אניטה או'דיי

אניטה או'דיי
**Anita O'Day**
לידה	18 באוקטובר 1919; שיקגו, ארצות הברית
פטירה	23 בנובמבר 2006 (בגיל 87); וסט הוליווד, ארצות הברית
שם לידה	Anita Belle Colton
שם במה	The Jezebel of Jazz
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1934–2006 (כ־72 שנים)
מקום לימודים	תיכון סן
סוגה	ג'אז
שפה מועדפת	אנגלית
חברת תקליטים	ורב רקורדס
פרסים והוקרה	אמני הג'אז של NEA
	פרופיל ב-IMDb

אניטה או'דיי (אנגלית: Anita O'Day;‏ 18 באוקטובר 1919 – 23 בנובמבר 2006) הייתה זמרת ג'אז בעלת קול אלט. אחת מהזמרות הבודדות בסגנון ה-Cool Jazz. היא נודעה בחוש הקצב שלה, בפיסוק (פרייזינג) הייחודי, במנעד רחב וביכולת שירת סקאט ואלתור שהציבו אותה כזמרת הג'אז לבנת העור היחידה בצמרת הג'אז שלאחר תקופת הסווינג^[1].

ביוגרפיה

נולדה כאניטה בל קולטון (Anita Belle Colton) בשיקגו ועזבה את בית הוריה בגיל 14. היא עבדה כרקדנית במועדונים ומדי פעם נקראה לשיר. בשנת 1934, בת 15 בלבד כבר יצאה לסיבוב הופעות במערב התיכון. ב-1936 הפכה לזמרת מקצועית בשורת-מקהלה במופעים שהועלו בשיקגו ופגשה את המתופף דון קרטר, שהחל ללמד אותה תאוריה של מוזיקה. בשנת 1937 נישאה לו. בשנת 1938 שכר אותה בעל מועדון Off Beat ועורך המגזין דאון ביט, קארל קון, לשיר במועדונו, שהיה מקום מפגש חביב על מוזיקאי שיקגו. שם פגשה את מקס מילר וג'ין קרופה והשתתפה בהופעותיהם.

החל מ-1941 הפכה לזמרת הקבועה בביג בנד של ג'ין קרופה, שם ביצעה את הדואט Let Me Off Uptown עם רוי אלדריג', שהפך ללהיט. באותה שנה הוכתרה על ידי דאון ביט כ"כוכב העולה של השנה". ב-1942 נישאה שנית, לקארל הוף. ב-1943, כאשר נעצר קרופה על שימוש במריחואנה השתלבה או'דיי בתזמורתו של וודי הרמן. היא פרשה מהלהקה על מנת לפתח קריירת סולו אך באפריל 1944 הצטרפה שוב לביג בנד, לתזמורתו של סטן קנטון. יחד עם תזמורתו הופיעה בסרט Artistry in Rhythm^[2]. ב-1945 הצטרפה שוב לג'ין קרופה למשך כשנה.

ב-1946 פתחה או'דיי בקריירה של זמרת סולו. היא הקליטה שירים פופולריים כ-Hi Ho Trailus Boot Whip, Key Largo, How High the Moon ו-Malaguena. ב-1947 נעצרו היא ובעלה על שימוש במריחואנה והיא נידונה ל-90 יום בכלא. לאחר שהשתחררה הקליטה עם קאונט בייסי. תקליט הסולו הראשון שלה (ראשון בסדרה בת 17 תקליטים עד 1962), Anita O'Day Sings Jazz, יצא ב-1952. לאורך שנות החמישים הופיעה והקליטה או'דיי עם הרכבים שונים, שכמעט בכולם נטל חלק המתופף ג'ון פול. בין שיתופי הפעולה שלה בתקופה זו ניתן למנות את ביצוע ה"סקאט" הסוחף שלה לסטנדרט "ארבעה אחים" של ג'ימי ג'ופרה ולהקתו של וודי הרמן, שיתופי פעולה עם לואי ארמסטרונג, דיינה וושינגטון, אוסקר פיטרסון (שיתוף פעולה שהפיק את תקליטה המצליח ביותר Anita Sings the Most), ג'ורג' שירינג, ת'לוניוס מונק ואחרים. היא הופיעה במסעי הופעות, בתוכניות טלוויזיה, באירועים ובפסטיבלים שונים והייתה שנייה רק לפרנק סינטרה ואלה פיצג'רלד^[1]. בד בבד עם הצלחתה, שקעה בהתמכרות לסמים, כולל הרואין^[3]. בשנת 1958 הופיעה בפסטיבל הג'אז של ניופורט, וקצרה שבחים רבים. ההופעה מתועדת בסרט התיעודי שנעשה על הפסטיבל באותה שנה - Jazz On A Summer's Day. בשנת 1959 הצטרפה למסע הופעות של בני גודמן באירופה במצב נפשי רעוע. בשנת 1968 כמעט נפטרה כתוצאה מנטילת מנת יתר של הרואין.

בשנת 1970, לאחר גמילה, הופיעה בפסטיבל הג'אז של ברלין ובסרטים "זיג זג" (1970)^[4] ‏ ו-(The Outfit" (1973"^[5]. בשנת 1972 הקימה חברת תקליטים בשם "תקליטי אמילי". בשנת 1981 הוציאה אוטוביוגרפיה בשם High Times, Hard Times ובה היא מגוללת את סיפור התמכרותה לסמים. בשנת 1985, לרגל מלאת חמישים שנה לפעילותה, נערך לכבודה מופע בקרנגי הול בניו יורק. ב-2006, כשנה וחצי לפני מותה יצא תקליטה הראשון לאחר 13 שנה, !Indestructible. ב-2007 פתח סרט תיעודי בשם Anita O'Day: The Life of A Jazz Singer, המלווה יום בחייה, את פסטיבל טרייבקה. בעיצומו של מה שנדמה כ"קמבק", נפטרה או'דיי בשנתה, בגיל 87.