|
אצבעות כף הרגל
 אצבעות כף הרגל של האדם הן עשר אצבעות הנמצאות בכפות הרגליים. האצבעות מורכבות מעצמות קצרות המכונות גלילים ומונעות על ידי שרירים הממוקמים בשוק ובכף הרגל. שרירי האצבעות פועלים בקבוצות המשתתפות בשמירה על מבנה כף הרגל, ובהנעת הגוף קדימה בעת הליכה או ריצה. קולטנים תחושתיים בשרירי האצבעות ובאצבעות לוקחים חלק בשמירה על שיווי משקל. מבנה אצבעות כף הרגל הוא תוצר של התפתחות אבולוציונית שהקבילה להתפתחות המין האנושי הניצב זקוף, מאצבעות קופיות המתאימות לטיפוס על עצים לאצבעות המתאימות לעמידה זקופה ותנועה על שתי רגליים. באצבעות כף הרגל מתגלים לעיתים ליקויים הנובעים מסיבות תורשתיות או סביבתיות, כאשר האחרונות קשורות בדרך כלל לטיפוח לקוי של האצבעות או הנעלה לא מתאימה. בעברית חדשה נפוץ להשתמש במילים "בוהן" ו"בהונות" לכינוי כל האצבעות ברגליים, אולם בלשון התקנית "בוהן" היא מילה נרדפת לאגודל, הן ביד והן ברגל.[1] המילה העברית התקנית לכל אצבעות הרגליים היא "אֶצְבַּע הָרֶגֶל".[2] 'זרת' – המציין את האצבע הקטנה של היד – משמש גם לאצבע הקטנה של הרגל. לאצבעות האמצעיות של הרגל אפשר לקרוא כשמות אצבעות היד – אצבע, אמה וקמיצה; ואולם בקרב אנשי מקצוע כגון רופאים מקובל לכנותן במספרים – האצבע השנייה, האצבע השלישית והאצבע הרביעית. אנטומיה בכף רגל אנושית ישנן חמש אצבעות. זו הקרובה ביותר לקו האמצע של הגוף היא גם הגדולה מהן ומכונה בוהן או האצבע הראשונה. יתר האצבעות מכונות על פי מקומן היחסי, כלומר האצבע השנייה, האצבע השלישית וכן הלאה עד האצבע החמישית (המקבילה לזרת בכף היד). בקצה כל אצבע נמצאת ציפורן. שלד האצבעות מורכב משלוש עצמות קטנות בכל אצבע, המכונות גלילים. יוצאת דופן היא הבוהן, שלה רק שני גלילים. גלילי כל אצבע מופרקים זה עם זה ועם עצם המסרק המשויכת לאצבע. מתחת לחלקה המקורב של הבוהן, שתי עצמות ססמואידיות זעירות. העצמות הססמואידיות של הבוהן, משולבות בגידי השריר כופף הבוהן הקצר ונושאות את משקל הגוף. חלק מהשרירים המניעים את האצבעות נמצאים מחוץ לכף הרגל (שרירים בשוק המכונים אקסטרינסים או חוּצִיִים) וחלק בתוכה (אינטרינסים או תּוֹכִיִים). האצבעות עצמן יכולות לנוע לכיוון כיפוף, יישור, הרחקה וקירוב במפרקים עם עצמות המסרק, ולכיוון כיפוף ויישור בלבד במפרקים הבין-גליליים. מרבית האנשים לא עושים שימוש מדויק באצבעות הרגליים, ולכן, למרות יכולתם של שרירי ומפרקי האצבעות להניע אותן לכיוונים שונים ונפרדים, פועלים השרירים בקבוצות ומבצעים תנועות גסות. חלקם ממלאים תפקידים כגון שמירה על קשתות כף הרגל. אולי הבולט מבין שרירי האצבעות הוא השריר כופף הבוהן הארוך, המסייע בהנעת הגוף קדימה בשלב ניתוק האצבעות מהקרקע בעת הליכה או ריצה. שרירי האצבעות הממוקמים בשוק מעוצבבים על ידי עצב השוקה ועל ידי העצב השוקיתי העמוק, כאשר הכופפים מעוצבבים על ידי הראשון והפושטים על ידי השני. כמעט כל שרירי האצבעות הממוקמים בכף הרגל, כמו גם העור העוטף את האצבעות, מעוצבבים על ידי שני הענפים הסופיים של עצב השוקה, עצב כף הרגל הצדי ועצב כף הרגל התיכון. אבולוציהעל פי מחקר האבולוציה של האדם המעבר מהליכה על ארבע להליכה בלעדית על שתיים כלל שינויים רבים בגפה התחתונה ובגוף. השינויים באצבעות הרגליים משניים לחלק גדול מהתמורות בגוף אך עדיין משמעותיים למכלול, שכן כף הרגל והאצבעות הן נושאות משקל כל גופם של הולכים על שתיים ועליהן להתאים מבחינה מבנית ותפקודית להנעה ולשמירה על שיווי משקל.[3] בבחינת אצבעות הרגליים של אוסטרלופיתקוס אפרנסיס[4] (כמו "לוסי") ושל האדם הנבון בהשוואה לקופים מאפריקה,[5] בולט במיוחד מיקום הבוהן ביחס לאצבעות האחרות. הבוהן הקופית מרוחקת מיתר האצבעות ומאפשרת אחיזה בעזרת כף הרגל על ידי תנועתה המנוגדת ואילו הבוהן של ההומינינים קרובה יותר לאצבעות ומתאימה יותר לתמיכה במשקל הגוף.[6] אצבעות ההומנינים קצרות יותר והמשטחים המפרקיים של הגלילים המקורבים שלהם מתאימים לתנועה גבית יותר, כלומר ליישור האצבעות כפי שקורה בהליכה, לעומת כיפוף האצבעות כפי שקורה באחיזה. מאידך, בהשוואת אצבעות הרגליים של האדם המודרני לאלו של האוסטרלופיתקוס אפרנסיס, מותאמות יותר אצבעות האדם להליכה, שכן באצבעות האוסטרלופיתקוס עדיין מתגלים מאפיינים המתאימים יותר לתנועה על עצים ובהם גלילים מקורבים ארוכים יותר ומעוקלים, אצבעות אמצעיות ארוכות יחסית לשכנותיהן ויכולת תנועה סיבובית של האצבעות. תפקידים אצבעות כף הרגל משמשות בשמירה על שיווי משקל ובהנעת הגוף קדימה בהליכה ובריצה. כדי לשמור על שיווי משקל, קולטנים הנמצאים באזור האצבעות ובשריריהן מעבירים מידע על שינויים בעומס המופעל עליהן (פועל יוצא של תנועת מרכז הכובד של הגוף במישור המקביל לקרקע) ומשתתפות בתיקונים לשמירת הגוף במצב יציב. בזמן הליכה וריצה פועלים השרירים האקסטרינסים של האצבעות לריסון תנועת השוק מעבר לכף הרגל או להאצת תנועתה.[7] לפני הרמת הרגל מהקרקע חולקות האצבעות את משקל הגוף עם ראשי עצמות המסרק ונושאות ב־40 אחוזים ממשקל הגוף, כשהבוהן נושאת ברוב העומס.[8] בזמן מאוצים פועלים ללא הפסק השרירים האינטרינסים של האצבעות. הוצע שהאצבעות פועלות כאמצעי להארכת או לקיצור מנוף הפעולה של השרירים הדוחפים את כף הרגל מטה.[9] בדרך זו יכולים לפעול השרירים הללו באופן אופטימלי בזמן האצה (מנוף קצר היוצר כוח רב ומעט מהירות) ובזמן שמירה על המהירות (מנוף ארוך בעל פחות כוח אך יותר מהירות). אך יש הסבורים כי תפקיד האצבעות בזמן ריצה מסתכם בקליטת אינפורמציה המשמשת לשמירה על שיווי המשקל.[10] אצבעות כף הרגל אינן הכרחיות לעמידה, הליכה או ריצה. אפילו אובדן הבוהן אינו גורם למגבלה תפקודית.[11] קטועי אצבעות יכולים לבצע פעולות אלו תוך ביצוע שינויים קלים בדרך הביצוע. תותבות מותאמים לקטועי אצבעות מטעמים אסתטיים בלבד. הדוגמה העתיקה ביותר לתותב כלשהו נמצאה בדמות תותב עץ של בוהן רגלה של אישה מצרייה משנת 1000 לפנה"ס לערך.[12] ליקויים נפוצים
פדיקור
 פדיקור משמעו טיפול בכף רגל. בעוד שהמושג עשוי להתייחס לכל טיפול בכף הרגל, בפועל הכוונה לרוב לטיפוח וקוסמטיקה של כף הרגל המשפרים את מראה כף הרגל והציפורניים. המונח "פדיקור רפואי" אינו מקצוע אמיתי אלא מונח שיווקי.[14] פדיקור כולל בדרך כלל ניקוי וגזירה של הציפורניים והסרת עודפי עור יבש מאזור הציפורניים ומעור סוליית כף הרגל. במהלך הפדיקור מושרת כף הרגל במים חמים ובסופו נמשחת כף הרגל בקרם לחות או בשמנים תוך כדי עיסויה. יש המוסיפים לטיפול מריחת לק ציפורניים שקוף, צבעוני או טיפולי (למילוי סדקים, מניעת שבירה וכדומה). לעיתים אף מעטרים את הציפורניים בציורים וב"אבני חן" מודבקות. תמונות נוספות
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
