|
בניין שערי צדק הישן
     בניין שערי צדק הישן הוא בניין השוכן על רחוב יפו בירושלים, (מספר 161) ובו פעל משנת 1902 עד לשנת 1980 בית החולים שערי צדק. בחצר המבנה ישנו בית קברות קטן מתקופת קום המדינה. לבניין חשיבות כפולה: הן היסטורית, כבית החולים היהודי השני[1] שפעל מחוץ לחומות ושירת את תושבי ירושלים וחשיבות ארכיטקטונית ואדריכלית כמבנה העומד בזכות עצמו. לאור החשיבות של הבניין הוא הוכרז כמבנה לשימור. המבנה שופץ ושימש בעבר את הנהלת רשות השידור. לאחר סגירת רשות השידור שכנה במבנה באופן זמני ועדת הבחירות המרכזית. בינואר 2021 החלה לפעול בבניין עמותת המרחב החברתי במסגרת פרויקט Midtown Jerusalem ומאז המתחם מאכלס קבוצות של אמנים, יוצרים, קבוצות מוזיקה ומחול, עמותות ועוד. המבנההבניין מהווה דוגמה בולטת לסגנון הבניה האקלקטי שהיה מקובל בעת תכנונו, ונועד להרשים את כל הבאים בשעריו, ובה בעת לשמור על ייעודו המקורי כבית חולים מודרני המשרת את כל הנזקקים לשירותיו ביעילות. משעבר המבקר את החומה החיצונית, הוא ניצב מול שער הכניסה הראשי לבניין, המעוטר במשקוף אבן מפואר, ומעליו מרפסת בעלת כרכובים מעוצבים. דלת הכניסה עשויה עץ מגולף, שמעליו סורג מסוגנן ובו משולבת שנת חנוכת הבניין, 5661, כלומר שנת תרס"א (1901). שער הכניסה נמצא במרכז המבנה ומדגיש את הפרופורציות הסימטריות של כל המבנה. משער הכניסה נכנסים למבואת אולם הכניסה הראשי, ששטחו תחום על ידי ארבעה עמודים וקשתות העשויות שיש. אל החלל המרכזי נפתחת דלת עץ מגולפת של בית הכנסת של בית החולים, ובו הותקן ריהוט עץ האופייני למבני דת יהודיים מהמאה ה-19. בקירות המבנה נקבעו חלונות במרחק קבוע ובפרופורציות אנכיות. פינות הבניין בחזית המבנה מודגשות בעיבוד אבן בסיתות גס, כניגוד לאבנים המצפות את קירות המבנה. היסטוריהרקע היסטוריעד לשנת 1837 לא עמדו לרשות היישוב היהודי בארץ ישראל ולו גם בית חולים אחד. משה מונטיפיורי שביקר מספר פעמים בארץ ישראל בכלל ובירושלים בפרט, הזדעזע מרמת התחלואה והתברואה, והחל ליזום הקמת בית חולים בירושלים. מנגד עמד ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם, שניהל את איסוף וחלוקת כספי החלוקה, והתנגד לכל מודרניזציה, בכוחו ומעמדו הכלכלי כפה הארגון את עמדותיו על יהודי ארץ ישראל. במכתב אל הראשון לציון, הביע מנהל הארגון את דעתו נגד הקמת בית חולים יהודי, ונגד העסקת רופא יהודי "העלול להחדיר מינות וכפירה לירושלים" אך בעקבות פניית חולים יהודים לבתי חולים של המיסיון והחשש מהמרת דתם של יהודים לנצרות, נבנו במחצית השנייה של המאה ה-19 שלושה בתי חולים יהודיים בתוך העיר העתיקה בירושלים. הראשון, בית החולים מאיר רוטשילד, שעבר ב-1888 לרחוב הנביאים מחוץ לחומות, השני, בית החולים ביקור חולים, ולאחריו משגב לדך. בראשית המאה ה-20 נחנך בית החולים שערי צדק שתוכנן ונבנה מראשיתו מחוץ לחומות.[2] הסיבה העיקרית לפתיחת בית החולים החדש נבעה מסכסוכים בין בתי החולים הקיימים. מריבות רבות התעוררו על בסיס דתי ועדתי בין יוצאי רוסיה ופולין ליוצאי גרמניה והולנד, בין החסידים לפרושים ובין האשכנזים לקהילה הספרדית. הקונסול הגרמני והקונסול האוסטרי קיבלו תלונות על שבית החולים "ביקור חולים" אינו נותן עזרה רפואית ליהודי הכולל האוסטרי בעיר. יוצאי גרמניה והולנד (כולל הו"ד) שבהנהלת בית החולים "ביקור חולים" סולקו מתפקידם והמאבק על השליטה במוסד החריף והלך. כשמצאו עצמם יוצאי גרמניה והולנד (כולל הו"ד) מחוץ להנהלת בית החולים ביקור חולים, הם החליטו להקים בית חולים משלהם בהנהלת יהודים גרמנים חרדים, למען דוברי גרמנית בלבד, ובחסות הקיסרות הגרמנית. היוזמה קיבלה תנופה עם בואו לארץ של רופא חרדי צעיר בשם ד"ר משה ואלאך, בשליחות הוועד היהודי מפרנקפורט. לאחר שהתנסה בעבודה רפואית בעיר העתיקה ובפתיחת קליניקה פרטית, הצטרף ואלאך ליוזמה להקמת בית החולים. העיתונאי יואל משה סלומון ומנהל החשבונות של חברת ההתיישבות היהודית, שלמה זלמן בהר"ן לעווי יצאו בשליחות לפרנקפורט במטרה לגייס את הכסף הנדרש מיהודי העיר. בעקבות הצלחת גיוס הכספים להקמת בית חולים רכשו אנשי הוועד שטח אדמה מתאים מהבנקאי ממוצא גרמני יוהנס פרוטיגר. חלקת קרקע גדולה נתרמה לצורך זה על ידי הבנקאי ממוצא ספרדי חיים ולירו לזכר בתו מלכה שנפטרה בדמי ימיה. תכנון בית החוליםאת תוכנית הבניין לשערי צדק הכין המהנדס הגרמני תיאודור זנדל, שהיה גם האדריכל של בית החולים הגרמני בירושלים (היום, אגף 'זיו' בבית החולים ביקור חולים). התוכנית התוותה בניית שלושה בניינים נפרדים: בניין אשפוז מרכזי בן שתי קומות ומרתף לאחסון ולתרופות, בניין משני למגורי הסגל הרפואי, ובניין לאשפוז חולים במחלות מידבקות (כעת נמצאת במקומו חנייה). את שלושת הבניינים הקיף גן גדול ומסביבו חומה. ובגן נחצבו בורות מים לאגירת מי הגשמים. מספר דוד ילין בספרו 'ירושלים של אתמול', ברישום מיום ט"ז באייר תרנ"ו (1896):
פרופסור יהושע בן אריה, בספרו "ירושלים בראי התקופה", מציין כי המרחק הרב שבו נבנה בית החולים מהעיר העתיקה וממרכזי היישוב היהודי בירושלים באותה תקופה, עורר את החשש כי החולים לא יגיעו למוסד, ואף התהלכה אמירה בציבור היהודי כי ד"ר ואלאך יצטרך לשלם לכל חולה שיגיע למוסד את דמי הנסיעה. בניית בית החולים את האחריות על בניית בית החולים, קיבל על עצמו הקבלן רבי יעקב מן. לפי דוד ילין הנחת אבני היסוד של בית החולים הייתה ביום החמישה עשר באב תרנ"ז, 13 באוגוסט 1897. עיתוני ירושלים של התקופה ובעיקר דוד ילין דיווחו על הבניה:
וכך ממשיך דוד ילין לדווח על התקדמות הבנייה מפעם לפעם:
אברהם משה לונץ מציין בחוברתו לוח ארץ ישראל:
למראה הבניין הגמור כתב אליעזר בן-יהודה בעיתונו, כי בית החולים שערי צדק הוא הבית היפה ביותר בירושלים. בית החולים בפעולתובית החולים נחנך ביום 27 בינואר 1902 לכבוד יום הולדתו של הקיסר וילהלם. בטקס חנוכת הבית השתתפו כל נכבדי העיר ירושלים: יהודים, מוסלמים ונוצרים. ד"ר ואלאך התמנה למנהל בית החולים ולרופא הראשי. בית החולים היה אותה עת בית החולים המודרני ביותר במזרח התיכון, ואף על פי שהיה מוגדר כבית חולים יהודי, בפועל היו שעריו פתוחים בפני כל תושבי העיר והארץ, יהודים וגויים. בעשור הראשון לקיומו טופלו ב"שערי צדק" מעל 4,500 חולים, והוא זכה למוניטין בזכות דמותו של ד"ר ואלאך, עד כי בית החולים נודע במשך שנים בפי כול בירושלים בשם 'בית החולים ואלאך'. ד"ר ואלאך היה יהודי שומר מצוות, וניהל את בית החולים ברוח מסורת ישראל. אופי המוסד לא השתנה גם כיום, במבנה החדש בשכונת בית וגן. בהשגחתו הקפדנית של ד"ר ואלאך התנהל בית החולים על פי חוקי ההיגיינה האירופאיים, במכבסה של הבניין עבדו ארבע כובסות ובבניין הועסקו פועלי ניקיון. לבית החולים היה בית מרקחת פרטי משלו. החלטה נוספת של ד"ר ואלאך הייתה להעמיד את המוסד על תשתית כלכלית עצמאית ככל הניתן, כך נחפרו בורות מים לאספקה עצמאית של מים, נרכשו 15 פרות מהמושבה הטמפלרית ווילהלמה, אשר רעו בשדה סמוך לבית החולים, על מנת להבטיח לבית החולים אספקת חלב טרייה ואף גבינות שהוכנו על ידי צוותו של ד"ר ואלאך. תחילה היה ד"ר ואלאך הרופא היחיד בבית החולים ושימש גם כמנהלו הפיננסי. הוא ראיין כל מועמד לעבודה ובחר בעצמו את הצוות הרפואי הסיעודי והמנהלתי. ד"ר שרגא פביוס פופלס היה רופא הילדים וממלא מקום מנהל בית החולים. אחיות שהתקבלו לעבודה היו רווקות, על מנת שיוכלו להקדיש עצמן לעבודה בבית החולים במשך כל שעות היממה. אחת לחודש קיבלו האחיות חופשה של 24 שעות. ד"ר ואלאך היה ידוע באדיקותו הדתית, במקרה שארעה בשבת, 16 באוגוסט 1913, אב הביא את בנו שחלה בגרונו לטיפול ברכבת מיפו. ואלאך צא מתוך בית החולים ולא אפשר להם להיכנס עד לצאת השבת, בטענה שלא מדובר במקרה חירום. לאחר צאת השבת הוכנס הנער הצעיר לאשפוז, אך למחרת מת ממחלתו. מותו עורר מהומה ועד מהרה נשמעו האשמות קשות נגד ד"ר ואלאך על כך שהקריב את הילד על מזבח אדיקותו[3]. במלחמת העולם הראשונה שימש בית החולים מרכז למיון פצועים טורקים, ולפינוים לבתי חולים אחרים. תמונה שנמצאת באוסף בית החולים מתעדת את כניעת ירושלים ב-9 בדצמבר 1917, בחצר בית החולים שערי צדק. בתום הטקס סרו ראש העיר חוסיין אל-חוסייני והגנרל צ'ארלז פרדריק ווטסון, מפקד הבריגדה מס' 180 של הדיוויזיה ה-60, לחדרו של ואלאך בבית החולים והתכבדו בכוס תה חם. החשיבות והסמליות שהצליח ואלאך להקנות לבית החולים היהודי היו כה גדולות, עד שפעם אחר פעם מצאו עצמם המדינאים הבריטים (כמו גם קונסולים ונציגים של מדינות אחרות) "עולים לרגל" ל"היכל הרפואה" של ואלאך, ואגב כך מצטלמים עמו.[4]  בשנות ה-30 קלט בית החולים רופאים שעלו לארץ מגרמניה במסגרת העלייה החמישית. בית החולים נתקל בקשיי מימון במהלך מלחמת העולם השנייה משפסקו תרומות הכספים מיהדות גרמניה. בית החולים היה מפעל חייו של ד"ר ואלאך, הוא מעולם לא התחתן ולא היו לו ילדים משלו. הוא התגורר בבניין הסמוך לבית החולים, ולפי הסיפורים התהלך תמיד עם צרור מפתחות של כל דלתות המבנה. דמות נוספת ידועה בירושלים, האחות הראשית זלמה מאיר, התגוררה גם היא בבניין בית החולים, וגידלה בתחומי בית החולים ילודים שננטשו על ידי הוריהם. הד"ר יעקב ישראל דה האן, ידיד קרוב של ד"ר ואלאך ומן הדמויות הבולטות בעדה החרדית בראשיתה, נרצח בשנת 1924 על סף בית החולים בדרכו חזרה מתפילת ערבית בבית הכנסת במקום.[4] במלחמת העצמאות מילא בית החולים תפקיד חשוב בהגשת עזרה לנפגעי הקרבות שהשתוללו בירושלים וסביבתה, חשיבות בית החולים הלכה והתעצמה משנותק הקשר עם בית החולים הדסה הר הצופים. ד"ר ואלאך פרש מניהול בית החולים בשנת 1947, נפטר עשר שנים אחר כך בגיל תשעים ואחת ונקבר בבית הקברות הצמוד לבית החולים. כבית הנהלת רשות השידור   במהלך שנות פעילותו של בית החולים התרחבה העיר ירושלים, עד שקטן המקום בבית החולים מלהכיל את צורכי הפעילות של בית חולים בשלהי המאה ה-20. בית החולים עבר בשנת 1980 למשכן חדש, מתחת לשכונת בית וגן. עם זאת תהליך המעבר לא היה חלק, ובניית בית החולים החדש פערה חור בתקציב בית החולים שלא ניתן היה לכסות אותו, והמוסד עמד בפני פשיטת רגל וסגירה[5]. כדי לאפשר לבית החולים להיחלץ מהמצוקה האמורה אושר סיוע כספי מהמדינה, אשר כלל ערבות להלוואות מבנקים מסחריים[6]. כביטחון להלוואות אלו שועבד המתחם לטובת הבנקים[7]. במסגרת תוכנית הסיוע נדרש שערי צדק על ידי המדינה לערוך תוכנית הבראה, שכללה מימוש ומכירה של מתחם המבנה הישן. בשנת 1982, הנהלת בית החולים התקשרה בעסקת קומבינציה, עם חברת הבנייה אזורים של קונצרן "כלל", חברת "אור ים בינוי ופיתוח" מקבוצת שיכון עובדים, וחברת "קנית" של איש העסקים דוד עזריאלי, של ניצול שטח המגרש רחב ההיקף שסביב בניין בית החולים להקמת שכונת מגורים[8]. לאחר משא ומתן של שנתיים נחתם הסכם הפיתוח לבניית 200 יחידות דיור ומרכז מסחרי, שבמסגרתו תקבל "אגודת שערי צדק" שליש מהכנסות ממכירת הדירות[9][10]. בשנת 1988 הכריזה חברת "אזורים" גם על הקמת בניין משרדים במתחם[11]. תוכנית נוספת שיזמה העירייה הייתה להסב את המבנה לדיור מוגן[12]. בפברואר 1984 העלה חברת הכנסת יעקב צור (שטיינברג) הצעה דחופה לסדר היום של הכנסת, למנוע מעשי הרס וונדליזם בבניין, שעמד נטוש בזמן שהתנהל משא ומתן על עתידו[13]. אישור תוכנית בניין עיר של התוכנית להקמת השכונה התעכב, ומאחר שבית החולים לא הצליח לעמוד בתשלומי ההחזר להלוואות שלקח כנגד שיעבוד המתחם, פתחו הבנקים בראשית שנות ה-90 בהליכי כינוס נכסים למתחם[7]. בשנת 1992, מאחר שהמתחם המשיך להיות נטוש, יזמה הרשות לפיתוח ירושלים תוכנית להקמת קריית תקשורת במתחם עבור רשות השידור[14]. התוכנית, בעלות של כ-38 מיליון דולר, כללה את שימור המבנה ההיסטורי[15]. באפריל 1993 חתמו משרד האוצר, הרשות לפיתוח ירושלים ורשות השידור על הסכם להקמת "קריית רשות השידור" במתחם שערי צדק. בשטח שבין רחוב אגריפס, רחוב יפו ורחוב שערי צדק. זאת לאחר שמשרד האוצר הסיר את התנגדותו לפרויקט לאחר שהתברר, כי הממשלה לא תצטרך לממנו. על פי התכנון "קריית רשות השידור" הייתה אמורה לכלול משרדים ואולפנים חדשים בשטח של 26 אלף מ״ר, ומרכז מסחרי בשטח של 6,000 מ״ר. ולהחליף את כל משרדי ואולפני רשות השידור האחרים בירושלים. התוכנית כללה את שימור ושיפוץ בניין בית החולים לטובת משרדי הנהלת הרשות בשטח של 3,000 מ"ר. הוחלט כי הפרויקט לא ימומן מכספי האגרה או תקציב המדינה, אלא מהלוואות מבנקים שהרשות הייתה אמורה להחזיר אותן על ידי מכירה או פיתוח של נכסיה השונים בעיר, דוגמת בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה[16]. בשנת 1996, בהתאם להסכם, לקחה רשות השידור מהבנק הבינלאומי ומבנק דיסקונט הלוואה של כ-135 מיליון שקל, לצורך רכישת מתחם בית החולים[17]. שיפוץ המבנה הסתיים בתחילת 1999[18]. אולם קידום הקמת קריית התקשורת סביב המבנה ההיסטורי התקדמה בעצלתיים. בנוסף מנכ"ל הרשות אורי פורת שהתמנה בשנת 1998 התנגד לתוכנית[19]. במרץ 2001 הצביע דו"ח פנימי של מבקר רשות השידור על אי סדרים רבים בניהול פרויקט. על פי הדו"ח, בעקבות כשלים וליקויים כספיים לא הצליחה רשות השידור לממש את תוכניתה להעביר למתחם שערי צדק את כל מוקדי הפעילות של הרשות, שנשארו פזורים במספר רב של אתרים בירושלים, ולא הצליחה למכור את בניין המשרדים והאולפנים הנמצאים בשכונת רוממה. הדו"ח ממשיך ומציין כי מאחר שהפרויקט לא הושלם, הוא גורר הוצאות כבדות עד ליום עריכת הדו"ח, וכי ניהול הפרויקט לא עמד בסטנדרטים ההכרחיים לניהול פרויקט בהיקף וברמת מורכבות מסוג זה. וכי הפרויקט למעשה מוקפא משנת 1998. בנוסף קובע הדו"ח כי יועצים, מתכננים ומבצעים שעבדו בפרויקט שולמו תשלומים גבוהים מאלה שסוכמו. כך למשל, שכרה הרשות את משרד עורכי הדין יהודה רוה כדי שיכין את הנכסים שלה למכירה או להפעלה מסחרית. לצורך כך קיבל עד נובמבר 1999 1.3 מיליון שקלים. אך לא סיים את רישום הנכסים והכנתם למכירה כמוסכם. ואחר כך קיבל תשלומים נוספים[20]. הקיפאון במימוש הנכסים גם יצר בעיה כספית במימון המשך הפרויקט[21]. גם בתקופתו של מנכ"ל הרשות יוסף בראל, שהתמנה בשנת 2002, הפרויקט לא קודם ונשקלה מכירת המתחם לטובת החזר חוב הפרויקט לבנקים[22]. באפריל 2004 ביקשה הרשות אישור מוועדת הכספים למכור את המתחם[23]. בשנת 2011 יזם ראש הממשלה בנימין נתניהו רפורמה ברשות השידור שמטרתה הייתה צמצום גרעון. בשלב זה עוד דובר על מימוש תוכנית "קריית רשות השידור" על ידי מימוש שאר הנדל"ן של הרשות[24], אך אחר כך קודמה תוכנית לסגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור[25]. בדצמבר 2015 התחיל לפעול תאגיד השידור זמנית מאולפנים שנמצאים מחוץ לירושלים, במודיעין[26]. כל נכסי רשות השידור, כולל מתחם שערי צדק עברו לבעלות רשות מקרקעי ישראל[27][28].   הבניין המשיך לשמש את רשות השידור בזמן שהייתה בפירוק עד סוף שנת 2018, כולל הארכיון שהועבר אליו[29]. "המרחב החברתי" שערי צדק הישן
במרץ 2020, רשות מקרקעי ישראל העמידה למכירה באמצעות מכרז את המתחם. כחמישה מגרשים שכוללים אפשרות לבניית 240 דירות, מלונאות ומסחר[30] ביולי זכתה חברת הנדל"ן ישראל קנדה במכרז תמורת 512 מיליון שקל[31]. היא תרמה את השימוש במבנה לתקופת ביניים לעמותת רוח חדשה והמרחב החברתי להפעלת מרכז תרבות, אמנות ויזמות לטובת קהילת הצעירים בירושלים. בחודש ינואר 2021 נוסד במבנה "בית רוח חדשה", בתמיכת הקרן לירושלים, ובחודש אוגוסט 2022, עמותת המרחב החברתי קיבלה אחריות מלאה על המקום. כיום, שערי צדק הישן הוא מרחב בו פועלים אמנים, יוצרים, מוזיקאים, אולפני וידאו ופודקאסטים, קבוצות מחול, מאיצי יזמות, סטודיו ליוגה, עמותות ועוד. הקבוצות מקיימות את הפעילות מחללי עבודה משותפים, ויוצרים שיתופי פעולה והפריה הדדית. להלן הקבוצות הפועלות במתחם: אגודת "הכליזמרים הירושלמים", קבוצת "טוב ויפה" לציור ואמנות, קבוצת "מאסצ'אלנג'" לקידום יזמות, סטודיו "ששת" לעיצוב, הביאנלה של ירושלים, בר "הבירבזאר", סטודיו "גילי יוגה", סטודיו "פלמנקה" לריקוד, עמותת "החוט המשולש" לנוער בסיכון, קבוצת "אורגנוז" לצילום ועריכה, סטודיו "פלמינגו" לצילום, סטודיו "בד קיימא" לתפירה וקיימות, סטודיו "סוס" לכתיבה, "אולפני שלג" לפודקאסטים, ועוד.  בשיתוף עם הביאנלה של ירושלים מתקיימות בבניין תערוכות במהלך כל השנה, בחלל בית הכנסת ההיסטורי ובמסדרונות המבנה. על פי התוכניות העתידיות המבנה, המיועד לשימור, ישופץ בעתיד על ידי חברת יזמות הנדל"ן ישראל קנדה וישמש כמלון בוטיק יוקרתי בעוד שבשטח סביבו יוקמו לדיור ומשרדים עם מתחם מסחרי, שירכיבו יחד את רובע 'מידטאון'[32], המוקם בעלות של כמיליארד שקל[33]. בדצמבר 2021 אישרה להפקדה הוועדה המקומית לתכנון ובניה תוכנית חדשה לרובע 'מידטאון', התכנון החדש כולל ארבעה מגדלים שיתנשאו עד לגובה של 42 קומות, אלף יחידות דיור, מלונאות, מסחר, משרדים, דיור מוגן ושטחים לצורכי ציבור. בשטח כולל של כ-170,000 מ"ר, מעל חניון תת-קרקעי של כ-1,400 כלי רכב [34]. מקור השםשמו של בית החולים הוא כשמה של השכונה שערי צדק הסמוכה לבית החולים מצפון, שנוסדה כבר בשנת 1890 ושמה נגזר מפסוק בספר תהילים:
בתי השכונה שערי צדק ואחר כך בית החולים היו המבנים המערביים ביותר בירושלים, והיו בפועל שערי העיר ירושלים שאחד משמותיה במקורות הוא גם עיר צדק. בזכות ד"ר ואלאך היה בית החולים קרוי בפי תושבי ירושלים במשך שנים רבות בית החולים ואלאך וישנם עדיין ירושלמים ותיקים שעדיין קוראים למבנה הישן בשם זה, יש המגדילים וקוראים לו גם "ואלאך הישן" להבדיל מהבניין החדש ("ואלך החדש"). בית העלמין שערי צדק
 בית העלמין שערי צדק הוא בית קברות יהודי קטן הממוקם בצמוד אל מבנה שערי צדק הישן בירושלים. הוא הוקם במהלך מלחמת השחרור ופעל תקופה קצרה[35]. אזכורים בתרבותבספר מיכאל שלי מספר עמוס עוז את סיפור אהבה המתרחש בשכונת מקור ברוך בירושלים של שנות החמישים המוקדמות, מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות, ובצל המחסור במוצרי מזון ותקופת הצנע בישראל באותן שנים. במקביל מצטיירת ירושלים כעיר ייחודית, בעלת היסטוריה מרתקת, נוף מרהיב, וסמטאות ומבנים המקרינים קסם מיוחד. על רקע העיר, האווירה והנופים, מתפתח סיפור האהבה בין חנה, גיבורת הספר, לבין מיכאל. גיבורת הספר נכנסת להריון ויולדת בבית החולים שערי צדק ומספרת:
 לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
