ניקיטה חרושצ'וב
ניקיטה סרגייביץ' חרושצ'וב (ברוסית: Ники́та Серге́евич Хрущёв; ⓘⒾ; 15 באפריל 1894[1] – 11 בספטמבר 1971) היה שליט ברית המועצות, המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות מ-1953 ועד 1964 ויו"ר מועצת השרים (ראש הממשלה) של ברית המועצות מ-1958 ועד 1964. ביוגרפיהראשית דרכוחרושצ'וב נולד למשפחת איכרים ענייה בכפר קלינובקה, במחוז קורסק במערב רוסיה (האימפריה הרוסית דאז). הוא למד רק שנים אחדות בבית ספר יסודי ועבד מגיל צעיר כרועה בכפרו, ולאחר מכן כפועל מתכת במפעלים ובמכרה בדונבאס. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא החל במעורבות בארגוני עובדים, נלחם בשורות הצבא האדום במהפכה של 1917, והתקדם במנגנון המפלגתי עד נשיאות המפלגה, הפוליטבירו. מלחמת העולם השנייהבתקופת מלחמת העולם השנייה שירת חרושצ'וב כקצין פוליטי ("פוליטרוק"), בדרגה המקבילה לסגן-אלוף. לאחר פלישת הנאצים במבצע ברברוסה ב-1941, הסתכסך חרושצ'וב עם סטלין על אופן ניהול המערכה באוקראינה, שם היה חרושצ'וב מנהיג המפלגה. הוא החשיב את אי נסיגתו של סטלין אל מול יחסי הכוחות הרעים לזלזול בחיי אדם. לאחר מכן הוא היה הקומיסר הפוליטי בקרב על סטלינגרד, ושימש כקצין הפוליטי הבכיר בדרום ברית המועצות במהלך המלחמה: בקורסק, בקרב על שחרור קייב ובדיכוי הלאומנים של בנדרה במערב אוקראינה. עלייתולאחר מותו של סטלין במרץ 1953, ניצח חרושצ'וב ב"קרבות הירושה" שצצו בין בכירי המפלגה. ב-7 בספטמבר 1953 הפך למנהיג המפלגה, ויריבו העיקרי, לברנטי בריה (מפקד המשטרה החשאית נ.ק.ו.ד.), הוצא להורג בדצמבר. עלייתו להנהגה של חרושצ'וב סימנה שינוי קריטי בברית המועצות. הוא פנה לכיוון של רפורמות והימם את משתתפי הקונגרס העשרים של המפלגה הקומוניסטית, ב-24 בפברואר 1956, כשנשא את הנאום הסודי, בו תקף וגינה את פולחן האישיות שאפף את סטלין, והאשים את סטלין בעריצות בפשעים וברצח המונים שבוצעו במשך כל תקופת שלטונו ובמיוחד בתקופת הטיהורים הגדולים[2] (בפועל המשיך חרוש'צוב עצמו במדיניות בתי הסוהר והגולאגים למתנגדי המשטר, אם כי בהיקף קטן בהרבה מקודמו סטלין). נאום זה בודד אותו מהגורמים השמרניים במפלגה, ששאפו להדיחו, אך הוא הצליח לגבור על מי שקרא להם "הקבוצה האנטי-מפלגתית" ב-1957. בשנת 1957 החלה בנייה מתועשת רחבה של בנייני מגורים. בניינים אלו קיבלו כינוי "חרושצ'ובקה". עם ביקורו של ריצ'רד ניקסון בברית המועצות ב-1959 והוויכוח המצולם שלו עם חרושצ'וב, הורגשה ביתר שאת עמדתו של חרושצ'וב כלפי המערב, הרואה בו יריב ראוי ולא ישות מרושעת. תפיסה חדשה זו בודדה את סין של מאו, ויש הרואים בה גורם לפילוג הסיני-סובייטי של 1960. במאי 1962 הורה חרושצ'וב על הצבת טילים גרעיניים לטווח בינוני בקובה. לפי זכרונותיו, הוא פעל במטרה לנטרל את יתרונה המתפתח של ארצות הברית בפיתוח ובפריסה של טילים אסטרטגיים. הוא גם ראה בכך הגנה לקובה מפני פלישה אמריקאית נוספת נוסח הפלישה למפרץ החזירים ב-1961. ב-11 במאי 1964, אמר חרושצ'וב בנאום שנשא באספה הלאומית המצרית כי ישראל היא "ארץ המסכנת את שלום האזור" וכי "במדיניותה האגרסיבית מחרחרת מלחמה ומתגרה בשכנותיה ובגלל זה העולם כולו נתון בסכנה".[3] פרישה כפויהחרושצ'וב הודח במושב מיוחד של הוועד המרכזי של המפלגה ב-14 באוקטובר 1964. הדחה זו באה בעיקר בשל גינוניו האישיים, שנחשבו במפלגה למביכים בזירה הבינלאומית. גם אופן טיפולו של חרושצ'וב במשבר הטילים בקובה והארגון מחדש של הבירוקרטיה לא הוסיפו לו אוהדים. לאחר הדחתו קיבל קיצבה חודשית של כ-500 רובל (שווה ערך לכ-800$), שלושה שומרים ושני טבחים, ועבר להתגורר בבית פרטי ביישוב פטרובו-דלנייה שבמערב מוסקבה. חרושצ'וב החל להקליט את זכרונותיו מדי יום, בדרך כלל בבוקר ואחר הצהריים. ב-1966 דווח לשלטונות על הקלטה זו. בעקבות זאת זימן אותו לקרמלין חבר הפוליטביורו ארביד פלשה, ודרש ממנו להפסיק את ההקלטות ולמסור לו את כל הזכרונות. חרושצ'וב סירב למסור את ההקלטות, אך הסכים להפסיק אותן מכאן והלאה. המאורע דיכא אותו מאוד. שנתיים מאוחר יותר, ב-1968, שכנע אותו בנו סרגיי לשוב ולהקליט. מותוב-1971 עבר התקף לב. לאחר שחזר מבית החולים והתאושש שב להקליט, אם כי במינון נמוך יותר. הקלטתו האחרונה נערכה חמישה ימים לפני מותו. בהקלטה זו הוא נשמע חלוש, ודיבר בה על האינטליגנציה בברית המועצות. חרושצ'וב נפטר בביתו ב-11 בספטמבר 1971 מהתקף לב ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה במוסקבה ולא בבית הקברות של חומת הקרמלין. מותו לא הוזכר כלל בעיתונים. בנוסף סגרו השלטונות אזורים ליד בית הקברות כדי שאנשים לא ידעו על המקרה וכדי למנוע נוכחות כלשהי בהלוויה. בעשר השנים הראשונות שלאחר מותו היה בית הקברות סגור לאזרחים רגילים כדי שלא יבחינו במצבתו וכדי שאתר הקבורה שלו לא ישמש כמקום עלייה לרגל. משפחתוחרושצ'וב היה נשוי שלוש פעמים:
מזגו של חרושצ'וביריביו הפוליטיים של חרושצ'וב בברית המועצות נטו לראות בו איכר גס ובור, בעל מוניטין של התפרצות לדברי אחרים והטחת עלבונות. בשנת 1956 חרושצ'וב התבטא בביטוי השנוי במחלוקת ועמום המשמעות "אנחנו נקבור אתכם" בהתייחס לקפיטליזם. הוא אמר לנשיא ארצות הברית "אנחנו נקבור אתכם. הטילים שלנו יכולים לפגוע בזבוב בארצות הברית". בפסגת ארבע המעצמות בפריז, ב-16 במאי 1960, פוצץ חרושצ'וב את הוועידה בדורשו התנצלות פומבית מנשיא ארצות הברית, אייזנהאואר, על משבר מטוס הריגול U-2. חרושצ'וב הפריע פעמים רבות לדיוני עצרת האומות המאוחדות בספטמבר-אוקטובר 1960 בהטחת אגרופו בשולחן ובצעקות ברוסית בזמן נאומי צירים שונים. תקרית מפורסמת אחת אירעה בעת שהציר הפיליפיני שאל אותו כיצד הוא יכול למחות כנגד האימפריאליזם המערבי, בעודו מספח את מדינות מזרח אירופה. חרושצ'וב נזעם עד מאוד, הטיח בציר קללה ברוסית שתורגמה כ"ריקא וליצן של האימפריאליזם". באוקטובר 1961 חבט חרושצ'וב באגרסיביות את נעלו בדוכן בדיון בעצרת האומות המאוחדות, תוך שהוא צועק ומאיים על ארצות הברית שהוא "יראה להם את אמא של קוזקה", פתגם רוסי שמשמעותו שהוא "ילמד אותם לקח". כחודש לאחר מכן, הטילה ברית המועצות את פצצת הצאר, ניסוי גרעיני הגדול בעולם, ומפגן כוח מול ארצות הברית. פעולות חשובות
ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|