גריקואלנד מזרח
גריקואלנד מזרח (באפריקאנס: Griekwaland-Oos), הידועה גם כגריקואלנד החדשה (בהולנדית: New Griqualand) הייתה ישות מדינית עצמאית קצרת ימים שהתקיימה במהלך שלהי המאה ה-19 בשטחי דרום אפריקה של ימינו. פירוש שמה הוא ארצם של בני הגריקואה (Griqua), כינוי לקבוצה הנמנית עם הצבעוניים בדרום אפריקה. גריקואלנד מזרח מכונה כך על מנת להבדילה מגריקואלנד מערב (Griekwaland-Wes), חבל הארץ המערבי בו התיישבו בני הגריקואה, אשר שכן באזור קימברלי של ימינו. בניגוד לאזור ההתיישבות המערבית, בגריקואלנד מזרח הצליחו תושבי המקום לרכוש לתקופה מסוימת סממנים שונים של ריבונות, עד שסופחו למושבת הכף במהלך שנות ה-70 של המאה ה-19. רקע
במהלך המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, אלפי אפריקאנרים תושבי מושבת הכף ההולנדית עזבו אותה והחלו להגר מזרחה בחפשם אחר טריטוריות חדשות להתגורר בהן, בנדודים או בחיי קבע. לצד האפריקאנרים יצאו גם כמה קבוצות קטנות של אוכלוסייה צבעונית. הצבעוניים הם בני תערובת קריאולים אשר התהוו כקבוצה אתנית וחברתית בשטחי מושבת הכף בשלהי המאה ה-17 ובראשית המאה ה-18. מוצאם היה בגברים אירופאים ונשים שחורות. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-19, הגיעו מספר קבוצות של צבעוניים אל אזור העיירה פיליפוליס הממוקמת במערב המדינה החופשית של ימינו. הם השתתפו בהקמתה של העיירה, קבעו בה את מגוריהם והחלו לעסוק בחקלאות.[3] לפני הגעתם של המתיישבים למקום עליו תקום לימים מדינת גריקואלנד מזרח, האזור נשלט על ידי בני שבט הקוסה. במהלך שנות המפקאנה בראשית המאה ה-19, קרס האזור אל מלחמות מתמשכות ועקובות מדם שניהלה ממלכת הזולו בראשות המלך שאקה כנגד השבטים השכנים לה באזור זה של דרום אפריקה. עקב כך, האזור ידע הידלדלות משמעותית באוכלוסייתו, כאשר רוב התושבים בני הקוסה נודדים צפונה.[4][5] היסטוריההתיישבות ועצמאותבשנת 1861, מסיבה שאינה ידועה דיה אך ככל הנראה עקב אכזבתם מחוסר הצלחתם להשתלב בחיים הציבוריים במדינת אורנג' החופשית, הצבעוניים בעיר פיליפוליס בחרו לעזוב.[6] לפי עדותו של ג'ון רובינסון, ראש הממשלה הראשון של מושבת נטאל, הצבעוניים מפיליפוליס הוזמנו על ידי מושל מושבת הכף ג'ורג' גריי להתיישב בגריקואלנד מזרח, אשר כונתה אז "נומאנסלנד" (Nomansland, שטח ההפקר). היה זה חבל ארץ בינוני בגודלו למרגלות רכס הרי הדרקנסברג אשר השתרע במרחבים שבין מושבת נטאל, חוף האוקיינוס ההודי ולסוטו של ימינו. מושל מושבת הכף סבר שהתיישבות במקום בחסות הבריטים תשפר את המצב הביטחוני של מושבת נטאל, מושבה בריטית שהוקמה מספר שנים קודם לכן. המושבה הצעירה בנטאל סבלה באותה התקופה מהתקפות חוזרות ונשנות מצד שבטים מלסוטו שמצפון וארץ הקוסה ממערב, והתפיסה המקובלת הייתה שיישוב אזור החיץ בנומאנסלנד ישפר תא ביטחון האזור. בנוסף, הבריטים ניסו למנוע התפשטות אפשרית של מדינת אורנג' החופשית אל חוף האוקיינוס, על מנת לשמר את האפריקאנרים ללא מוצא אל הים ובכך לשמר את תלותם באימפריה. לפיכך, חשקו הבריטים בהשתלטות על שטח אסטרטגי זה.[7] עקב הזמנת הבריטים, מנהיגם אדם קוק השלישי שלח קבוצה קטנה של חלוצים ללמוד את המקום, וזמן קצר לאחר מכן יצאו לאזור שאר אנשיו לרבות משפחותיהם אל האזור. בשנת 1862, בסופו של מסע נדודים רב קשיים הם הגיעו ליעדם.[8] עם זאת, הדעות חלוקות על נכונות גרסה זאת, ויש המציעים תיאור אחר לאירועים השונים. יש הטוענים שההתיישבות הצבעונית בגריקואלנד מזרח הייתה לא אלא תולדה של גירוש כפוי של אנשים אלו למקום, אשר אירע בשנת 1863.[9] מכל מקום, בגריקואלנד מזרח הקימו המתיישבים הצבעוניים, אשר מנו אז כ-3,000 בני אדם,[2] יישוב קטן. הם בנו במקום כמה בקתות מעץ, ושם הם התגוררו במהלך חמש השנים הבאות.[10] בשנת 1869, הצטרף אליהם כומר אנגלי בשם וויליאם דוור (William Dower), אשר בעצתו הצבעוניים החליטו לבחור אתר חדש להתיישבות אשר יתאים יותר לצורכיהם. הם נעו מרחק מה דרומה שם הם הקימו שם את העיר קוקסטאד, אשר נקראה על שם מנהיגם, אדם קוק. עם הגיעם למקום החל דוור מקים בתחומי העיר כנסייה, וקוק קבע בה מועצה עממית שתשמש כפרלמנט ובה 12 חברים המייצגים את אזרחי גריקואלנד מזרח.[11][6] כחלק מהניסיון לבסס את ריבונות המקום, בשנת 1867 טבעו קוק ואנשיו 10,000 מטבעות של פאונד מקומי, אשר נועד להוות את הבסיס גם להקמתו של בנק מרכזי עצמאי. בהמשך הודפסו גם שטרות.[12][13] באותה התקופה התגוררו במקום כמה אלפי צבעוניים אשר הוגדרו כאזרחים, לצד למעלה מעשרת אלפים בני שבטי הקוסה. התפרקות וסיפוח לבריטניה
הדעות חלוקות אודות נסיבות סופה של הריבונות הצבעונית בגריקואלנד מזרח. מקורות שונים טוענים שהאזור סופח בסופו של דבר לבריטניה מרצון, עקב בקשתם של התושבים אשר התקשו בביסוס מגוריהם במקום.[14] אחרים טוענים שהסיפוח נעשה באופן כפוי.[6] בין כה וכה, בשנת 1874 סופחה גריקואלנד מזרח לתחומי האימפריה הבריטית.[15] חלק מהתושבים המשיכו לטעון לעצמאות גם לאחר הסיפוח הבריטי, לרבות מנהיג המתיישבים אדם קוק. לבסוף, בדצמבר 1875, מת קוק בתאונה בעת שנסע בעגלת המשא שלו.[6] בהלווייתו, ציין בן דודו כי עם מותו של קוק, התקווה האחרונה לעצמאותה של גריקואלנד כמדינה מתה גם היא.[10] בתחילה, במשך מספר שנים שלטו הבריטים על גריקואלנד מזרח כמושבה קולוניאלית בפני עצמה, עקב חוסר ההסכמה של מושבת הכף לשלוט במקום.[16][17] לאחר משא ומתן בין ממשלת בריטניה לממשלת מושבת הכף, בשנת 1877 העביר פרלמנט המושבה בקייפטאון את חוק סיפוח גריקואלנד ("Act 38 of 1877").[18][19] החוק נכנס לתוקפו רק כשנתיים מאוחר יותר, ב-17 בספטמבר 1879. בשנה זו, הקימה מושבת הכף בקוקסטאד בית משפט מחוזי, והחל מאותה השנה האזור זכה לייצוג של שני חברים בפרלמנט בקייפטון הבירה.[14] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|