דחפורהדַּחְפּוֹר, או בשמו הלועזי: בּוּלְדוֹזֶר (Bulldozer), הוא טרקטור זחלי[1] שמצויד בכף קדמית ("סכין" או "להב" בעגה של מפעילי הצמ"ה) שמטרתה להזיז עפר ולדחוף אדמה. הדחפור מצויד לרוב גם במעקר אחורי ("רוטר") לעקירת סלעים ותיחוח קרקע טרשית. הדחפור משמש לעבודות עפר, חישוף, יישור קרקע, פריצת צירים, ניהול מטמנות, בנייה והריסה וניתן למצוא אותו במיזמי הנדסה אזרחית גדולים כגון מחצבות, מכרות, בניית תשתיות וסלילת כבישים, וכן בהנדסה צבאית וחקלאות. בעברית למונח דחפור יש שתי משמעויות: הראשונה היא שם כללי לציוד מכני הנדסי (צמ"ה) כבד, והשנייה היא שם ספציפי לסוג מסוים של כלי צמ"ה: טרקטור בעל כף/להב דחפור. הכפילות הזאת קיימת גם בשפה האנגלית, ביחס למילה בולדוזר. היסטוריההרעיון של הנעה באמצעות זחלים לטרקטורים בשביל להגדיל את הגרר ולהפחית את הלחץ על הקרקע (כדי למנוע שקיעה והתחפרות) מקורו באנגליה של 1770, אז המציא ריצ'רד אדג'וורת זחלים הדומים למזקו"ם המודרני.[2] עם זאת, הרעיון של אדג' לא זכה למימוש עד לתחילת המאה ה-20 אז חברת Benjamin Holt האמריקאית ערכה ניסויים בהוספת זחל לטרקטורים ובסופו של דבר רכשה ב-1914 את הפטנט לזחל חוליות ("שרשרת") שהמציא דייוויד רוברטס, המהנדס הראשי של חברת R. Hornsby & Sons האנגלית ב-1904.[3] טרקטורים זחליים שימשו בסיס לטנק המשוריין במלחמת העולם הראשונה. הדחפור התפתח במקור מטרקטורים בחוות חקלאיות שהותקנו עליהם מחרשות ובשלב מסוים גם לוח מתכת בחזית בשביל לבצע עבודות עפר כגון חפירת תעלות, הקמת סוללות וכו'. בעבר עבודות כאלה בוצעו על ידי סוסי עבודה, שלוח מתכת נרתם בחזיתם.[4] בשנות ה-20 של המאה ה-20 כלי רכב זחליים נהיו נפוצים, בייחוד הדגם קטרפילר 60. כדי לבצע עבודות עפר שונות כגון חפירת תעלות, בניית סוללות עפר ועוד, טרקטורים זחליים אלה צוידו בלוח מתכת גדול ועבה בחזיתם. לוח מתכת זה, שבהמשך נהפך למעין כף מעוגלת נקרא "סכין" בעגת מפעילי הצמ"ה ובאנגלית: Blade ("להב"). הסכין מקלפת שכבות עפר מהאדמה ודוחפת אותן קדימה כשהדחפור מתקדם. הדחפור הראשון הומצא בארצות הברית בשנת 1923 על ידי ג'יימס קאמינגס (James Cummings) והשרטט ג'יי ארל מקלאוד (J. Earl McLeod) שתכננו דחפור על ידי הוספת כף ("סכין") לטרקטור.[5] דגם העתק של דחפור זה מוצג כיום בפארק העירוני של מורוויל, קנזס, איפה שהשניים בנו את הדחפור הראשון.[6] הם רשמו על הדחפור פטנט ב-18 בדצמבר 1923.[7] הוספת הזחלים נעשתה לראשונה בתקופת מלחמת העולם הראשונה על ידי חברת Benjamin Holt שהתמזגה מאוחר יותר לחברת קטרפילר. ב-1925 פיתחה חברת LaPlant-Choate דחפור זחלי שהכף שלו מופעלת על ידי בוכנות הידראוליות.[8] מאוחר יותר התפשט השימוש בדחפור מהחקלאות גם לעבודות הנדסה אזרחית כגון סלילת כבישים, מכרות, מחצבות ופרויקטים גדולים. כתוצאה מכך, הדחפור הפך לגדול יותר, חזק יותר וכבד יותר. הדחפורים נהפכו לנפוצים באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20. בדגמים המוקדמים מפעיל ישב מעל מערכות הכלי, ללא ההגנה של תא מפעיל ("קבינה"). לוח המתכת (ה"סכין") קיבל מעין "בטן" של כף (בפרופיל זה נראה בערך כמו סהר) על מנת להגדיל את קיבולת הכף ואת יכולת דחיפת העפר שלה. הכף הבסיסית התפתחה למספר סוגי כפות המתאימות לסוגים שונים של עבודות, ביניהן כף כללית (U-blade) לדחיפת עפר למרחקים גדולים, כף ישרה להריסות ופרישת ערמות עפר, וכף בצורת מגרפה לעקירת צמחייה ושורשים. בהמשך פותחו כפות נוספות כגון כף כללית-למחצה (SU-blade). כפות אלה, שיוצרו הן באופן ביתי והן על ידי חברות צמ"ה, הופיעו ב-1929. בהתחלה יוצרו הטרקטורים והכפות על ידי חברת שונות (למשל, דחפורי קטרפילר צוידו בכפות תוצרת LeTourneau) אך בשנות ה-40 של המאה ה-20 החלו חברות הטרקטורים לייצרם ביחד עם הכפות.[9] ב-1928 פותחה טכנולוגיה לשליטת בכף הדחפור באמצעות כבלים, גלגלות וכננות - דבר שהיווה פריצת דרך בהתפתחות הדחפור.[8] בשנות ה-40 של המאה ה-20 נוספו לכף זרועות הידראוליות שהקנו למפעיל הדחפור יכולת לשליטה מדויקת בכף (להרים/להוריד/להסיט-לצדדים). זרועות אלה הגבירו גם את הכוח שמפעילה הכף מעבר למשקל שלה, והפכו את הדחפורים לכלי ההנדסי המועדף במיזמים הנדסיים. בתקופה זו הפך המונח "בולדוזר" משם לכף הדחפור לשם הכלי על כל מערכותיו. הדחפורים נטלו חלק חשוב במלחמת העולם השנייה, בייחוד עבור ארצות הברית. מלבד פריצה הנדסית והכשרת הקרקע ללחימה הם בנו תשתיות הנדסיות וצבאיות שהיו חיוניות למאמץ המלחמתי. האדמירל ויליאם הלסי אמר "ארבע המכונות שניצחו את המלחמה בדרום האוקיינוס השקט היו הצוללת, הראדאר, המטוס והבולדוזר".[10] במהלך השנים הדחפורים נהפכו לגדולים וחזקים יותר בתגובה לדרישות הולכות וגוברות לציוד מכני הנדסי המתאים למיזמי הנדסה אזרחית ועבודות עפר בקני מידה גדולים יותר.[10] חברות צמ"ה ברחבי העולם כמו קטרפילר, קומטסו, פיאט-אליס, ג'ון דיר, אינטרנשיונל הרווסטר, קייס, ליבהר, טרקס ו-JCB החלו לייצר דחפורים וכלי צמ"ה שונים. בהמשך, רובן הפסיקו לייצר דחפורים והתמקדו בכלי צמ"ה קטנים יותר כגון מחפרים, שופלים ומחפרונים. עם התפתחות הטכנולוגיה והנדסת המכונות חל שיפור ניכר במערכות הפנימיות של הדחפור (מנוע, שליטה ובקרה, קירור ועוד). שיפורים חשובים כוללים מנועים חזקים יותר; מערכות הינע אמינות יותר; זחלים טובים יותר; תאי מפעיל מוגבהים; תאי מפעיל סגורים עם מיגון כנגד התהפכות, רעש ואבק; כפות הנשלטות על ידי בוכנות הידראוליות במקום על ידי כבלים וכננות. הבוכנות ההידראוליות איפשרו שליטה מדויקת יותר בכפות ומאוחר יותר גם אוטומציה של השליטה בכף. בנוסף, בירכתי הדחפור נוספה האפשרות להתקנת מעקר אחורי ("רוטר") כדי לחדור קרקע קשה, לסדוק בולדרים (גושי סלע) ועוד. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הציגה חברת קטרפילר תכנון הנקרא "High Drive" (שהופיעה לראשונה על דחפור קטרפילר די-10) ובו גלגל ההנע נמצא מעל שורת גלגלי המרכוב ומעניק לזחל צורה משולשית למדי. יתרונות התכנון הם בעיקר הנדסיים: היא מקטינה את הלחץ המופעל על המערכות, וכן תכנון זה מגביה את מערכת ההנעה מעל הקרקע ובכך מקטינים את פגיעותה למכות בגחון ותקיעה עקב בוץ, עפר וחצץ. חסרונות של תכנון זה הוא שהוא שוחק יותר מהר את הזחל מאחר שהזחל עובר 3 קיפולים בכל סיבוב במקום שניים בתכנון הרגיל. כיום, חברת קטרפילר היא היחידה המשתמשת בתכנון זה. בשנת 2009 הציגה חברת קטרפילר לראשונה דחפור דיזל-חשמלי. הדחפור הוא CAT D7E (ה-E בשם הדגם הוא תחילת המילה "Electric") ובו מנוע הדיזל הגדול היחיד, הוחלף במערכת שכוללת דיזל-גנרטור המפעיל מנוע חשמלי המחובר למערכת ההינע שמניע לבדו את הדחפור (בדומה לאופן פעולתם של רוב קטרי הדיזל בעולם). בניגוד למכונית היברידית טורית, שבה יש מצבר ביניים הנטען על ידי גנרטור וממנו מוזן המנוע החשמלי, ב-CAT D7E, הגנרטור מספק את החשמל ישירות למנוע החשמלי, ללא צורך במצבר ביניים. בנוסף, ב-D7E מנוע הדיזל עובד ללא הפסקה כל עת שהדחפור פעיל, בניגוד למכונית היברידית טורית, שבה מנוע הבעירה הפנימית כבה חלק מזמן הנסיעה. למרות זאת, עקב פרסומו של הדחפור על ידי יבואן קטרפילר בישראל, זוקו שילובים, כהיברידי, וכן עקב הרגלה של החברה הישראלית לקרוא לכל כלי רכב עם שני מנועים מסוגים שונים (במיוחד אם אחד מהם הוא מנוע בעירה פנימית והשני הוא חשמלי) "היברידי". כלי התקשורת הישראלית כמו גם בתחום הציוד המכני ההנדסי בישראל, הכירו את הדחפור כהיברידי ולא כדיזל חשמלי, אף שהוא אינו מוכר ככזה בחו"ל.[11][12] עם זאת, לטענת קטרפילר מנוע הדיזל חסכוני בדלק בשל גודלו וכן העובדה שהוא עובד במהירות סיבוב קבועה ומשפר את התפוקה בכ-10%. כמו כן, הדחפור כולל כ-60% פחות חלקים מדחפור D7 לא חשמלי, וקל יותר לתחזוקה. שינויים נוספים היו החלפת שתי הבוכנות המגביהות את הכף בבוכנה יחידה באמצע הכף, וכן חזרה לתצורת מזקו"ם של "Low Drive" בה גלגל ההינע נמצא בגובה גלגלי המרכוב. עם השנים הדחפורים השתכללו וכיום הם כוללים גם מערכות מחשב אלקטרוניות הממטבות את פעילות הדחפור ומגדילות את יעילותו. מערכות אלה כוללות בקרת מערכות ומשוב מיידי, שליטה בהזרמת הדלק, פונקציות הפעלה ניתנות לתכנות, מפת מסלול עם ניווט לווייני וסורקי לייזר להתווית מסלול העבודה. אטימולוגיה (מקור השם)המילה "דחפור" בעברית היא הלחם של המילים "דחף" ו"חפר" שמתארות היטב את פעולתו של הדחפור: חופר ודוחף עפר. באנגלית נקרא הדחפור "בולדוזר" (Bulldozer) שפירושו בתרגום חופשי הוא "מהמם במינון של פר[13]". ב-1880 שימש המונח "bull-dose" כתיאור למנה כלשהי של תרופה או סם שהיא גדולה ויעילה מאוד, כזאת שיכלה אפילו להמם פר או שור. ביטוי זה הושאל גם לתחומים אחרים ובין השאר תיאר ענישה קשה ומרתיעה. ב-1886 המונח תיאר אקדח בעל קליבר גדול ואת האדם שנשא אותו. מאז התקשר הביטוי "בולדוזר" עם כוחניות, גודל, עוצמה והיכולת להזיז דברים. בחקלאות והנדסה משמש הביטוי "bulldozing" לתיאור פעולה בה מפעילים כוח גדול כדי לדחוף עצם או להזיז מכשול. באופן טבעי, שם הפעולה הנ"ל נדבק לכלי שפותח על מנת לבצע מטרה זו - הבולדוזר: הדחפור שמזיז ודוחף עצמים כבדים ומכשולים. בישראל הכינוי "בולדוזר" נפוץ לאנשים שמומחים ב"להזיז דברים", תוך התגברות על מכשולים בירוקרטיים, ציבוריים (דעת קהל) ואפילו חוקיים. מבנה והנדסההדחפור מורכב מ-3 מערכות עיקריות:
הטרקטורהטרקטור הוא המרכב המכיל את כל מערכות הכלי. בתוך הטרקטור אפשר למצוא את:
בכל הנוגע לדחפורים, בדרך כלל "גדול יותר זה טוב יותר", וככל שהדחפור כבד יותר כך גדל החיכוך שלו עם הקרקע ובהתאם כושר הדחיפה (כוח הגרר) שלו. מסיבה זו - ובגלל ממיר המומנט שמכפיל את כוח הגרר במהירויות נמוכות - דחפור עם מנוע של 410 כ"ס (310 קילוואט) מפיק כוח גרר חזק יותר מאשר טנק עם מנוע של 1,200 כ"ס (890 קילוואט). הכףהכף, שנקראת בעגה של מפעילי הצמ"ה "סכין" ומכונה גם "להב" (Blade), היא כלי העבודה העיקרי של הדחפור. היא מותקנת בקדמת הכלי ותפקידה הוא לדחוף דברים, לגרוף קרקע ועפר, לערום ערמות ולעקור מכשולים. רוב הכפות מיוצרות כיציקת פלדה אחת וזאת על מנת להגדיל את העמידות שלהן ואורך חייהן. הכף באה במספר צורות, הנפוצות שבהן הן:
כפות מסוימות אף מצוידות ב"סכיני-צד" ו"ציפורניים" הבולטות מתוך הכף ומטרתן לאפשר לדחפור לבצע חיתוך גס של דברים או להפעיל כוח ממוקד על אובייקט קטן (למשל, עקירת גזעי עצים או פתיחת דלת ממולכדת: הדחפור לוחץ עם קצה הסכין על הדלת והיא נתלשת. מטען החבלה שמתפוצץ על הכף לא גורם נזק לדחפור והמפעיל אפילו לא מרגיש אותו). על כפות מודרניות מותקנת גם "רשת" סורגי פלדה עילית שנועדה להגן על הרדיאטור של הדחפור מפני אבנים ובולדרים שנכנסים בין הכף למכסה המנוע. הרשת מאריכה את זמן החיים של הדחפור ומקטינה את הצורך בתיקונים. חלק מהכפות מחוזקות בלוח פלדה נוסף במרכז הכף, על מנת לשפר את יכולתו של הדחפור לדחוף ציוד מכני הנדסי אחר, בעיקר מגרדות. ברוב הדחפורים הכפות הן פריקות, כך שאפשר להחליף כפות בעת הצורך. כמו כן, אפשר גם להתקין אמצעים ייעודיים במקומם. אמצעים כאלה כוללים מגוב לניקוי מוקשים, קומביין ומכשירים חקלאיים לעיבוד הקרקע. הכף נשלטת באמצעות 4 זרועות הידראוליות בסיסיות המאפשרים לה לבצע את התנועות הבאות:
באמצעות פעולות אלה יכול מפעיל הדחפור להשתמש בכף כדי לערום ערמות ולשפוך עפר, לפנות אדמה הצידה וכן לנעוץ את הכף בקרקע ולחפור בורות רדודים או תעלות. כפות דחפור מותקנות לעיתים גם על כלים אחרים, כגון מפלסות, מפלסות שלג, מחפרים (כף דחפור קטנה הנקראת "backfill"), נגמ"שים ואף טנקים. טנק המצויד בכף דחפור (שבדרך כלל נמוכה וקטנה יותר מכף של דחפור כבד) נקרא טנק-דחפור. מעקר (קרס אחורי)בירכתי הדחפור אפשר להתקין מחרשה או מעקר ("רוטר", באנגלית Ripper) - קרס פלדה שיכול להינעץ בקרקע טרשית, באספלט ואף בקרחונים. תפקיד ה"רוטר" הוא לעקור גושי סלע חזקים במיוחד, לסדוק שכבות קרח קשות, לשבור ולפרור קרקע קשה בשביל עבודה עם ה"סכין" ולחרוש את הקרקע (גם למטרות חקלאות). בעזרת ה"רוטר" אפשר אף לסדוק קרקע בזלתית בשביל להפכה אחר כך לקרקע פורייה לחקלאות. מפעילים מיומנים יכולים לאלתר מגוון שימושים לקרס הזה, החל מביקוע מטרות קשות וכלה בניצול כוח ההרמה שלו ככננת או מנוף קטן. בצה"ל לקרס יש שימוש נוסף: גרירת רכב קרבי משוריין באמצעות שלשלאות פלדה שמחוברות לרק"ם ולקרס של הדחפור. המעקר מורכב ממוט כבד שבקצהו יש שן העשויה מפלדה בעלת קשיות גבוהה או ממתכת כבדה דוגמת טונגסטן, והיא זו שחודרת לקרקע. המעקר נשלט בידי 4 זרועות הידראוליות שמרימות ומנמיכות אותו ושולטות בזווית החדירה לקרקע, ומסוגלות לנעוץ אותו בקרקע בכוח רב. במקום מעקר ניתן להתקין על הדחפור התקנים אחרים ביצולו האחורי:
הנעהרוב הדחפורים מתנייעים על ידי מזקו"ם (זחלים). יש לכך שתי סיבות עיקריות:
המזקו"ם מורכב משרשרת חוליות פלדה בעלות מיסבים (זחלים) שמשמש מצע שעליו מתגלגלים המרכובים (ה"גלגלים" של הדחפור). המזקו"ם מגולגל באמצעות גלגל ההינע (זר מניע) - זהו גלגל שיניים המחובר לתמסורת של המנוע שמסובב אותו ושיניו ננעצות בזחל וגוררות אותו איתן לסיבוב. רוב הדחפורים משתמשים בשיטה של היגוי דיפרנציאלי: המנוע מספק כוח בנפרד לכל זחל (ימני או שמאלי) ובאמצעות ידיות בתא המפעיל אפשר לקבוע את חלוקת הכוח לכל זחל. שיטה זו יעילה מאוד למקומות צפופים שכן היא מאפשרת לדחפור לבצע סיבוב במקום (פנייה ברדיוס אפס), דבר שיעה אופני איננו יכול לעשות. כמו כן, הדחפור מצויד בממיר-מומנט שנועד להפוך את הספק המנוע לכוח גרר, דבר הגורם להגבלה על מהירות הדחפור (15 קמ"ש בערך) שכן במהירויות נמוכות ממיר-המומנט מכפיל את הכוח שמספק המנוע. הדחפורים כבדים לא רק בגלל המבנה שלהם, אלא גם מפני שהדחפור מנצל את משקלו הוא בשביל לדחוף דברים ולעקור מכשולים. ככל שאחיזת הקרקע של הדחפור טובה יותר, וככל שמשקלו גדול יותר, כך גדל כוח החיכוך שלו עם הקרקע וכתוצאה מכך גדלים כוחות הגרר שהוא מפעיל ואיתם כושר הדחיפה של הדחפור. שימושיםבגלגולו הנוכחי הדחפור נועד לבצע עבודות הדורשות כוח רב, כגון:
שימושים אזרחייםדחפורים ניתן לראות בעיקר באזורי מכרות ומחצבות, במקומות בהם מכינים תשתית לסלילת כבישים חדשים או הקמת שכונות חדשות, במזבלות גדולות, בהכשרת שטחים חקלאיים וכן בפרויקטים הנדסיים גדולים (מובילי מים, סכרים, חציבת מנהרות ובניית תשתיות). ייעודו העיקרי של הדחפור הוא יישור שטח ועבודות עפר כגון הקמת סוללות, הזזת עפר, הערמת ערימות וכדומה. שלב יישור השטח הוא כמעט תמיד השלב הראשון בכל פרויקט בנייה או הנדסה אזרחית כלשהו. פני הקרקע בדרך כלל אינם מישוריים ולעיתים אף מלאים בסלעים ובולדרים (גושי סלע קשים). בשביל לעקור את הבולדרים הומצא המעקר (רוטר) - קרס המתכת הכבד בירכתי הדחפור. הדחפור נועץ את המעקר בבולדר ועוקר אותו תוך כדי נסיעה קדימה, או אם מדובר בבולדר גדול מידי הדחפור מפורר אותו למספר חלקים. אחרי שהבולדרים נעקרו מהשטח, מתחיל הדחפור ליצור משטח מישורי (בקירוב). הדחפור מיישר את הכף, נועץ אותה בקרקע ואז מתחיל לנסוע קדימה. תוך כדי שהוא נוסע קדימה, העפר שנמצא מעל גובה ה"ציפורניים" (החלק החד של קצה הכף) מתחיל להתגלגל אל תוך הכף ולנוע קדימה ביחד עם הדחפור. מאחוריו משאיר הדחפור קרקע די מישורית, אותה הוא מהדק באמצעות המשקל הכבד ולחץ הזחלים שלו. אחרי שהוא דחף ערימה גדולה של עפר (גודל הערימה תלוי בעוצמת הדגם וגודל הכף) הדחפור מרים את הכף לשפוך את העפר ואז נוסע אחורה, כאשר הכף צמודה ולוחצת על הקרקע, ובכך מיישרת את השטח שפינה הדחפור (פעולה זו ידועה בשם back-blading). הדחפור חוזר על התהליך מספר פעמים עד שמתקבלת קרקע מישורית ושטוחה. את הגימור העדין יותר מבצעים המגרדת, שטובה ליישור קרקע והזזת עפר בקנה מידה קטן, והמפלסת, שטובה ליישר את הקרקע בגימור עדין ביותר, שלב אחד לפני העברת מכבש על הקרקע. בנוסף ליישור שטח משמש הדחפור גם להקמת סוללות עפר על ידי דחיפת עפר והערמתו בערמות. הכף הכללית גדולה ועמוקה ויש לה קיבולת עפר גבוהה, דבר המאפשר לדחפור לדחוף עפר רב ואז לשפכו באזור בו הוא רוצה להקים את סוללת העפר. הדחפור גם יכול לבנות רמפות וזאת באמצעות דחיפת עפר ושפיכה הדרגתית שלו בשיפוע. את הרמפה מיישר הדחפור באמצעות משקלו הרב ושיטוחה עם הזחלים ואחר כך עם תחתית הכף. עוד משמש הדחפור באתר הבנייה לפיזור עודפי עפר ופיזור בשטחי מילוי, מילוי חוזר של בורות ותעלות וניקוי אתרי בנייה מפסולת. מחוץ לאתר הבנייה משמש הדחפור לפריצת דרכים, אחזקת דרכי עפר, ניקוי קרקעית במחפורות של עפר מושאל, חישוף קרקע וניקוי אזורים מיוערים, ניהול אתרי פסולת, דחיפת מגרדות, גרירת מטענים וחילוץ ציוד מכני הנדסי. שימוש צבאידחפורים הם ציוד הכרחי בחילות ההנדסה בצבאות העולם. הם משמשים לבניית ביצורים, עבודות עפר ופריצה הנדסית, לעיתים תחת אש. כדי להגן על המפעילים בדרך כלל ממגנים את הדחפורים האזרחיים בהם הם עובדים בשריון לכלי רכב. גישה אחרת היא להוסיף כף דחפור לטנקים או לנגמ"שי הנדסה תוך ניצול השריון של הרכב, אך התפשרות על ההספק והביצועים ההנדסיים. טנק שמדוגם בכף דחפור נקרא טנק-דחפור (טד"ח). כבר במלחמת העולם השנייה נעשה שימוש בדחפורים משוריינים כאשר כוחות הברית פלשו לנורמנדי. הדחפורים, שהיו טרקטורים של קטרפילר, צופו בלוחות שריון עם חרכי ירי קטנים שהקנו ראות כמעט אפסית לנהג. דחפורים אלה עבדו תחת אש כבדה על מנת לפלס דרך לטנקים, לנקות את החוף ממכשולי נ"ט ולבנות רמפות וסוללות עפר שיאפשרו לטנקים לפרוץ ללב הביצורים הגרמניים ולתקוף אותם מאחורה. דחפורים פעלו גם בחזית האוקיינוס השקט בהכשרת שדות תעופה באיים והקמת בסיסים צבאיים וביצורים לכוחות ארצות הברית. האמריקנים עשו שימוש בדחפורים כבדים כדי לפלס דרכים בג'ונגלים של וייטנאם, ובשנות ה-80 של המאה ה-20 פיתחו ביחד עם התעשייה הצבאית של ישראל גרסה ממוגנת של דחפור קטרפילר די-7 שנועדה בעיקר לפינוי שדות מוקשים, שכן הכלים הממוגנים סבלו מראות אפסית. דחפורי ה-D7 שימשו לפינויי מוקשים הן באזורי מלחמה והן באזורים בהם הושכן שלום לא מכבר. במהלך שנים אלה הצטייד חיל ההנדסה האמריקני בכמות רבה של דחפורי D7, רובם לא ממוגנים, והללו נועדו בעיקר למשימות בנייה ועבודות עפר. בגלל הסיכון שבעבודה זו, בשנות ה-90 של המאה ה-20 פיתחו בצבא ארצות הברית גרסה לא-מאוישת של הדחפור D7MCAP המשמשת לניקוי מוקשים ופריצה הנדסית. לקראת הפלישה לעיראק ב-2003 רכשו האמריקאים 12 דחפורי D9R ממוגנים מישראל, והללו הוכיחו את עצמם כיעילים ביותר. במלחמות ישראל עשה צה"ל שימוש רב בדחפורים, רובם לא היו ממוגנים עקב מחסור בציוד ובתקציב. הדחפורים פרצו דרכים, סללו כבישים לכוחות צה"ל, חפרו תעלות נ"ט, הכשירו עמדות לטנקים הישראלים ופרצו סוללות עפר ותעלות נ"ט שהקים האויב.[14] אחרי מלחמת יום הכיפורים שגרמה לאבדות קשות בחיל ההנדסה הוחלט למגן את הדחפורים. גם במלחמת לבנון הראשונה והאינתיפאדה השנייה נטלו הדחפורים חלק רב בפעילות המבצעית.
בשנות ה-80 של המאה ה-20 הגיעו לארץ דחפורים כבדים מדגם קטרפילר D9L שזכו למיגון חדיש תוצרת התעשייה הצבאית. המיגון כלל לוחות שריון על המערכות המכניות של הכלי ועל חלקים רבים בקבינה (תא המפעיל) אך מאחר שלחה"ן היה חשוב לא לפגוע בראות של המפעיל, לא כיסו לוחות השריון את כל השמשות, שהוחלפו בחלונות קטנים יותר העשויים מזכוכית בליסטית חסינת ירי. מיגון זה - על דורותיו השונים - הוכיח את עצמו כיעיל ביותר וזכה להצלחה רבה. באינתיפאדה השנייה, בנוסף לתפקידי ההנדסה הקרבית המסורתיים, שימשו דחפורי ה-D9 המשוריינים על מנת להרוס בתים של מחבלים פלסטינים ולבצע פעולות חישוף בשטחים שמהם בוצע ירי לעבר ישראלים. מדיניות זו עוררה מחלוקת קשה בעולם כאשר ארגוני זכויות אדם כינו אותה "עונש קולקטיבי" ו"הרס חסר פרופורציות" ואילו ישראל התעקשה שזה צעד הכרחי וחיוני במלחמה בטרור. דחפורי D9 היוו כלי מכריע במבצע חומת מגן, בייחוד בקרב במחנה הפליטים ג'נין, שם הם נטרלו מטעני חבלה והרסו בתי תופת. הדחפורים היוו מרכיב חיוני גם בפעילות הביטחון השוטף ברצועת עזה. כיום משרת בצה"ל הדגם D9R, כאשר רוב הכלים מדוגמים בתוספת מיגון כלוב נגד נשק נ"ט (בשירות יחידת הצמ"ה הקרביות) וכן קיימים דגמים בשלט רחוק, בשירות יהל"ם, המשמשים לחבלה וסילוק פצצות ופריצת צירים באזורים מסוכנים במיוחד.
מפרט טכני וביצועיםלהלן מפרט טכני ונתונים על יכולותיו של דחפור אופייני. הנתונים עצמם מתייחסים לדחפור (בינוני-קטן) מדגם D65PX-18 של קומטסו[15] ולדחפור (גדול) מדגם D9T של קטרפילר.[16] נתונים אלה נכונים ל-1 במרץ 2018. המידע כאן נועד להעשרה בלבד והמחשת סדרי הגודל האופייניים לדחפורים. מאחר שהנתונים משתנים מעת לעת עקב שינויים שעורכים היצרנים בדגמים מומלץ לבדוק באתר היצרן את הנתונים העדכניים.
דגמים
מקורות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|