אריק הובסבאום
אֶרִיק ג'ון ארנסט הוֹבְּסבּאוּם (באנגלית: Eric John Ernest Hobsbawm; 9 ביוני 1917 – 1 באוקטובר 2012) היה היסטוריון מרקסיסטי יהודי-בריטי, סופר וחבר במסדר עמיתי הכבוד. הובסבאום היה במשך תקופה ארוכה חבר במפלגה הקומוניסטית של בריטניה, שכיום אינה פועלת עוד, וב"קבוצת ההיסטוריונים של המפלגה הקומוניסטית" שהייתה חלק ממנה. הוא כיהן כנשיא קולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון. אחד מנושאי העניין של הובסבאום היו פיתוח המסורות. עבודתו היא מחקר של התפתחותן בהקשר למדינת הלאום. הוא טען כי מסורות רבות הומצאו על-ידי האליטות הלאומיות על מנת להצדיק את קיומן וחשיבותן של מדינותיהן. ביוגרפיההובסבאום נולד ב-1917 בעיר אלכסנדריה שבמצרים ללאופולד פרסי הובסבאום ונלי גרון, שניהם יהודים. הוא גדל בווינה ובברלין. על אף שהם חיו בארצות דוברות גרמנית, הוריו המשיכו לדבר עִמו ועם אחותו הצעירה ננסי באנגלית. אביו נפטר ב-1929, והוא החל לעבוד כאו-פר וכמורה לאנגלית. בגיל 14 התייתם גם מאמו, הוא וננסי אומצו על ידי גרטי, שהייתה דודתם מצד אמם, ועל ידי סידני בעלה, ולהם בן שנקרא אף הוא אריק. כולם עברו ללונדון ב-1933. בשנת 1998 הוענק להובסבאום על ידי בית המלוכה הבריטי התואר חבר מסדר עמיתי הכבוד. פוליטיקהאריק הובסבאום הצטרף ל"תלמידי בתי הספר הסוציאליסטים" בשנת 1931 ולמפלגה הקומוניסטית ב-1936. היה חבר ב"קבוצת ההיסטוריונים של המפלגה הקומוניסטית" מ-1946 עד 1956. הפלישה הסובייטית להונגריה ב-1956 סימנה את קיצה של "קבוצת ההיסטוריונים של המפלגה הקומוניסטית" והניעה את מרבית חבריה לעזוב את המפלגה הקומוניסטית הבריטית. הובסבאום היה יוצא דופן בקרב חבריו, בכך שנותר במפלגה. והרחיק לכת כל כך עד כדי שסינגר על הפלישה הסובייטית להונגריה. הוא כתב ב"דיילי וורקר" בשלהי 1956 וגרס "בעודי נוכח לדעת בלב כבד את מה שהתרחש בהונגריה, עלינו גם לומר בהגינות כי אנו סבורים שעל ברית המועצות להסיג את כוחותיה מהארץ מוקדם ככל האפשר".[1] מאוחר יותר החל לתמוך בסיעה ה"אירוקומוניסטית" ב-CPGB. במאמרו: "צעד הקדימה של העובדים נבלם", שהתפרסם במקור בכתב העת "מרקסיזם היום" בספטמבר 1978, הוא טען שמעמד הפועלים איבד באופן בלתי נמנע את תפקידו המרכזי בחברה, וכי מפלגות השמאל לא מסוגלות יותר לפנות למעמד זה גרידא; נקודת ראות שנויה במחלוקת בעידן של לוחמנות איגודי עובדים. הובסבאום תמך בטרנספורמציה שחלה אצל ניל קינוק ממפלגת הלייבור הבריטית מאז שנת 1983. עד לסגירת כתב העת ב-1991, הוא המשיך לתרום ל"מרקסיזם היום". הובסבאום משך אליו ביקורת רבה בשל תמיכתו בקומוניזם. לפי רוברט קונקווסט, בריאיון עם מבקר התרבות הקנדי מייקל איגנטיף בראיון טלוויזיוני ב-1994, נשאל הובסבאום, אם מותם של עשרים מיליון היה מוצדק, אם האוטופיה הקומוניסטית כביכול, הייתה נוצרת כתוצאה מכך, והוא ענה באמירת "כן". אולם בספרו שלו משנת 1994, "עידן הקיצוניות" הוא כתב שמותם היה מעבר לכל הצדקה. בספרו זה הפגין הובסבאום גישה ביקורתית מאוד הן כלפי רוסיה הסטליניסטית וניקיטה חרושצ'וב, והן לגבי המערב בעידן של מלחמת קוריאה ומלחמת וייטנאם. קריירה אקדמיתאריק הובסבאום התחנך בגימנסיה של פרינץ-היינריך בברלין, בבית הספר העיוני סט. מרילבון (כיום אינו פועל עוד) ובקולג' המלכותי שבקיימברידג', שממנו הוא קיבל את הדוקטורט שלו בהיסטוריה של האגודה הפביאנית. הוא היה חבר בקבוצת "שליחי קיימברידג'". במהלכה של מלחמת העולם השנייה, שירת כמכונאי. ב-1947 נעשה מרצה להיסטוריה בקולג' בירקבק באוניברסיטת לונדון. הוא היה מרצה אורח באוניברסיטת סטנפורד בשנות השישים. ב-1970 הוא התמנה כפרופסור ב-1971 הוא נבחר כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים וב-1978 הוא נבחר לחבר באקדמיה הבריטית. בשנת 2000 זכה בפרס ארנסט בלוך. הוא פרש ב-1982 אולם נשאר כמרצה אורח מספר חודשים בשנה בניו סקול לחקר החברה במנהטן עד 1997. נכון ל-2010 היה נשיאה של מכללת בירקבק, אוניברסיטת לונדון ופרופסור אמריטוס בניו סקול לחקר החברה במחלקה למדע המדינה. כתביוהובסבאום הרבה לכתוב על נושאים רבים והיה אחד מההיסטוריונים הבולטים בבריטניה. כאיש ההיסטוריוגרפיה המרקסיסטית הוא התמקד בניתוח "המהפכה הדואלית" (המהפכה הצרפתית הפוליטית והמהפכה התעשייתית הבריטית). הוא רואה את השפעתן ככוח המניע מאחורי המגמה השולטת לעבר הכלכלה החופשית כיום. הובסבאום התנגד לפרימורדיאליזם בהיסטוריוגרפיה. נושא חוזר ונשנה נוסף בעבודתו היה "שודדים חברתיים", תופעה שהובסבאום ניסה למקם בהקשר החברתי וההיסטורי הרלוונטי, וכך התנגד להשקפה המסורתית שראתה בו צורה ספונטנית ובלתי צפויה של מרד פרימיטיבי. מחוץ לכתיבה האקדמית ההיסטורית, כתב הובסבאום (תחת הפסבוודונים "פרנסיס ניוטון", שמו של החצוצרן הקומוניסט של בילי הולידיי) כמבקר הג'אז של השבועון "ניו סטייטסמן". הוא כתב מסות רבות שפורסמו בכתבי עת אינטלקטואלים שונים, העוסקים בתחומים רבים, מברברים בעת החדשה לבעיות בתנועות עובדים והעימות בין אנרכיזם לקומוניזם. פרסומיו האחרונים הם האוטוביוגרפיה "זמנים מעניינים", ו"גלובליזציה, דמוקרטיה וטרוריזם". ביבליוגרפיה חלקיתבתרגום לעברית
באנגליתספרים
London: Weidenfeld and Nicolson, 1987
בעריכתו
קישורים חיצוניים
מכּתביו:
על כתביו:
הערות שוליים
|