|
אל-פאראבי
אבו נצר מוחמד אבן מוחמד אל-פאראבי (872 – בין 14 בדצמבר 950 ל-12 בינואר 951; בערבית: أبو نصر محمد الفارابي) היה מתמטיקאי, מדען, רופא ופילוסוף מוסלמי. תרומתו רבה גם בתחומי הפסיכולוגיה, סוציולוגיה, קוסמולוגיה, לוגיקה ומוזיקה. נודע בכינוי "הפילוסוף השני", מכיוון שנתפס (בתיאו-פילוסופיה הערבית) כממשיכו של אריסטו.[1] הגותו הפילוסופית הושפעה מכתבי אפלטון ואריסטו. כתב ספרי פירוש והרחבה ל"ספר החוקים" ו"המדינה" של אפלטון, ויצר הגות פילוסופית, תאולוגית ופוליטית המשלבת את שיטת אפלטון ואריסטו עם דת האסלאם. הוגים יהודים בימי הביניים הושפעו עמוקות מאל-פאראבי, בהם הרמב"ם, אשר מזכיר אותו רבות בחיבורו "מורה הנבוכים" ואף מכנה אותו "גדול הפילוסופים מאז אריסטו". ביוגרפיהבנוגע למוצאו של אל-פאראבי הוצעו השערות שונות, ביניהם מוצא פרסי, טורקי או מאזור קזחסטן של היום. כל המקורות באשר למוצאו נכתבו לפחות 300 שנה לאחר תקופתו, ומקורות אלה הזכירו תיאור שונה לגבי מוצאו. ידוע בוודאות[דרוש מקור] כי לאחר שאל-פאראבי סיים את לימודיו הבסיסיים בפאראב ובבוכרה, בתקופת שלטונו של הח'ליף אלמותווכל (874–861), הוא עבר לעיר חרן, לשם הועברה הספרייה המפורסמת של אלכסנדריה לאחר שהייתה בעיר אנטיוכיה כ-140 שנה. בחרן למד על האומות הקדומות ולוגיקה על ידי יוחנן בן הילאן. בשנת 901 עבר לבגדאד, אשר נחשבה לבירת המדע והספרות, כדי ללמוד לימודים מתקדמים. בבגדאד הצטרף לשיעורים של בישר בן מתי בן יונה (بشر متى بن يونس), אשר התמחה בכתביו של אריסטו ובלוגיקה. למרות הצטיינותו של אל-פאראבי, הוא לא בלט בבגדאד ונאלץ לעבור לחלב, שם קיבל תמיכה משליט העיר, סיף אלדולה אלחמדאני (אנ') (سيف الدولة الحمداني) מבית חמדאן (אנ') שהיה תומך נלהב במדע ובמדענים. אל-פאראבי חלק את שהותו בין חלב לדמשק, שכן העדיף את האווירה של דמשק, את השדות, הגנים והמים שהתאימו למזגו ולרצונו להשקיע זמן רב בהתבוננות וחשיבה. על אל-פאראבי נאמר שהיה בעל לבוש צנוע, לובש קלנסווה (قلنسوة, סוג של כובע מוסלמי) לבנה ושחור, והיה מרוכז בהתבודדות ובלמידה. כמו כן נאמר שהיה אדיש לגבי הון ובתים מפוארים, והיה מסתפק במועט. על פי אבן ח'לכאן (ابن خلكان), אל-פאראבי שהה תקופה מסוימת במצרים ושם השלים את שני ספריו "הפוליטיקה האזרחית" ו"העיר המעולה". אל-פאראבי מצא את מותו בשנת 950 לספירה, בעת שכנופיית שודדי דרכים מהעיר אשקלון (عسقلان עסקלאן) תקפה את דמשק, והוא נהרג בקרב. נקבר בדמשק ליד החומה, כשהוא בן יותר משמונים שנה. עבודה נרחבת על חייו ויצירותיו של אל פאראבי חיבר פרופ' דימטרי גוטס (Dimitri Gutas). הישגים מרכזייםאחד ההישגים המרכזיים של אל-פאראבי הוא חיבור מאגר אנצקלופדי על המדעים האנושיים בספרו "מניית המדעים". הוא היה מן הראשונים בימי הביניים שדברו על תאוריית האמנה החברתית, ובכך הקדים את תומאס הובס וג'ון לוק האנגלים שביססו תפישה זו במאה ה-17, ואת הפילוסוף הצרפתי ז'אן-ז'אק רוסו מן המאה ה-18 (יש לתפישה זו שורשים גם בפילוסופיה היוונית העתיקה). בנוסף, חקר את החברה הפוליטית והתפתחות המדינה והמשטר מנקודת מבט פילוסופית, בספרו "העיר המעולה". הרמב"ם אמר על אל-פאראבי (במכתב לשמואל אבן תיבון, שאף תרגם לעברית את "החברה הפוליטית"): "לא תתעסק בספרי מלאכת ההיגיון אלא במה שחיבר החכם אבונצר אלפראבי, כי כל מה שחיבר בכלל... הכל סולת נקיה... לפי שהוא מופלג בחכמה". מוזיקה אל-פאראבי כתב ספר נודע על מוזיקה בשם "כתאב אל-מוזיקא אל-כביר" ("ספר המוזיקה הגדול", كتاب الموسيقى الكبير), בו סיפק הגדרה והסבר למוזיקה, וקבע ביטויים וסולמות מוזיקליים שנמצאים בשימוש עד היום הזה. אל-פאראבי המציא מספר כלי נגינה, והיו שיחסו לו את פיתוח כלי הנגינה קאנון[דרוש מקור]. אל-פאראבי היה הראשון שסיפק תיאור והסבר לכלי הרבאב (الرباب) זה עם המיתר הבודד, וזה שמורכב משני מיתרים.[דרוש מקור] פיזיקהבתחום הפיזיקה, נחשב אל-פאראבי לראשון שביצע ניסויים בתרמודינמיקה הנוגעים לקיומו של ואקום. בניסוייו הוכיח כי נפח האוויר יכול להתרחב וכך למלא חללים פנויים. כתבים נוספיםאל פאראבי חבר מספר רב של ספרים במשך חייו ומסעותיו. ביניהם הסברים על הלוגיקה של אריסטו ושאר חיבוריו, עשרה חיבורים בהם הגן על אריסטו, אפלטון, פטולמיאוס, אוקלידס, ו-15 חיבורים נוספים במטפיזיקה, שבעה ספרים על המוזיקה והשירה, שישה ספרים על פוליטיקה, ושלושה ספרים על פסיכולוגיה. זאת בנוסף לספרים בהם מיין את המדעים והספרים השונים. רוב ספרי וחיבורי אל-פאראבי אבדו, ורבים מעולם לא תורגמו. פילוסופיה ופוליטיקהאל פאראבי כתב רבות על פילוסופיה פוליטית. לשיטתו (מתוארת ב"אל-סיאסה", או "החברה הפוליטית") מטרת קיומו של האדם היא השגת האושר המקסימלי. מכאן, גוזר אל פאראבי תאוריה פוליטית שלמה, הנחשבת לרלוונטית גם כיום, בפרט בחברות מוסלמיות. להלן תיאור המבוסס על הקדמתו של שוכרי עבד ל"החברה הפוליטית" של אל פאראבי.
כמתואר, אל פאראבי בונה מערכת הדנה בנושא העקרוני של פוליטיקה בעולם הערבי, ניהול העוצמה, ומציב אותה כמעין שרשרת הוויה שבה מקומו של האדם נקבע על ידי יכולותיו והידע שלו. לכאורה, ניתן לראות בכך צידוק של מבנה פוליטי מסורתי ודכאני. אולם לפחות במצב הנוכחי, בו ידע פילוסופי זמין לכל סטודנט שנה א', אל פאראבי מייצג עמדה לפיה הפילוסוף, כלומר הסטודנט שלמד פילוסופיה, מסוגל להיות סוכן פוליטי עצמאי, מבלי שיהיה כפוף לסמכות המלך, הקאדי, או הנביא. מי שלומד את אל פאראבי, עשוי להגיע לתפיסה המשלבת אוטונומיה, הן במחשבה והן בפעילות, המיישמת בפועל את זכויות הפעולה והמחשבה הדמוקרטיות הרגילות, יחד עם מחויבות למסורת איסלמית\ערבית מכובדת. הסתירה בין תפיסה דמוקרטית ובין שלילה של "העיר הדמוקרטית", נפתרת על ידי א) הנגדה בין הדמוקרטיה דהיום והדמוקרטיה שאל פאראבי התייחס אליה, ב) על ידי קבלה של עמדה המנוגדת לזו של אל פאראבי, או ג) הנחה שלטקסט משמעות נסתרת. שלטון המורכב ממלכים-מנהיגים רבים מתואר על ידי אל פאראבי כלהלן:
ה"עיר הדמוקרטית" מתוארת אצל אל פאראבי באופן רב משמעי. היא אמנם נכללת בין הערים הבורות, אולם אל פאראבי מדגיש כי יש לה היבטים הרחוקים מאוד מבורות ושפלות.
הפילוסוף הפוליטי ליאו שטראוס התייחס רבות לאל-פאראבי בחיבורו רדיפה ואמנות הכתיבה, בעיקר בקשר לפירוש אזוטרי-אקזוטרי של מורה נבוכים לרמב"ם, שטראוס מסכם את אל פאראבי כלהלן:
ליאו שטראוס מפרש את סודו של מורה הנבוכים בהתאם למשנתו הפוליטית-דתית של אל פאראבי, כלומר: בניגוד לטקסט הגלוי של החיבור, בו נראה הרמב"ם מתאמץ להתאים בין הדת והאמת המדעית, הרי שדעתו האמיתית היא כדעתו של אל פאראבי, ולפיה הדת נעוצה במטרה הפוליטית של הנהגת החברה ותיקונה ואינה צריכה להתאים אל האמת המדעית. בעקבות עבודתו של שטראוס לימד סרי נוסייבה, פילוסוף ופוליטיקאי פלסטיני, את אל-פאראבי ועליו בשורה של קורסים בפילוסופיה אסלאמית באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת ביר זית. מחיבוריו
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
