אתר מורשת עולמית בסיכון

רשימת אתרי המורשת העולמית בסיכון היא רשימה דינמית של אתרי מורשת עולמית, אשר מנוהלת על ידי ועדת המורשת העולמית של האו"ם לפי סעיף 11.4 לאמנת המורשת העולמית. הרשימה כוללת אתרים בסיכון: ”שלשם שימורם נדרשות פעולות משמעותיות, ושלגביהם נדרש סיוע בהתאם לאמנה^[1]”.

מטרתה של הרשימה היא ליידע את הקהילה העולמית על קיומם של תנאים המאיימים על מהותו של אתר מורשת עולמית, ולעודד פעילות מתקנת. אתרים אלה זוכים לתשומת לב רבה, וועדת המורשת העולמית נעזרת בגופים מקצועיים ובמדינות בהן שוכנים האתרים - הן בישיבותיה השנתיות והן באופן שוטף - כדי להעריך את מידת הסיכון הנשקפת להם, לנסח כללים ודרכי פעולה לשינוי המצב ולאכוף אותם. כאשר מצב הסיכון חולף, מתבטלת גם הכרזתו של המקום כאתר בסיכון. במקרים חריגים עלול מצבו של האתר לגרום לביטול ההכרזה על האתר כאתר מורשת עולמית.

בשנת 2023 כללה הרשימה 56 אתרים בסיכון, רובם במדינות ערב ובאפריקה, ובכלל אלה כל אתרי המורשת העולמית בלוב, סוריה, תימן וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. מדינות ערב נוספות שבהן חלק ניכר מהאתרים נמצאים ברשימת האתרים בסיכון, הן הרשות הפלסטינית, לבנון, ועיראק. בנוסף נמצאים ברשימת הסיכון כל אתרי המורשת העולמית באפגניסטן ובקוסובו ורוב אתרי המורשת באוקראינה. העיר העתיקה בירושלים מוכרזת גם היא כאתר בסיכון^[2].

שילובו של אתר ברשימת האתרים בסיכון אפשרית כאשר הוועדה מוצאת עדות לקיומו של אחד התנאים הבאים:

סכנה ודאית
האתר ניצב בפני סכנה קרובה ספציפית ומוכחת, כגון:

• התדרדרות חומרית משמעותית;
• התדרדרות משמעותית של מבנה או מאפיינים אומנותיים;
• התדרדרות אדריכלית משמעותית או כזו הקשורה לקוהרנטיות של התכנון העירוני;
• התדרדרות מהותית של המרחב העירוני או הכפרי או של הסביבה הטבעית;
• אובדן משמעותי של אותנטיות היסטורית;
• אובדן משמעותי של חשיבות תרבותית.

סכנה אפשרית
האתר ניצב בפני איומים אשר עשויים להביא לתוצאה מזיקה במאפייניו הטבועים, כגון:

• שינוי המעמד המשפטי, המצמצם את מידת ההגנה של האתר;
• היעדר מדיניות שימור;
• איום כתוצאה ממיזמי תכנון אזוריים;
• איום כתוצאה מתכנון עירוני;
• פריצה או איום לפריצת סכסוך מזוין;
• איום אקלימי, גאולוגי או סביבתי.

סכנה ודאית
האתר ניצב בפני סכנה קרובה ספציפית ומוכחת, כגון:

• ירידה חמורה באוכלוסייתו של מין בסיכון, או של מין אחר שלו ערך אוניברסלי יוצא דופן, ואשר למען הגנתם נוסד האתר — בין אם בשל גורם טבעי, כמו מחלה, או כתוצאה מהתנהגות אנושית, כמו ציד בלתי חוקי;
• התדרדרות חמורה של היופי הטבעי או הערך המדעי של האתר — כתוצאה מהתיישבות אדם, בניית סכרים המביאים להצפת שטחים חשובים של האתר, פיתוח תעשייתי וחקלאי הכולל שימוש בחומרי הדברה ודשן, עבודות ציבוריות משמעותיות, כרייה, זיהום ועוד;
• נוכחות אנושית מוגברת לאורך גבולות השטח המוכרז, באופן המאיים על שלמותו.

סכנה אפשרית
האתר ניצב בפני איומים אשר עשויים להביא לתוצאה מזיקה במאפייניו הטבועים, כגון:

• שינוי מעמד ההגנה החוקי של האתר;
• תוכניות להתיישבות או למיזם פיתוח בשטח האתר או במקום העשוי לאיים על האתר;
• פריצה או איום לפריצת סכסוך מזוין;
• תוכנית ניהול או מערכת ניהול לא מספקות או שאינן מיושמות באופן מלא;
• איום אקלימי, גאולוגי או סביבתי.

עד 1992 נהוג היה שהמדינה בה שוכן האתר תמציא מסמך הכולל צעדים לתיקון המצב בטרם תוכל הוועדה להכריז על אתר מורשת עולמית כאתר בסיכון. ב-1992 חרג אונסק"ו ממדיניות זו והכריז על מספר אתרים כאתרים בסיכון, בניגוד לעמדת המדינות הרלוונטיות.

יש מדינות היוזמות את צירופו של אתר בשטחן לרשימת האתרים בסיכון כאמצעי למשיכת תשומת הלב הבינלאומית לבעיות באתר ועל מנת להשיג סיוע מקצועי לפתרונן. אחרות מתנגדות להכרזה בשל כך שהן רואות בה פחיתות כבוד או צעד פוליטי, ומטילות ספק ביכולתה של הוועדה לפעול בלא הסכמתן. בכל מקרה, עמדתו הרשמית של ארגון אונסק"ו היא כי אין לראות בצירופו של אתר לרשימת האתרים בסיכון משום סנקציה או עונש, אלא שזוהי מערכת שנועדה לתת מענה יעיל לצורכי שימור^[3].

קיימים מקרים שבהם ההכרזה על אתר מורשת עולמית נעשית בד בבד עם הוספתו לרשימת האתרים בסיכון. דוגמאות לכך ניתן לראות בכנסיית המולד בבית לחם (שהוסרה מרשימת האתרים בסיכון בשנת 2019) בכפר בתיר ובעיר העתיקה בחברון.

ההחלטה על אתר בסיכון מתקבלת בדרך כלל ב"ישיבת ועדת המורשת העולמית" ("World Heritage Committee Session") המתרחשת אחת לשנה כל פעם בעיר אחרת באחת המדינות החברות. אולם מכיוון שהישיבה השנתית של 2022, שהייתה אמורה להתקיים בקאזאן שברוסיה, התבטלה בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה החליטה הוועדה בישיבתה בפריז, מקום מושבה של הנהלת אונסק"ו בינואר 2023 לא לחכות לישיבה השנתית והכריזה על שלושה אתרי מורשת עולמית חדשים תוך הגדרתם מלכתחילה כאתרים בסיכון. בנוסף, בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה הוכרזו בספטמבר 2023 שלושה אתרים באוקראינה כמצויים בסיכון.^[4]

הכללת אתר ברשימת האתרים בסיכון מאפשרת לוועדת המורשת העולמית לנתב סיוע מיידי מקרן המורשת העולמית אל האתר, והיא מיידעת את הקהילה העולמית על קיומם של תנאים המאיימים על מהותו של האתר, ומעודדת פעילות מתקנת. למעשה, לעיתים די בעצם ההכללה ברשימת האתרים בסיכון כדי להביא לפעולות שימור מהירות. הפארק הלאומי ילוסטון ואיי גלאפגוס הן דוגמאות לאתרים שהכרזתם כאתרים בסיכון הביאה לנקיטת פעולות שימור מיידיות ולהקצאת משאבים, שהביאו - בסופו של תהליך - להסרת האתרים מרשימת האתרים בסיכון.

בהמשך, ועדת המורשת העולמית מנסחת ומאמצת - ביחד עם המדינה בה שוכן האתר - תוכנית וצעדים לתיקון המצב, ועוקבת אחר מצב האתר.

עם חלוף הגורמים שהביאו להכרזת האתר כאתר בסיכון, יכולה ועדת המורשת העולמית להסירו מרשימת האתרים בסיכון.

מאידך, אם גורמי הסיכון פגעו בעצם המאפיינים אשר הביאו להכרזת המקום כאתר מורשת עולמית, ניתן לבטל את מעמדו של האתר ולהסירו כליל מרשימת המורשת העולמית. דבר זה קרה ארבע פעמים עד כה:

• מקלט הראם הלבן - בשנת 2004 נודע לארגון אונסק"ו כי עומאן מתכוונת להקטין את שטח האזור המוגן באופן חד-צדדי ב-90%. בשנת 2007 הוסר האתר מרשימת המורשת העולמית, בהסכמת ממשלת עומאן, ומבלי שנכלל כלל ברשימת האתרים בסיכון במהלך התהליך.
• עמק האלבה בדרזדן - הוכרז בסיכון בשנת 2006 בשל הקמת גשר ואלדשלוסשן והוסר מרשימת המורשת העולמית ב-2009, לאחר שהעבודות להקמת הגשר החלו.
• קתדרלת בגרטי - הקתדרלה היוותה חלק מהכרזה שכללה גם את מנזר גלאתי. היא הוכרזה כאתר מורשת עולמית בסיכון בשנת 2010, בשל עבודות שיפוץ מקיפות שנעשו במבנה, ואשר פגעו במקוריותו ובשלמותו האדריכלית. לאחר שענינה נדון במספר ישיבות שנתיות, שונו גבולות השטח המוכרז בשנת 2017, כך שהקתדרלה הוצאה מממנו.
• ליברפול - עיר מסחר ימית - האתר צורף לרשימת האתרים בסיכון בשנת 2012 בשל חשש מפיתוח יתר של האזור המוכרז. ההכרזה הוסרה בשנת 2021 לאחר שינויים בלתי הפיכים באזור המוכרז ובאזור החיץ שלו.

מדיה וקבצים בנושא אתר מורשת עולמית בסיכון בוויקישיתוף

• אודות אתרי מורשת עולמית בסיכון באתר אונסק"ו