|
דן שילון
דן שילון (נולד ב-24 באוקטובר 1940) הוא שדרן רדיו, עיתונאי, מנחה, איש טלוויזיה וסופר ישראלי. במהלך 60 שנה של קריירה תקשורתית ראיין שילון יותר מ-3,000 אנשים. בין השאר ראיין את רוב ראשי ממשלות ישראל (דוד בן-גוריון, לוי אשכול, גולדה מאיר, שמעון פרס, מנחם בגין, יצחק שמיר, יצחק רבין, אריאל שרון, אהוד ברק, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו), ארבעה מנשיאי ישראל (חיים הרצוג, עזר ויצמן, שמעון פרס ורובי ריבלין) ומנהיגי מדינות בעולם (ג'ימי קרטר, ביל קלינטון, וילי ברנדט, אנואר סאדאת וחוסיין, מלך ירדן). ביוגרפיהדן שילון נולד בתל אביב בשנת 1940 כדן שולקיס, בן להורים שעלו ממזרח אירופה, בני מעמד הפועלים, שלמה שולקיס ופניה מוכיח. אחיו הצעיר היה יגאל שילון. שילון למד בתל אביב בבית הספר היסודי "לדוגמה" ובבית הספר התיכון העירוני ד'. בכיתות א' ו-ב' של בית הספר היסודי למד עם ירון לונדון איתו הוא שומר על חברות אישית ומקצועית. לאחר שירותו הצבאי בחיל האוויר, למד שילון בחוג למדע המדינה ולסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. קריירה מקצועיתב-1961 החל דן שילון לשדר בקול ישראל, תחילה בתוכניות לילדים ובהמשך ככתב חדשות. ב-1964 פרש מהרדיו לטובת תפקיד דובר עיריית חיפה. ב-1967, במלחמת ששת הימים, חזר לקול ישראל ושימש כתב צבאי. בתקופת המלחמה שידר שילון מקרב תל פאחר, ברמת הגולן, וזכה בפרס ראשון מטעם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל על כתבה ששידר משדה הקרב ומכיבוש המוצב. ב-1968, עם הקמת הערוץ הראשון של הטלוויזיה הישראלית, הצטרף לצוות ההקמה ושימש לאורך השנים עורך ומגיש מבט לחדשות, ביחד עם חיים יבין כמגיש ראשי, ומוטי קירשנבאום כעורך. במקביל, הקים וניהל, עם אלכס גלעדי, את מחלקת הספורט של הערוץ הראשון. שידר משחקי כדורגל וכדורסל, הקים, ערך והגיש את התכנית ״מבט ספורט״. שידר מאולימפיאדת מינכן ב-1972, ומ-3 מונדיאלים: מקסיקו 1970, גרמניה 1974 וארגנטינה 1978. במהלך שנותיו בערוץ הראשון, סיקר שילון אירועים מרכזיים בישראל ומחוצה לה, הפיק וערך כתבות וסרטים תיעודיים. אחד הסיקורים הזכורים שלו היה טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, 1972, שבמהלכו קיים ריאיון מיוחד עם קנצלר מערב גרמניה,ווילי ברנדט. בשנת 1972, במהלך מלחמת ההתשה, ביים והגיש סרט תיעודי "פעמיים מהירות הקול", שבו טס, במושב האחורי של מטוס הקרב "פנטום", וראיין, במהלך הטיסה, את הטייס שבמושב הקדמי, מפקד הטייסת, שמואל חץ ז"ל. בשנת 1975 התמנה דן שילון למנהל מחלקת החדשות של הערוץ הראשון, תחת מנהל הטלוויזיה, ארנון צוקרמן. שילון מינה את חיים יבין לסגנו ולעורך ומגיש ראשי של "מבט לחדשות". בשנת 1977, כמנהל החדשות, הפיק וערך משדר מורכב של תוצאות הבחירות לכנסת, שכלל, לראשונה בישראל, מדגם קלפיות ושידור ישיר מ-7 מטות של המפלגות. בסיום כהונה בת 3 שנים, יצא לארצות הברית כשליח רשות השידור, למשך 4 שנים. בשנת 1979, ככתב בארצות הברית, סיקר, בין השאר, את אירועי הסכם השלום בין ישראל למצרים עם קרטר, בגין וסאדאת, את המגעים להסכם שלום בין ישראל לבין מצרים, ואת טקס חתימת ההסכם על מדשאת הבית הלבן. בשנת 1979, לרגל הסכם השלום עם מצרים, קיים ריאיונות מיוחדים עם נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, בבית הלבן,עם נשיא מצרים, אנואר א סאדאת, ועם ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין. בשנת 1981 פרש שילון מהערוץ הראשון. בין השנים 1981–1983, שימש, ביחד עם ארנון צוקרמן, מנכ"ל משותף של חברת התקשורת "רימון תקשורת", ונשיא חברת התקשורת האמריקנית "TVC". בשנת 1983, לאחר שפרש מ"רימון תקשורת, הקים וניהל , את חברת התקשורת "רשת - תקשורת והפקות", שבה המשיך להנחות, לערוך ולהפיק תכניות, ולימים הוביל אותה, לזכייה במכרז על זיכיון לשידורים בערוץ המסחרי. בין התכניות הזכורות בראשית דרכה של ״רשת״ המסחרית (כיום ערוץ 12), היו: ״איצ׳ה״, סדרה קומית בכיכובו של ספי ריבלין, ״אין עם מי לדבר״ - תכנית שיח סאטירית, בהנחיית יאיר גרבוז ו״מוסיכף״ - תכנית של מוסיקה קלאסית לילדים בגיל הרך, עם הסימפונט רעננה. בשנת 1988, הפיק וביים, משדר מיוחד, לרגל 40 שנות עצמאות ישראל, עבור רשת הטלוויזיה הצרפתית השנייה(ANTENNE 2), בהשתתפות שני ראשי ממשלה, יצחק שמיר ושמעון פרס, ועם התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בניצוחו של מאסטרו זובין מהטה, עם יצחק פרלמן, שלמה מינץ, נעמי שמר ומיטב אמני ישראל. את המשדר הנחה ז'ק שנסל, מחשובי המנחים והמראיינים בצרפת. משנת 1986 עד 1990 הנחה את תוכנית הרדיו "ערב טוב ישראל" בגלי צה"ל. בנוסף, ערך בין השנים 1988–1989 את הריאיון השבועי בעיתון "הארץ", ובין השנים 1990–1993 בעיתון "ידיעות אחרונות". בשנת 1988 הנחה את העימות הטלוויזיוני בין ראש הממשלה יצחק שמיר לראש האופוזיציה שמעון פרס. משנת 1989 הנחה, לסירוגין, עם דן מרגלית ורפי רשף, את התוכנית ערב חדש בטלוויזיה החינוכית. יש הרואים את שיא הקריירה של שילון כשהחל להגיש, ב-1991, את התוכנית "בשידור חי - דן שילון מארח" במסגרת שידורי ערוץ 2 הניסיוני, והמשיך להגיש את התוכנית לאחר שינוי אופיו של הערוץ למסחרי במסגרת הזכיינית רשת. התוכנית, הפכה במהרה לתוכנית האירוח המרכזית של הערוץ, הובילה לאורך השנים את טבלאות המדרוג וכונתה בפי כל "המעגל". בשנת 1995 זכתה תוכניתו של שילון בפרס הטלוויזיה של פסטיבל ניו-יורק על משדר חגיגי ליום העצמאות, עם שמעון פרס, בנימין נתניהו ואמני צמרת. באוקטובר 1995, 40 יום לפני הרצח, הגיש שילון משדר חגיגי מיוחד עם ראש הממשלה יצחק רבין, ומיטב אמני ישראל, ועסקה בעיקר בהסכמי אוסלו ובסיכויי השלום עם הפלסטינים. ב-1996, לקראת מערכת הבחירות של אותה שנה, הגיש שילון את התוכנית "קו העימות", שבה ראיין פוליטיקאים משני המחנות ועימת ביניהם. ב-1997 קיים ריאיון מיוחד עם מלך ירדן, חוסיין בן טלאל, בארמון המלך, בעמאן. ב-1998 פרש מניהול "רשת" והקים חברת הפקות פרטית, "שידורי שילון", שהפיקה בעיקר את תוכניתו, וכן תכנית אירוח של רעייתו, מירי, "שילון בראשון", בערוץ הראשון, ו"הנאשם", בערוץ 2, בהנחייתו, שבה נערך בכל פרק מעין משפט ציבורי לאחד מראשי ממשלת ישראל, והצופים בבית פסקו אם הוא "אשם". ב- 1998, לרגל יום ירושלים, קיים ריאיון מיוחד, זה לצד זה, עם 3 ראשי ממשלה ישראלים - יצחק שמיר, שמעון פרס ובנימין נתניהו, שבמהלכו, שמיר ופרס נקלעו לעימות חריף. ב-1998 הוציא ספר אוטוביוגרפי בשם "בשידור חי", המסכם את חייו המקצועיים. בריאיון ל"ידיעות אחרונות", לקראת פרסום הספר, התוודה שילון, כי ספק אם הוא עצמו היה צופה בתוכניתו[1], אף על פי שהוא מכבד את קהליו, שמח לשרתם ושלם עם מקצועו. הצהרה זו עוררה נגדו גלי ביקורת רבים[דרוש מקור]. בשנת 2000 החליט להפסיק את שידור תוכניתו ופנה לשדר תוכניות אקטואליה המיועדות לקהלים ממוקדים, ביניהן: "שבע בערב" במסגרת שידורי זכיינית ערוץ 2 קשת, אולפן שישי בחדשות ערוץ 2 (מסוף 2000) ו"המטבחון" ב"טלעד" (מקיץ 2001). בשנת 2000 קיים ריאיון מיוחד עם נשיא ארה"ב, ביל קלינטון, בביתו הפרטי, בצ'פקואה, שבצפון מדינת ניו יורק. בשנת 2001 הצטרף לעיתון "מעריב" כפרשן, פובלציסט ומראיין. מאוחר יותר, הנחה לתקופה קצרה את יומן החדשות בערוץ הראשון ותוכנית משותפת בשם "זוג בכותרות" עם אשתו, מירי שילון, בישראל 10. לאחר שהחליטו לחדול משידור התוכנית, יצאו בני הזוג, עם שתי בנותיהם, לתקופת התאווררות ומנוחה בת שישה חודשים בארצות הברית. לאחר שובו לישראל, פנה שילון ב-2006 להוראת תקשורת באוניברסיטת חיפה. בנוסף, הנחה סבב הופעות בשם "המעגל החדש", הדומה לתוכניתו "בשידור חי", אך בסגנון בימתי. בשנת 2006 פרסם את ספרו השני, רומן מתח אקטואלי על יחסי תקשורת, הון ושלטון[2]. בשנת 2007 זכה דן שילון בפרס על מפעל חיים מטעם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה. בשנת 2008 הצטרף לרדיו תל אביב (102FM) כמנחה תוכנית אקטואליה יומית. בינואר 2010 החל להגיש בערוץ 2 תוכנית בוקר עם טלי מורנו, במסגרת שידורי קשת. במרץ 2013 פרסם את ספרו השלישי, "כלב שמירה", רומן מתח אקטואלי (סיפור המשך - אך עצמאי - ל"תגובה רועמת") על יחסי תקשורת, הון ושלטון. ביולי 2013 שודרה עונה נוספת של תוכנית האירוח "המעגל" בהנחיית שילון במסגרת שידורי "רשת" בשנת 2024 השלים דן שילון את ספרו הרביעי, "תכנית סיום", אוטוביוגרפיה מקצועית ואישית - חושפנית. הספר, בעריכת אמנון ז'קונט, בהוצאת "ביתן", של אייל דוד ליאני, נגנז, בשלב זה, ע"י שילון. משפחתושילון היה נשוי פעמיים. יש לו ארבעה ילדים, שניים מאשתו הראשונה, שרי, ושניים מאשתו השנייה, מירי, שאותה הכיר בהיותו נשוי במהלך שליחותו בשנות השבעים ככתב בארצות הברית. הם היו בקשר שבע שנים עד שעזב את אשתו הראשונה. שילון ומירי היו בזוגיות ונשואים כשלושים שנה והתגוררו בקיסריה ובזכרון יעקב, עד שהתגרשו בדצמבר 2012. לשילון בת ובן מנישואיו הראשונים, הד"ר איה שילון/הדס, נוירולוגית ילדים, והד"ר יובל שילון, נוירולוג ילדים, ושתי בנות מנישואיו השניים, עדי שילון, סופרת ומנחת טלוויזיה ורדיו, ודפנה שילון, מוסיקאית - יוצרת, מבצעת, כותבת וזמרת[1]. הקשר המורכב בין עדי לבין אביה, דן, עמד במרכז העונה השישית של סדרת הדוקו-ריאליטי. שילון מתגורר בזכרון יעקב[1]. ספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
