משחק גמר גביע העולם הוא האחרון שמשוחק, והתוצאה קובעת איזו מדינה תוכרז כאלופת עולם. אם לאחר 90 דקות של משחק רגיל התוצאה היא תיקו, מתווספת פרק זמן נוסף של 30 דקות, הנקרא הארכה. אם משחק כזה עדיין שוויוני לאחר הארכה, הוא יוכרע בדו-קרב פנדלים. הקבוצה המנצחת בדו-קרב הפנדלים מוכרזת כאלופה.[1] הטורניר הוכרע במשחק אחד בכל טורניר מלבד 1950, כאשר הזוכה בטורניר הוכרעה על ידי בית גמר בו התמודדו ארבע נבחרות (אורוגוואי, ברזיל, שוודיה וספרד). הניצחון של אורוגוואי 2–1 על ברזיל היה המשחק המכריע (ואחד משני המשחקים האחרונים של הטורניר) שהעלה אותה ליתרון בנקודות והבטיח לה את ראשות הבית ואת אליפות העולם. לכן, משחק זה נחשב על ידי פיפ"א "כגמר דה פקטו" של מונדיאל 1950.[2]
ב-21 הטורנירים שנערכו, 79 מדינות הופיעו לפחות פעם אחת. מתוכן, 13 עלו למשחק הגמר, ושמונה ניצחו. עם חמישה תארים, ברזיל היא הנבחרת המצליחה ביותר במונדיאל וגם היחידה שהשתתפה בכל טורניר גביע העולם.[3] לאיטליה ולגרמניה יש ארבעה תארים. לאלופה המכהנת ארגנטינה יש שלושה תארים, לצרפת ואורוגוואי (הזוכה הראשונה במונדיאל 1930, אותו אירחה) יש שני תארים כל אחת, בעוד לאנגליה וספרד יש אחד כל אחת. הקבוצה הזוכה בגמר מקבלת את גביע המונדיאל, ושמה חרוט על הצד התחתון של הגביע.[4]