צלקנית, מדרום אפריקה, היא אחד הצמחים הקשוחים והמותאמים ביותר לאקלים הישראלי
המונח גינון יובשני (אנגלית: Xeriscaping), הנקרא גם 'גינון חסכוני' או 'גינון קְסֶרי', מתייחס לגינון ועיצוב נוף המקטין או מבטל את הצורך בהשקיה מלאכותית. סוג גינון כזה מקודם במקומות עם זמינות מעטה של מים מתוקים וצובר פופולריות עם שינוי האקלים ברחבי העולם.
המונח האנגלי הגיע לידי שימוש לאחר העלאת המודעות לחיסכון במים בעיר דנוור בארצות הברית. בגן הבוטני של אותה העיר הוקמה גם תצוגת גינון יובשני בשנת 1988.
בהתאמה נכונה של מינים, תכנון נוף וחיפוי קרקע נכונים, ניתן להגיע לניצול יעיל של מי גשמים.
גינות יובשניות ישרדו וילבלבו בזמן הפעלת חוקי בצורת, בעוד גינות בעלות דרישות מים גבוהות יתנוונו.
דגשים
קקטוס פורח - קקטוסים הם אולי המייצגים האופייניים ביותר של הגינון היובשני, אך הם רחוקים מלהיות היחידים
מחלקת המים של דנוור פרסמה שבעה עקרונות לגינון יובשני נכון:[1]
תכנון מראש - יש ליצור מראש תוכנית לשימוש יעיל של הנוף, תוך התחשבות בתוואי השטח ובמתקנים מתוכננים (דרכים, מדרכות, מדשאות וכו')
טיוב הקרקע - צמחים רבים ירוויחו מהשימוש בקומפוסט, אשר ישפר את יכולת שמירת המים של הקרקע ויתחח אותה. צמחי מדבר רבים יעדיפו אדמה אבנית או חולית דווקא. יש להתאים את האדמה לצמחים או את הצמחים לאדמה.
השקיה יעילה - למדשאות השתמשו בממטרות המפזרות טיפות גדולות ולא מערפלות את המים. ערפל כזה נישא ברוח והמים מתבזבזים. לעצים שיחים וכיסויי-נוף יש להשתמש בטפטפות. ההשקיה צריכה להיות עמוקה ולא תכופה, לעידוד העמקת שורשים. יש לשנות את כמות ההשקיה בהתייחס למזג האוויר.
בחירת צמחים הולמת - אזורים שונים בגינה הם בעלי תנאים שונים של הצללה, לחות ורוח. יש להתאים את בחירת מיני הצמחים לחלקים השונים. צמחים עדינים יותר יגיעו לחלקים המוצלים, המקבלים מי נגר רבים יותר. בחלקים הגבוהים והמוארים יותר יש לשתול צמחים חובבי יובש.
חיפוי קרקע - חיפוי קרקע שומר על קרירות השורשים, מקטין אידוי ומונע גדילת עשבים. שימוש בחיפוי אורגני מומלץ יותר משימוש אי-אורגני (חצץ, טוף וכו') וחיפוש סיבי (למשל, קוקוס) נחשב לעמיד יותר מחיפוי אורגני אחר (למשל, שבבי עץ).
מדשאה חסכונית - זנים מסוימים של דשא דורשים פחות מים מאחרים. יש לבחור את הזן הנכון ולהגביל את שטח המדשאה, לחסכון במים.
תחזוקה - כל גינה דורשת תחזוקה. המדשאות יזדקקו לכיסוח ודישון כל חודש וחצי (הניחו לגזם ליפול). שיחים ועצים יזדקקו לגיזום, לשם הסרת חומר מת, עידוד פריחה או שליטה בהתפשטות. רוב החומר שהוסר יוכל לשמש להכנת קומפוסט.
אהל הגבישים הוא סוקולנט קל לגידול שמוצאו בישראלכלנית מצויה היא גאופיט. משמעו, שהיא מבלה את עונת היובש בצורת פקעת ופורחת באותו מקום בחורף הבא.יוקה אלואית היא סוקולנט מעוצה מצפון אמריקה. היא נפוצה כצמח גינון עקב עמידותה ליובש, חום וקור והקלות של ריבויה מחוטרים. בתמונה נראים (משמאל לימין) גם חלבלוב רותמי, מלפורה כתומה, צלקנית, פלקתרנטוס וכנפון זהוב - כולם משגשגים ללא השקיה בעונה החמה
ישראל ממוקמת באזור מועט משקעים והגינון המסורתי בה משלב לעיתים מיני צומח העמידים לחום וליובש. מקורות מיני הצמחים הם לרוב בארץ ישראל עצמה, בדרום אפריקה ובצפון אמריקה.
יש לזכור כי בישראל הבדלי משקעים עצומים בין אזורי אקלים שונים ומה שיאה לגינה יובשנית של החבל הימתיכוני (למשל, הדס), עלול להתגלות כדורשני מדי באקלים מדברי.
רשימה חלקית של צמחים היאים לגינון חסכוני-במים בישראל (החלק הים תיכוני):
משפחת הצבריים: הקקטוסים האמיתיים של העולם החדש. כוללת מאות מינים.
חלבלובים בשרניים: צמחים הדומים מאוד לקקטוסים ומגיעים בעיקר מדרום אפריקה. ישנם חלבלובים בשרניים שלא דומים לקקטוסים. כוללת מעל מאה מינים.
אהלים: צמחים ממשפחת החיעדיים, אשר לרוב צומחים במרבד רב-שנתי צפוף ואהובים בשל פריחתם. מוצא רובם מדרום אפריקה. מעל מאה מינים. סוגים נפוצים: צלקנית, מלפורה, אהל.
אלוי: מעל מאה מינים של סוקולנטים מאפריקה, אשר הידוע שבהם הוא האלוי האמיתי "אלוורה".
משפחת האגביים: צמחים גדולים, שעליהם מגיעים לעיתים לאורך של יותר ממטר, הדומים לאלוי. מוצאם מאמריקה. סוגים נפוצים: אגבה, יוקה.
משפחת הקרסוליים: צמחים שרובם נמוכים ומצטיינים בעלים מנוקדים בעלי צורות מעניינות. יש גם כמה עצים במשפחה. סוגים נפוצים: קרסולה, רגלנית אפריקנית, ניצנית.
^Johnson, Dan. "Going Native in the Gardens", editor Holly Shrewsbury, Gardening With Altitude: Cultivating a New Western Style, Denver Botanic Gardens (2006), ISBN 0-9777375-0-0, pp. 33-35
_in_Neve_Tzedek.jpg)
