|
גיל המעבר אצל נשים
גיל המעבר אצל נשים (תום וסת[1]) ובשמו המקובל מנופאוזה[2] הוא הכינוי לתקופה בחיי האישה שבה נפסק המחזור החודשי ומסתיימת תקופת הפוריות. התהליך מתאפיין בירידה חדה ברמת ההורמונים, שנגרמת מהפסקה כמעט מוחלטת של הפעילות השחלתית. רוב האיברים בגוף האישה מכילים קולטנים לאסטרוגן ומושפעים ממנו[3], על כן ירידה זו היא בעלת השפעה על מרבית אברי גופה של האישה. גיל הפסקת הווסת נע בין 45-54[4]. בעבר כונה "גיל הבלות" אך כיום פחת השימוש במונח זה. גם בערבית השם המסורתי הוא שם בעל הקשרים שליליים, "גיל הייאוש". רקענשים נולדות כשבשחלות שלהן ישנם כשני מיליון זקיקים (שמתוכם יתפתחו הביציות). עם הגעתה של האישה לבגרות מינית מבשילות כ-400,000 ביציות. במסגרת המחזור החודשי, משוחררת ביצית אחת או יותר. יתר הביציות יתפרקו בתהליך הקרוי אטרזיה. מאגר הביציות לא מתחדש במהלך חיי האישה. עם השנים מתמעט מספר הזקיקים וכשמספרם מגיע לכאלף, מתחיל גיל המעבר. עם התמעטות הביציות בשחלות, ישנה ירידה הדרגתית בכמות האסטרוגן המיוצר על ידי השחלות ובמקביל ירידה בייצור ההורמון פרוגסטרון. עד לפני כמאה שנים הייתה תוחלת החיים של נשים נמוכה מחמישים ולכן ההתעניינות במנופאוזה, הייתה נמוכה יחסית. עם עליית תוחלת החיים עלתה המודעות לתופעה. תהליך הפסקת המחזור החודשיתהליך הפסקת המחזור החודשי כולל שלושה שלבים:
מבחינה רפואית, רק לאחר שנה בלי וסת ורק בהסתכלות לאחור אפשר להגיד מתי הייתה הווסת האחרונה, שהיא רגע המנופאוזה[8]. גורמים שיכולים להשפיע על הגיל בו מתחיל גיל המעברבין הגורמים המשפיעים על התחלה מוקדמת יחסית של גיל המעבר, ניתן לציין עישון, רזון קיצוני וירידה חדה במשקל או אנורקסיה, מחלות אוטואימוניות, משקל לידה נמוך וחיים במקומות גבוהים. מנופאוזה מוקדמת -המונח מתייחס למקרים בהם נשים חוות מנופאוזה לפני גיל 40 בדרך כלל כתוצאה מהתערבות רפואית תרופתית או ניתוחית כגון הסרת שחלות. התסמינים של נשים עם מנופאוזה מוקדמת יהיו חריפים יותר. הטיפול מצריך התייחסות מיוחדת ושונה[9]. תסמיניםנדיר כי אישה תסבול מכל התסמינים, יתרה מזאת, ישנן נשים שאינן סובלות מתופעות לוואי כלל. התסמינים משתנים מאישה לאישה, בתמהילם ועוצמתם, אך שמירה על אורח חיים בריא עשויה להקל עליהם:
סיכונים מיוחדים
גלי חוםתסמין מוכר לשינויים ההורמונלים המיוחס למאפייני גיל המעבר אצל נשים[6][7] גלי חום מאופיינים לרוב בתחושת חום חזקה ופתאומית, המלווה בהזעה ובהגברת קצב לב. גל חום אופייני אורך בין 30 שניות לחמש דקות, אבל יכול להימשך גם שעה. תחושת החום מתחילה לרוב בפנים ובאוזנים, מתפשטת לחזה ומתפשטת לשאר הגוף. בנוסף לתחושת החום הפנימית, גם פני העור ובמיוחד הפנים הופכים חמים למגע וסמוקים (זהו גם מקור השם באנגלית – hot flush - הסמקה חמה). תכיפות גלי החום נעה בין כמה פעמים ביממה, לבין מספר פעמים בשבוע. גלי החום עלולים להתחיל כמה שנים לפני גיל המעבר (פרה מנופאוזה) ולהימשך מספר שנים במהלך ואחרי גיל המעבר. גלי חום פוגעים בתפקוד היומיומי ומקשים בעיקר על השינה. נשים רבות מתקשות להשלים שנת לילה מלאה ללא הפרעות, היעדר השינה מוביל לרוב למצבי רוח משתנים, לפגיעה בריכוז ולבעיות פיזיולוגיות אחרות[9]. חלק מהנשים חוות הפרעות שינה מבלי שהן חוות גלי חום היות שרמות האסטרוגן נוטות להיות נמוכות ביותר במהלך הלילה[10]. טיפולגיל המעבר הוא תהליך טבעי, שלב נוסף בחיים, ולא מחלה. עם זאת, כשהתסמינים מפריעים, נהוג לטפל בהם. גם כדי לשמור על איכות חיים (מחסור בשינה או דיכאון, למשל, יכולים לפגוע קשות באיכות החיים) וגם כדי להימנע מפגיעה מתמשכת (כמו אוסטיאופורוזיס) קיימות מספר אפשרויות טיפול: טיפול הורמונלי
טיפול הורמונלי או HRT הוא טיפול המבוסס על הרעיון של אספקת הורמונים במקום אלו שכבר אינם מיוצרים, כאשר ההורמון העיקרי הוא אסטרוגן. אולם, הוכח כי מתן של אסטרוגן בלבד לנשים שיש להן רחם מעלה את שכיחות מקרי סרטן רירית הרחם. זאת הסיבה שטיפול הורמונלי שניתן לנשים בעלות רחם מורכב משני הורמונים: אסטרוגן – שמטפל בתופעות גיל המעבר, ופרוגסטרון – ששומר על רירית הרחם. נשים שעברו כריתת רחם וסובלות מתופעות גיל המעבר יכולות להשתמש בטיפול הורמונלי על בסיס אסטרוגן בלבד ללא חשש. עד שנת 2002, הטיפול ההורמונלי היה הכלי העיקרי שבאמצעותו רופאים נהגו לטפל בתסמינים של המנופאוזה. בשנה זו, התפרסמו שני מחקרים משמעותיים אשר סקרו למעלה מ-16,000 נשים בארצות הברית (הראשון על ידי ארגון Women's Health Initiative) והשני על ידי קרן מיליון נשים באנגליה. המחקרים הראו שהטיפול ההורמונלי אומנם יעיל בטיפול בתופעות הלוואי המלוות את גיל המעבר אך הוא מעלה את ההסתברות לחלות בסרטן השד ב-24% (ביחס לנשים שלא מטופלות בהורמונים) וכן מעלה את הסיכוי לשבץ ב-31%. פרסום מוקדם בעיתונות הפופולרית (ולא הרפואית) זרע בהלה בקרב רופאים ונשים כאחד, וכתוצאה מכך חלה ירידה דרסטית בכמות מרשמי הרופאים לטיפול הורמונלי. לא מעט דברי ביקורת הושמעו על מחקר ה-WHI, בעיקר על גיל הנשים שהשתתפו במחקר, שהיה מבוגר מדי (רק 32% מהנשים היו בגיל הרלוונטי). מחקרי המשך שהתבססו על אותו מאגר נתונים והתייחסו לקבוצת הגיל הרלוונטית, הראו תוצאות הפוכות: בקרב נשים שגילן היה פחות מ-60, וקיבלו אסטרוגן בלבד, לא עלה הסיכון לסרטן שד, למחלות לב ולשבץ מוחי, לעומת נשים שלא קיבלו הורמונים[11][12]. על פי הצהרת עמדה שפורסמה בחודש יולי 2017 בכתב העת (NAMS (The North American Menopause Society טיפול הורמונלי חליפי (RHT) הוא הטיפול היעיל עבור סימפטומים ואזומוטוריים כגון: גלי חום, הזעה, דופק מהיר, קשיי שינה ועבור תסמונות אורוגניטליות. כמו כן הוכח שטיפול הורמונלי אפקטיבי במניעת דלדול עצם (אוסטאופורוזיס) ובמניעת שברים. לתופעה של יובש נרתיקי ניתן להשתמש בנרות אסטרוגן או קרם אסטרוגן הניתנים ללא מרשם רפואי. טיפול באמצעות SERMsבעשור האחרון התפתחו מספר תרופות מבטיחות השייכות לקטגוריית ה-SERMs (מודולטור סלקטיבי של קולטנים לאסטרוגן) לטיפול בתופעות גיל המעבר. עקרון הפעולה של תרופות אלה מבוסס על יכולתם של החומרים הפעילים לחקות את פעילותו של אסטרוגן בחלק מהרקמות, תוך שהם סותרים את פעולתו ברקמות אחרות. כך למשל, ברקמת העצם הוא יעבוד כמו אסטרוגן (היעיל במניעת אוסטיאופורוזיס) אך ברחם (שם פעילותו של האסטרוגן אינה רצויה) יסתור את הפעילות הזו. מנגנון פעולה סלקטיבי שכזה מאפשר טיפול יעיל בסימפטומים של גיל המעבר תוך צמצום תופעות הלוואי של הורמון הפרוגסטרון, האחראי על רוב תופעות הלוואי המטרידות של הטיפולים ההורמונליים (כאב וגודש בשדיים, דימומים ואגינליים)[13]. תרופות נוספות
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. |
|||||||||||||||||||||||||
