בריל (חברה)
קבוצת בריל תעשיות נעליים בע"מ מורכבת מהחברה הציבורית "בריל תעשיות נעליים", שנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, והחברות הבנות שלה: "סופר ברנדס", "בריל פאשן", ו"כל נעל סנטר". הקבוצה פועלת בתחום האופנה ועוסקת בעיקר בעיצוב אופנה, ייצור, ייבוא, רכש ושיווק קמעונאי של נעליים, ביגוד ואביזרי אופנה אחרים. הקבוצה משווקת את מוצריה באמצעות רשתות חנויות (בעלת המותגים: "גלי", "סולוג" ו"כל נעל סנטר") שהיא מנהלת ומפעילה ישירות או על ידי זכיינים בריל היא הזכיינית בישראל של המותגים ניין ווסט, טימברלנד, האש פאפיס, קטרפילר, קדס, לי קופר, נאוטיקה שואו אוף ואמפוריום. וכן במכירה ישירה וסיטונאית של נעליים ומוצרי הלבשה לחנויות ולרשתות קמעונאיות. בעבר הייתה ספקית מרכזית של נעליים למשרד הביטחון[3]. היסטוריההשנים הראשונותבריל הוקמה במקור בשנת 1971 בשם "נעלי בריל בע"מ", על ידי יוסף בריל, כמפעל משפחתי לייצור נעליים ברחוב בן אביגדור בשכונת מונטיפיורי בתל אביב. המפעל היה הראשון בישראל לייצר נעליים עם סוליות יצוקות קלות מפוליאוריתן[4]. מפעל בריל ייצר נעליי צבא עבור צה"ל[5], ונעלי איכות מודרניות לנשים וגברים[6]. ב-1988 נקלע המפעל לקשיים, לאחר שצבר הפסדים במשך מספר שנים, ומונה לו כונס נכסים זמני[7]. המפעל נמכר לקבוצת משקיעים בראשות היהלומן לואיס בק, שהעבירה את פעילותו לחברה חדשה בשם "בריל תעשיות נעליים בע"מ"[8]. ב-1989 רכשה בריל את מפעל נעלי "פאואר" בקריית גת שייצר נעלי ספורט[9]. בתחילת 1993 הונפקה החברה בבורסת תל אביב, בנוסף החלה לשווק מותגי נעליים בינלאומיים בישראל[10]. רוב פעילות החברה עברה לעסוק ביבוא ושיווק נעליים וחלקו של הייצור המקומי ירד לפחות מ-50%. ב-1996 העבירה החברה את מפעל הנעליים ואת המטה שלה למתחם משותף בראשון לציון[11]. נעלי גליבסוף 1999 רכשו את השליטה בבריל האחים עופר ומשה גנזי ואליעזר בוסקילה[12]. זמן קצר אחר כך הודיעו כי בריל תתמזג עם חברת נעלי גלי[13]. חברת נעלי גלי נכנסה להקפאת הליכים בינואר 1998, לאחר שנקלעה לחובות של 88 מיליון שקל[14]. לחברה היו שתי פעילויות עיקריות באותה עת, רשת של 12 חנויות נעליים ומפעל נעליים בנצרת[15]. באפריל 1988 רכשו בוסקילה והאחים גנזי, את רשת השיווק של גלי במסגרת הסדר הנושים של החברה, תמורת 7.3 מיליון שקל[16]. חודש לאחר מכן רכשו מידי מפרק החברה את המפעל בנצרת, תמורת 1.2 מיליון שקל[17]. אליעזר בוסקילה, שעלה לישראל ממרוקו ב-1965, עבד תחילה כיצרן נעליים. ב-1985 הקים מפעל לאספקת עורות לענפי ההנעלה וההלבשה, וכשגלי קרסה, היה המפעל לנושה הגדול ביותר שלה, עקב היותו ספק חומרי הגלם של החברה[18]. חברת "נעלי גלי" הוקמה על ידי משפחת אורון (במקור וקנין)[19]. אבי המשפחה שאול היה בעל בית מלאכה לייצור נעליים בהזמנה אישית בקזבלנקה, שזכו להצלחה בקרב קהילת עשירי העיר. ב-1948 עלתה המשפחה לישראל והתגוררה תחילה במחנה העולים בפרדס חנה. לאחר שלושה חודשים עברה המשפחה ליפו וב-1950 רכש האב חנות בשוק הכרמל, שם הקים בית מלאכה לסנדלים, אחר כך רכש חנות גדולה יותר ביפו שם גם ייצר נעליים[19]. ילדי המשפחה השתלבו בעסק, אחד מהם, גבי אורון, רצה להרחיב את העסק ולהתחיל למתג את הנעליים שהם מייצרים ובחר בשם "גלי" על שם בתו. הוא השקיע לראשונה בפרסום ו"נעלי גלי" החלו להיות משווקת בישראל החל מ-1970. בהמשך החלו לייצר תחת המותג גם סנדלים אופנתיים, שב-1975 שווקו לכ-50 חנויות[19]. ב-1976 עבר מפעל "נעלי גלי" למבנה גדול יותר באזור התעשייה של ראשון לציון. לצורך מימון רכישת מכונות ייצור מאיטליה למפעל החדש מכרו גבי ואחיו את דירותיהם. ב-1977 החלו להשתמש בדמות צפרדע כסמליל של "נעלי גלי"[20]. ב-1978 לאחר ביקור בתערוכה בניו יורק מחליט אורון להיכנס לתחום של ייצור נעלי ספורט[19]. לצורך כך רכשה החברה מכונת ייצור מגרמניה אך מבנה המפעל היה קטן מדי עבורה והיא רכשה מבנה נוסף בסמוך. החברה החלה בפרסום נרחב ובמתן חסויות ספורט, והפכה תוך שנים ספורות למותג הנעליים המוביל בישראל. ב-1983 העסיק המפעל 300 עובדים בשלוש משמרות[19]. הוא החל גם לייצר בגדי ספורט בעיצוב של מעצב האופנה שוקי לוי[21]. בנוסף החלה החברה לייצא לארצות הברית, פתחה שם גם רשת חנויות[22], וחתמה על הסכם לייצור נעלי גלי בדרום אפריקה תמורת תמלוגים[23]. בשנות ה-90 של המאה ה-20 נפגע פעילותה של גלי מהורדת המכסים וההגנות על תוצרת הארץ, וכניסה של מותגי נעליים בינלאומיים לישראל[24]. גלי עצמה החלה לייצר באמצעות קבלן משנה בדרום קוריאה[25]. הפעילות העיקרית של החברה הפכה הפעלת רשת החנויות, שמכירות של נעלי גלי היו רק כ-35% מההכנסותיה, ושאר ההכנסות הגיעו ממכירת מוצרי אופנה[26]. בריל הופכת לקבוצת ההנעלה הגדולה בישראללאחר הרכישה ומיזוג הפעילות של גלי לתוך בריל, נסגר מפעל גלי בנצרת אך פעילות הייצור במפעל בראשון לציון נמשכה בכמויות קטנות. ביולי 2001 רכשה בריל תמורת 10 מיליון שקל את רשת חנויות נעלי דפנה (שהייתה בבעלות הקיבוצים דפנה וחולתה), שנקלעה לקשיים, פשטה את הרגל ונכנסה לכינוס נכסים[27]. החברה החליטה לא להשתמש במותג דפנה, לסגור את הרשת ולהשתמש במיקומים הטובים שבין חנויותיה, כדי להפוך אותם לחנויות גלי, והיא הפכה לקבוצת ההנעלה הגדולה בישראל[18]. ב-2002 גדל מספר סניפי הרשת ל-55[28], ושנה אחר כך ל-65 סניפים[29]. ביולי 2010 רכשה בריל 51% מרשת "כל נעל סנטר"[30]. ב-2024 רכשה קבוצת בריל את הזיכיון בישראל של רשת הנעליים "אלדו" (ALDO)(אנ'), מחברת ירוטקס טקסטיל בע"מ תמורת 8 מיליון שקלים[31]. כניסה לתחום האופנהב-2008 רכשה בריל 50% מהבעלות בחברת "סופר ברנדס" מידי קבוצת סקאל. "סופר ברנדס" היא יבואנית של מותגי האופנה ניין ווסט, קדס, אן קליין ואיזי ספיריט[32] ב-2010 מכרה קבוצת סקאל את מלוא הבעלות בחברה לבריל[33]. ב-2010 רכשה קבוצת בריל את רשת האופנה "לי קופר" (Lee Cooper)(אנ'), תמורת 24 מיליון שקלים[34]. ב-2014 רכשה בריל 50% מפעילות יבוא מותגי האופנה של חברת "סקאל ספורט" לקבוצת בריל שעברה לחברה חדשה בשם חברת SBN, כולל רשת החנויות בישראל של המותג טימברלנד[35] ב-2019 חברת SBN רכשה את פעילות רשת חנויות "אמפוריום" שהייתה בבעלות מלאה של קבוצת סקאל[36]. ב-2021 מכרה סקאל את מלוא הבעלות בחברת SBN לבריל[37]. שינוי בעלותבדצמבר 2020, עינב כהן, מנכ"ל חברת "ישראל בורסה", הוביל קבוצת משקיעים פרטיים בעסקה לרכישת 20% ממניות בריל ממשקיעים מוסדיים[38]. במאי 2021, רכש איש העסקים ג'קי בן-זקן 13% מבריל תמורת 8 מיליון שקל. מניות שהיו בידי מגדל חברה לביטוח[39]. בהמשך ביצע רכישות נוספות והגיע להחזקה של כ-24% ממניותיה של החברה. בספטמבר 2021 נפטר בעל השליטה בחברה אליעזר בוסקילה, והיא עברה לילדיו, יחד עם המנכ"ל יהודה אלבז השותף לגרעין השליטה של החברה[40]. תחומי פעילותבריל היא בעלת רשת הנעליים גלי המחזיקה 74 סניפים, רשת בגדי הילדים סולוג המפעילה 25 סניפים, וכן מנהלת את מחלקות ההנעלה במשביר לצרכן ב-22 סניפים. כמו כן משווקת לנקודות המכירה את המותגים האש פאפיס, קטרפילר ובריל.
יצור נעלי צבאמאז שנות ה-70 של המאה ה-20 שימשה בריל כספקית נעליים לצה"ל. לצורך כך החברה התמודדה מדי מספר שנים במכרזים של משרד הביטחון. בסוף 2000 זכתה במכרז של משרד הביטחון לייצור נעליים צבאיות חדשות עבור צה"ל בהיקף של 30 מיליון דולר[41]. אולם משרד הביטחון, הודיע לחברה באוקטובר 2002 על ביטול הזמנת הנעליים, בטענה שסדרת הניסוי של ההזמנה נכשלה ולא עומדת בתקן הדרוש[42]. החברה החליטה למרות זאת להמשיך בפיתוח נעל צבאית מודרנית, בהשקעה של כ-15 מיליון שקל, שתעמוד בדרישות של משרד הביטחון, שכללו: עמידות לתנאים קשים של לחום ולקור, גם באחסון, עמידות לשמנים ולדלקים, לשמור על רגלי החיילים מפני שברי הליכה במידת האפשר, ובנוסף לכל אלה גם להיות נוחה[43]. באוגוסט 2003 קיבלה בריל הזמנה ממשרד הביטחון ליצור הנעל החדשה לסדרת ניסוי[44]. הנעל הצבאית החדשה הוגדרה כאחת הטובות בעולם והחל מאפריל 2004 בריל סיפקה את רוב נעלי החיילים המשרתים בחי"ר, תמורת כ-30 מיליון שקל בשנה[45]. אחר כך זכתה במכרז של משרד הביטחון לאספקת נעליים גם לחיילות צה"ל[46]. בשנת 2010 היו מכירות החברה למשרד הביטחון כ-11.4% מסך הכנסות החברה. בשנה קיבלה בריל את ההזמנה המשמעותית האחרונה ממשרד הביטחון[47]. בשנת 2011 החליט משרד הביטחון בהמלצת תאגיד הייעוץ "מקינזי ושות'", להעביר את רכישות הנעליים ליצרנים בארצות הברית החל מ-2013 ולרכוש במסגרת כספי הסיוע האמריקאי, ולא ממפעלי הנעליים בישראל[48]. הסערה הציבורית שהתחוללה ופעילות חברי כנסת, בהם שלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה הישראלית[49], לא גרמה לשינוי ההחלטה והחל מ-2014 נסגר מפעל ייצור הנעליים של החברה[50]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|