בית משפט לחוקה

בית משפט לחוקה הוא בית משפט גבוה, העוסק בעיקר במשפט חוקתי. סמכותו העיקרית היא לקבוע את חוקתיותם של חוקים שנחקקו בידי הרשות המחוקקת, דהיינו לבחון האם החוקים שנחקקו מתנגשים עם זכויות ועקרונות יסוד שעוגנו בחוקה.

הרעיון המסדר של שיטות משפט שהקימו בתי משפט לחוקה היה ועודנו מתן לגיטימציה ציבורית להתערבות הרשות השופטת בדברי חקיקה של הרשות המחוקקת, כאשר המייחד בתי משפט אלה הוא שמכהנים בהם שופטים ממגוון שדרות החברה, המתמחים בתחום המשפט הציבורי והחוקתי והם אינם יושבים כערכאת ערעור על בתי המשפט האחרים (למצער בעניינים שאינם חוקתיים). בהיררכיה השיפוטית נשמרת אפוא מקצועיות ואי תלות השופטים הדנים בסכסוכים אזרחיים (ממוניים) ופליליים, ובין הסמכות המיוחדת להתערב בהחלטות הכרוכות בשיקולי מדיניות רחבים המסורה רק לבית המשפט לחוקה.

במדינות רבות אין בתי משפט חוקתיים נפרדים, והסמכות השיפוטית חוקתית נתונה למערכת בתי המשפט הכללית במדינה, כשהסמכות המכריעה היא בית המשפט העליון.

בתי משפט לחוקה פועלים בעשרות מדינות בעולם. דוגמאות:

• איטליה איטליה: על פי סעיף 134 לחוקת איטליה, בית המשפט לחוקה של איטליה דן במקרים בהם קיימים:
  • מחלוקת בנוגע לחוקתיותם של חוקים. אם פסק בית המשפט שחוק איננו חוקתי, תוקפו של החוק יפוג יום לאחר מתן פסק הדין.
  • סכסוכים בנוגע לסמכויות בין המדינה למחוזות.
  • אישומים פליליים נגד נשיא איטליה.
• גרמניה גרמניה: בית המשפט החוקתי הפדרלי של גרמניה הוקם על פי חוקת גרמניה עם כינון הרפובליקה לאחר מלחמת העולם השנייה. סמכותו של בית המשפט מתמקדת בסוגיות חוקתיות ובציות של המוסדות הממשלתיים לחוקה. תיקונים חוקתיים או שינויים שנעשו על ידי הפרלמנט כפופים לביקורת השיפוטית של בית המשפט, שכן הם חייבים להיות תואמים את העקרונות הבסיסיים ביותר של חוקי היסוד המעוגנים על ידי סעיף נצחי. עיקר תפקידו של בית המשפט הוא ביקורת שיפוטית, והוא רשאי להכריז על חקיקה בלתי חוקתית, ובכך הוא הופך אותה לבטלה.
• טורקיה טורקיה: בית המשפט לחוקה קם ב-25 באפריל 1962 מכוחה של חוקת טורקיה השלישית מ-1961, ועם קבלתה של החוקה הרביעית ב-1982 אושרו מעמדו ותפקידיו בסימן שתיים לפרק השלישי שבה. בית המשפט לחוקה בוחן את חוקיותם של חוקים ותקנות בהיבט התוכני והפרוצדורלי ואת סדרי הדין של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה. תיקונים לחוקה עצמה נבחנים אך ורק בהיבט הפרוצדורלי. סמכותו של בית המשפט לחוקה אינה חלה על חיקוקים אשר חוקקו בעת מלחמה, משטר צבאי או בעת מצב חירום. בחינה פרוצדורלית של דברי חקיקה אפשרית אם הבקשה לכך הוגשה תוך עשרה ימים בלבד מיום קבלתו של החיקוק הרלוונטי. חשדות להיות חיקוק לא חוקתי מובאים בפני בית המשפט לחוקה על ידי כל ערכאה במדינה, בין בדרך של עצירת דיוניה של הערכאה הרלוונטית עד להכרעת בית המשפט לחוקה בסוגיה, ובין במסגרת בחינת פסק הדין המוגמר של הערכאה הנמוכה. הזכות להביא סוגיה בפני בית המשפט לחוקה שמורה גם לנשיא המדינה ולחברי האספה הלאומית בהתקיים התנאים הקבועים לכך בחוקה.
• רוסיה רוסיה: בית המשפט החוקתי של רוסיה הוקם ב-30 באוקטובר 1991, ולו נתונה סמכות לבטל חוקים פדרליים, כאשר אלה נוגדים את חוקת רוסיה. בית המשפט מוסמך לקבל תלונות אזרחים על כל חוק שהתקבל ועשוי להיות מנוגד לחוקה. במהלך המשבר החוקתי ברוסיה בשנת 1993 נטל בית המשפט חלק פעיל בניהול משא ומתן בין הנשיא בוריס ילצין ומתנגדיו מהסובייט העליון של רוסיה.
• קוריאה הדרומית קוריאה הדרומית: חוקת קוריאה הדרומית הנוכחית, שנכנסה לתוקף בשנת 1988, הקימה את בית המשפט לחוקה, על פי המודל האירופי. בית המשפט לחוקה הוא בית משפט מיוחד הקובע את חוקתיותם של חוקים, מכריע בסכסוכים בין גופים ממשלתיים, דן בתלונות חוקתיות שהוגשו על ידי אנשים, בהדחות בעלי תפקידים, ובפירוק מפלגות. בחוקות הקודמות היו צורות שונות של ביקורת שיפוטית, אך הרשות השופטת לא הפעילה עצמאות ממשית.

למדינת ישראל אין חוקה אחידה^[1], אך במהלך שנות קיומה נחקקו בה, בהתאם להחלטת הררי שהתקבלה באספה המכוננת, חוקי יסוד אחדים, העוסקים בסדרי השלטון ובזכויות האדם, כהצעה לפרקים שיגובשו בעתיד לחוקה אחידה. במקביל למהלך זה הועלו במשך השנים הצעות רבות לחקיקתה של חוקה אחידה, אך הן לא מומשו.

בישראל אין בית משפט לחוקה, אך ביקורת שיפוטית על חוקי מדינת ישראל נעשית במסגרת מערכת בתי המשפט, בעיקר כשבית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ פוסל חוקים או סעיפי חוקים שחוקקה הכנסת כאשר הוא פוסק שהם סותרים חוק יסוד, לרוב את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו או את חוק יסוד: חופש העיסוק, שנחקקו בשנת 1992. חוקי יסוד אלה כוללים "פסקת הגבלה" לפיה אין לפגוע בזכויות המעוגנות בהם, אלא "בחוק, לתכלית ראויה, ומטעמים של טובת הכלל" (חוק יסוד: חופש העיסוק) או "בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש" (חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). על אף שאין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הסמכה מפורשת של בית המשפט לבטל את חוקי הכנסת, בית המשפט פירש אותו כמעניק לו סמכות לעשות כן.

פעמים אחדות עלו הצעות להקמת בית משפט לחוקה, שידון אך ורק בשאלת ביטולם של חוקים ויהיה בעל הסמכות הבלעדית בתחום זה. בכנסת ה-13 הגיש הצעה זו חבר הכנסת יגאל ביבי^[2], ובהמשך הוגשו הצעות דומות על ידי חברי כנסת נוספים^[3]. הצעות אלה לא מומשו, במיוחד על רקע התנגדותו הנחרצת של נשיא בית המשפט העליון (דאז) אהרן ברק, אשר הביע דעתו בכנס שהתקיים באוניברסיטת בר-אילן בשנת 2003 וכינה אותה "ג'וק שצריך להרוג כשהוא עוד צעיר", אף שבפועל בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ רואה עצמו כבית משפט חוקתי, אף ששופטיו אינם מייצגים בהכרח את הגיוון החברתי והתרבותי הנוהג בבתי משפט לחוקה, ומומחיות רובם היא כשופטי ערכאת ערעורים (אזרחי, פלילי, כלכלי, משפחה ומינהלי).

טיעון נגדי להקמת בית משפט לחוקה נובע גם מהעובדה היסודית שמדינת ישראל טרם אימצה חוקה כתובה, ולפיכך עצם הרעיון להקים בית משפט לחוקה יסמיך למעשה את הרשות השופטת לנסח חוקה לישראל, דבר שלא קיבל את ההסכמה הרחבה הדרושה לכינון חוקה. בכל המדינות בהם קיים בית משפט לחוקה, ישנה חוקה כתובה.

• קלוד קליין, "בית־דין לחוקה: שלא כצעקתה!", מחקרי משפט יט, 2003 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

מדיה וקבצים בנושא בית משפט לחוקה בוויקישיתוף

• אהרן ברק, בית־המשפט העליון כבית־משפט לחוקה, משפט וממשל ו', תשס"ג
• ביקורת שיפוטית על הליך החקיקה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, תשס"ו