שריונית

שריונית היא רכב קרבי משוריין המונע על גלגלים עטויי צמיגים (ולא על זחלים) ומוגן בדרך כלל בשריון קל וחמוש בכלי נשק קלים, כגון מקלעים, או בתותח בקוטר קטן. לרוב, מדובר בכלי רכב המיועד לסיור וקשר ואינו מיועד לקרבות גדולים.

שריוניות הופיעו בסוף המאה ה-19, אך הפכו לנפוצות רק בתחילת מלחמת העולם הראשונה. השריוניות היו נפוצות עד אחרי מלחמת העולם השנייה, ובהדרגה הוחלפו בנגמ"שים כבדים יותר, חלקם זחליים וחלקם אופניים (כלומר: נעים על גלגלים עטויי צמיגים).

בארץ ישראל, חיילי המנדט הבריטי הפעילו שריוניות, ומאוחר יותר, במלחמת העצמאות, הן צה"ל והן הכוחות הערביים הפעילו שריוניות. השריוניות הופעלו כתחליף לטנקים תקניים, מאחר שהיישוב העברי לא היה מצויד בטנקים ערב פרוץ המלחמה. אחרי מלחמת העצמאות, כאשר צה"ל רכש כמות מספקת של טנקים דוגמת ה-M4 שרמן, הוצאו השריוניות משירות.

בגדוד סיור 135 שפעל תחת מפקדת גייסות השריון, בשנות ה-50 של המאה ה-20, השתמשו בשריוניות מדגם סטאגהאונד T17E1 (אנ').

ב-1966 הקים צה"ל מחדש כוח שריוניות, סיירת דוכיפת, במסגרת חטיבת הצנחנים. זו הפעילה שריוניות מדגם פאנהארד AML במשך מספר שנים, ולקחה חלק משמעותי בקרבות של פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים, במבצע תופת ועוד.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שריונית בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא אמצעי לחימה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.