ממשיך בעליה של 3 מנקודה זו. בתחרות הכדורגל באולימפיאדת פריז שחקן הורחק ממשחק אחד בכל פעם שקיבל כרטיס צהוב בשני משחקים שונים מאז ההרחקה הקודמת על כך, למעט ממשחק הגמר.

עיינו גם בפורטל:
	פורטל כדורגל

• כרטיס אדום

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: כרטיס צהוב
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כרטיס צהוב