|
דוד בוזגלו
רבי דוד בוזגלו (ה'תרס"ד 1903 – ה'תשל"ה 1975) היה מורה, משכיל עברי, מלחין, פייטן ומשורר יהודי-מרוקאי שכתב מאות פיוטים ושירים בעברית ובערבית. נחשב לגדול הפייטנים-חזנים של החזנות המרוקאית המסורתית במאה ה-20[1]. קורות חייםנולד בזאווייא הסמוכה למרקש שבמרוקו לשלום ולרחל בוזגלו[2]. בגיל 3 לערך התייתם מאמו, ובגיל 12 לערך גם מאביו, ומאז גדל אצל משפחות זרות[3]. בילדותו למד בתלמוד תורה מקומי באזור מגוריו, ומשם עבר למרקש ללימודי המשך של תלמוד ופוסקים בישיבתו של הרב אברהם אביטבול. במקביל למד פיוט ושירה אצל הפייטן רבי חיים עטר, מדפיס קובץ שירת הבקשות שיר ידידות. בהיותו כבן 16 עבר לקזבלנקה, שם המשיך בלימודיו התורניים, ונחשב לבעל זיכרון חזק[2]. במקביל המשיך ללמוד פיוט ושירה עברית אצל רבי חיים עטר, שעבר גם הוא לקזבלנקה, ומוזיקה ערבית ואנדלוסית. בשל מאורעות שחולל הצבא הצרפתי בקזבלנקה[דרושה הבהרה], עבר להתגורר בתקופה זו בעיר סטאט הסמוכה למשך תקופה, וחזר לקזבלנקה עם רגיעת הרוחות. כמורה וכמדקדק עבריבשנת 1923 החל לשמש כמורה לעברית ולדקדוק בקזבלנקה, בכיתות של חברת "מגן דוד" ובבתי הספר של מוסדות אם הבנים בעיר[4][5]. הוא נחשב בעיר למומחה בתחום זה[6]. הוא השתתף בייסוד חברה להפצת עברית ומסורת יהודית בשם "מגן דוד", ושימש כמזכירהּ[4]. כן לקח חלק במועדונים לעברית שפעלו בקזבלנקה, כדוגמת מועדון "חובבי השפה", שייסד חיים נחמני, שבו לימד ופייט מדי שבת[5]. ערך והגיה ספרים בעברית, בהם קובץ החיבורים והשירים של המלומד חיים סוסיא, שערך עם הרב דוד שושנה. הודות להשפעתו, חיברו המורים לעברית נסים אדהן ואליהו ואזנה מקזבלנקה ספר על השפה העברית[5]. כחזן וכפייטןבמקביל לעבודתו כמורה החל לשמש חזן ופייטן בקזבלנקה, ופעל למיסוד שירת הבקשות בשבתות החורף. הוא הקים מקהלות נערים, שלמדו מפיו בשעות שלאחר לימודי בית הספר, וליוו אותו בפיוטים. העביר חוגים לפיוט גם עבור מתבגרים ומבוגרים[7]. הופיע בכנסים, באירועים ובהילולות[7], ושמו התפרסם במרוקו בקרב יהודים וערבים כאחד[4]. הקהילה היהודית בקזבלנקה הורכבה ממספר קהילות מערים במרוקו. לדברי אלמוג בהר, רבי דוד לקח תפקיד מרכזי ביצירת אתוס חדש לקהילה, בין היתר על ידי יצירת תשובת-נגד לתרבות הלא-יהודית בדמות כתיבת פיוטים והלבשתם על לחנים פופולריים. בכך הצליח למשוך את הדור הצעיר אל בית הכנסת[8]. הפסקה ונסיגהעם פטירת בנו הצעיר קיבל על עצמו הגבלות. הוא הפסיק להופיע באירועים עם תזמורת, סירב להצטלם או להקליט את ביצועיו הווקאליים, ואף לקבץ את שיריו בספר[9]. בצעירותו סבל מליקוי באחת מעיניו, ובגיל 40 לערך איבד את מאור עיניו[10]. הוא ראה בכך אות משמיים, והחמיר את ההגבלות שקיבל על עצמו לאחר פטירת בנו[9]. דמותו התורניתבמשך חייו נקרע בין העיסוק בתורה לבין העיסוק במוזיקה[11]. העיד על עצמו שהיה "שחיין בים התלמוד". היה מיודד עם רבנים ידועים במרוקו, בהם הרב יוסף משאש והרב שלום משאש, וניהל עמם חלופת מכתבים. הוא אף כתב דברי הערכה לרב שלום משאש שהודפסו כהקדמה לאחד מספריו. בהסכמה לספר שבו קובצו שיריו לאחר פטירתו, כתב עליו הרב משאש: "הרה"ג המפורסם בחכמתו ופקחותו הגדולה, בתורה ומפרשיה, בש"ס ונושא כליו..."[12]. בהמשך ההסכמה כתב כי "מדוד עד דוד לא קם כדוד, כי באמת קודם לו לא היה כמוהו, וגם אחריו לא קם כמוהו"[12]. בהזדמנות אחרת, בכנס שנערך לזכרו, אמר עליו הרב משאש: "בתלמוד, במפרשים של התורה, הכל היה אצלו בעל פה (...) לא הניח כמותו (...) היה תלמיד חכם (...) [סדר תפילת] יום כיפור כולו אומר אותו על פה"[13]. גם לדברי הרב משה מלכה ניחן בזיכרון פנומנלי[6]. תיווך והשכין שלום במחלוקות הלכתיות ואחרות שפרצו בקהילה[4]. בישראלבשנת 1965 עלה לישראל והתיישב בקריית ים. בשנותיו הראשונות בישראל נדד בין יוצאי מרוקו באזורי הפריפריה, ועודדם בשירתו. בפעילותו זו תרם להחייאת תרבות הפיוט בישראל, ובפרט החייאת שירת הבקשות וקובץ הפיוטים "שיר ידידות"[5][9]. בראיון שערכה עמו עדית זרטל, כשנה לאחר עלייתו ארצה, אמר שלא עלה קודם לכן בשל עיוורונו: ”רק עוורוני הוא אשר מנע ממני להניח את חפצי במרוקו לפני כן. אחרת אפשר היה לי לבוא, אולי, עם הראשונים, עם הנחשונים... ולתת את ידי הצעירה יותר לבניין המדינה”. לשאלה כמה זמן הוא עוסק בשירה, השיב: ”אפשר לשער כי כבר קרוב לחמישים שנה אני משמש במלאכת השירה, אבל בקביעות שוררתי מאז התעוורתי”. עוד הוסיף כי בישראל כמעט לא מצא פרנסה, בניגוד למרוקו, שם הייתה לו עבודה קבועה כפייטן וכמוזיקאי. את הקושי למצוא עבודה תלה בין היתר בקושי שלו לכתת את רגליו למקומות מרוחקים בשל מצב בריאותו. הלך לעולמו ב-31 ביולי 1975 (כ"ג באב ה’תשל"ה) ונקבר בבית הקברות צור שלום שבקריית ביאליק[14]. בנו הוא פרופסור מאיר בוזגלו. תלמידיוהעמיד תלמידים שהפכו לפייטנים ומוזיקאים ידועים[6], בהם הרב חיים יפרח, הרב יצחק ריוח, חיים לוק, אלברט בוהדנה, וג׳ו עמר. למדו אצלו גם אשר חסין ומומחה הכשרות הרב עמרם אדרעי. יצירתוחיבר מאות פיוטים בעברית ובערבית, ולעיתים שילב בכתיבה את שתי השפות יחד. נהג לעיתים לחבר את פיוטיו ללחנים ערביים פופולריים מאותה תקופה, בין השאר כדי למשוך צעירים לבתי הכנסת בתקופת שירת הבקשות. לחניו התפרסו על מספר סגנונות: מוזיקה מרוקאית, מוזיקה אנדלוסית, מוזיקה ערבית ומוזיקה מזרח תיכונית. לפי הבמאי רפאל בלולו, בוזגלו קיבל השראה גם מפיוטים סלוניקאיים, מוזיקה אלג׳יראית, מוזיקה תוניסאית, פיוטי לאדינו ומוזיקה מהקולנוע המצרי[15]. בתקופת חייו במרוקו כתב בעיקר שירים ופיוטים בנושאי גלות וגאולה, שירי כמיהה לירושלים ולארץ ישראל, שירים לחגי ומועדי ישראל, שירי שבח לרבנים ושירי מוסר. חיבר קינה על רעידת האדמה שהתרחשה באגאדיר בשנת 1960, שירי הלל לניצחונה של ישראל במלחמת העצמאות ושירים שקראו לשלום בין עם ישראל לאויביו. לאחר שעלה לישראל כתב בעיקר שירים שעסקו בשבחי ארץ ישראל, והבולט שבהם הוא השיר אך בך מולדתי, שכתב עם הגעתו ארצה, ובו דו-שיח בינו לבין המולדת. בתקופת מלחמת ששת הימים כתב כ-20 שירים סביב נושא המלחמה. לפי הבמאי רפאל בלולו, רבי דוד נטה לדו-קיום בשלום, ונטיה זו באה לידי ביטוי גם בפיוטיו. כך לדוגמה, בפיוט שכתב על אסון רעידת האדמה באגאדיר, הוא מקונן על היהודים, הערבים והנוצרים שנספו באסון כאחד. בינו נא מורדיםכשהתגורר במרוקו הגיע לישראל תלמידו, הפייטן צבי (מכלוף) תורג'מן, כדי להשתלם בסמינר למורים. כשחזר למרוקו הכיר לרבי דוד את השיר באב אל וואד, שכתב חיים גורי. רבי דוד ראה כי בשיר חסרה נוכחותו של הבורא, והחליט לכתוב מילים חדשות לשיר, שהולבשו על הלחן המקורי. שירו של בוזגלו, הקרוי "בינו נא מורדים", מדגיש את הצורך להיאבק נגד הנטייה האנושית לריבים ולמלחמות, וקורא להשכנת השלום. את השיר סיים רבי דוד באמירה נחרצת לפיה הבורא מוכן למחוק את שמו עבור השלום[15]. הנצחהבשנת 1991 נערך טקס קריאת רחוב על שמו בקריית ים, במעמד שר השיכון דאז דוד לוי. ערים נוספות עם רחוב הנושא את שמו הן ירוחם, אשקלון, שדרות, חדרה, אשדוד ואופקים. המשורר ארז ביטון הקדיש לו שיר[1]. ד״ר אלמוג בהר, שהקדיש חלק מעבודת הדוקטורט שלו ליצירתו של רבי דוד, כתב שיר לזכרו[9]:
בקולנועבשנת 2015 יצא לאור סרט תיעודי בשם "שיר ידידות, ר' דוד בוזגלו" העוסק בדמותו, בבימויו של רפאל בלולו ובהפקתו של יאיר קדר ובהשתתפות מאיר בוזגלו, חביבה פדיה, חיים לוק ואחרים, בקריינות של שלמה בר. הסרט הופק בערוץ הראשון כפרק מהסדרה "העברים", המספרת את סיפורם של משוררים עבריים במאה העשרים. בסרט מסופר בין השאר על כמיהתו של רבי דוד בוזגלו לשלום וכבוד הדדי בין יהודים למוסלמים, כפי שחווה אותו במרוקו, ועל תסכולו הרב כשנוכח שהמצב בישראל שונה. הסרט הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל דוקאביב, מאי 2015 פסטיבל דרום, יוני 2015 ובעשרות מקומות בישראל[16]. בפרק הראשון של הסרט "לחיות מחדש" (בבימויו של חיים בוזגלו), שיצא ב-2009 ומספר את סיפור עליית יהודי מרוקו לארץ ישראל, מוצגת דמותו של רבי דוד על ידי השחקן יצחק בן דוד. בסרט נראה רבי דוד יושב לצד תלמידיו ששרים, ושליח העלייה מגיע ומודיע לתלמידיו שהם עולים לארץ ישראל. רבי דוד פורץ בבכי על שלא זכה לעלות איתם יחד ארצה, ומבקש שיזכרו אותו גם לאחר הגעתם ארצה[17]. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Information related to דוד בוזגלו |
|||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
