גוארצ'ינו

גוארצ'ינו
Guercino

דיוקן עצמי 1635 לערך. מצוי כיום בלובר בפריז.
לידה	8 בפברואר 1591 צ'נטו, פרארה (כיום: איטליה)
פטירה	22 בדצמבר 1666 (בגיל 75) בולוניה
לאום	איטלקי
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	בארוק
הושפע על ידי	Benedetto Gennari
יצירות ידועות	Landscape with bathing women, Ecce Homo, Et in Arcadia ego, The Burial of Saint Petronilla

ג'ובאני פרנצ'סקו ברביירי (באיטלקית: Giovanni Francesco Barbieri, הידוע בכינוי גוארצ'ינו (Guercino)‏; 8 בפברואר 1591 – 22 בדצמבר 1666) היה צייר איטלקי בן תקופת הבארוק מאזור אמיליה-רומאניה שהיה פעיל ברומא ובבולוניה. משמעות המילה גוארצ'ינו באיטלקית היא "פוזל", כינוי שהוענק לו משום שלקה בפזילה. גוארצ'ינו ידוע בייחוד ברישומיו הרבים.

גוארצ'ינו נולד בצ'נטו, כפר בין בולוניה לפרארה.

בגיל 17 הוא למד אצל בנדטו ג'נארי (Benedetto Gennari), צייר מהאסכולה הבולונזית. ב-1615 הוא עבר להתגורר בבולוניה, שם זכו עבודותיו לשבחים מפי הצייר לודוויקו קאראצ'י (Ludovico Carracci) הזקן. ב-1618 התגורר בוונציה, למד אצל פאלמה ג'ובאנה (Palma Giovane) ולמד להוקיר את ציוריו של טיציאן. הוא חזר לבולוניה וצייר שני ציורי קנבס גדולים: "עורבים מזינים את אליהו" ו"שמשון נלכד בידי פלשתים", במה שנראה כחיקוי של סגנונו של קאראווג'ו (אם כי בלתי סביר כי היה מסוגל לראות במו עיניו את הציורים המקוריים של קאראווג'ו שהתגורר ברומא). ציורים אלו נעשו עבור החשמן יאקופו סרה (Jacopo Serra), שליח האפיפיור בפרארה.

את הציור "Et in Arcadia ego" (בלטינית "גם אני הייתי בארקדיה") או "הרועים מארקדיה" צייר גוארצ'ינו ב-1618 במקביל לציור "אפולו פושט את עורו של מארסיאס" בפאלאצו פיטי. סגנונו הראשון, כך טען פעמים רבות, הושפע מהציור של אניבלה קראצ'י בצ'נטו. כמה מיצירותיו המאוחרות יותר מתקרבות לסגנון של גווידו רני, והן מצוירות בקלילות ובצלילות רבה יותר.

המרקיז אנצו בנטיוויו (Enzo Bentivoglio), ממשפחת האצילים ששלטה בבולוניה, המליץ על גוארצ'ינו בפני החשמן אלסנדרו לודוויזי (Alessandro Ludovisi), לעתיד האפיפיור גרגוריוס החמישה עשר, שהיה במקור מבולוניה. השנתיים בהם שהה גוארצ'ינו ברומא היו פוריות ביותר. יצירותיו מתקופה זו כוללות את הפרסקאות של "אורורה" (איילת השחר) על תקרת החווילה של משפחת לודוויזי (Casino di Villa Boncompagni Ludovisi), את הציור "קריסוגונוס הקדוש בתהילתו" (1622) על תקרת כנסיית "סן קריסוגונו" (San Crisogono), את הפורטרט של האפיפיור גרגוריוס (כיום במוזיאון גטי), ואת הציור שנחשב יצירת המופת שלו "קבורתה והאלהתה של פטרונילה הקדושה" (Seppellimento e gloria di Santa Petronilla) עבור הוותיקן (כיום במוזיאונים הקפיטוליניים).

ב-1623 חזר גוארצ'ינו לבולוניה ונשאר בה עד מותו. ב-1655 שילם המסדר הפרנציסקני של רג'ו לגוארצ'ינו 300 דוקאטים עבור עיטור המזבח של "לוקאס הקדוש מראה ציור של המדונה עם ילד" (כיום במוזיאון לאומנות על שם נלסון-אטקינס בקנזס סיטי). גם משפחת קורסיני (Corsini) שילמה לו 300 דוקאטים עבור "ההלקאה של ישו" שצויר ב-1657.

גוארצ'ינו הצטיין במהירות הגדולה שבה הכין יצירות – הוא השלים לא פחות מ-106 עיטורי מזבח גדולים עבור כנסיות, ובנוסף הוא צייר 144 ציורים נוספים. ב-1626 הוא החל להכין את הפרסקו לקתדרלת פיאצ'נצה (Duomo di Piacenza). גוארצ'ינו המשיך לצייר וללמד ציור עד מותו ה-1666, תוך צבירת הון נכבד.

מדיה וקבצים בנושא גוארצ'ינו בוויקישיתוף

• הירונימוס הקדוש ציור מאוסף מוזיאון ישראל
• ניקולא פוסן: נוף עם מוות גדעון עפרת מתאר ומנתח את הציור "הרועים מארקדיה"
• כנגד שני בנים: משל הבן האובד בציורי גוארצ'ינו מתוך אתר בצלאל.
• ביוגרפיה מתוך האנציקלופדיה הקתולית
• ציורים של גוארצ'ינו מתוך Web Gallery of Art
• רישומים של גוארצ'ינו מתוך אתר מוזיאון גטי
• גוארצ'ינו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• גוארצ'ינו (1591-1666), דף שער בספרייה הלאומית
• יונתן הירשפלד, גוארצ'ינו תמונה: שובו של הבן האובד, באתר הארץ, 5 ביולי 2023
• גוארצ'ינו, באתר Discogs (באנגלית)

• 
  "Et in Arcadia ego" (בלטינית "גם אני הייתי בארקדיה") או "הרועים מארקדיה" (1622-1618), הגלריה הלאומית האיטלקית לאמנות עתיקה, רומא
• 
  אורורה ("איילת השחר").
• 
  ההשפעה של קאראווג'ו ניכרת בציור זה של המלכה סמירמיס השומעת על מרד בבבל
• 
  טנקרד והרמיניה בגלריה הלאומית של סקוטלנד