החייאה

החייאה היא אוסף פעולות מלאכותיות הנעשות באדם הסובל מכשל במערכות קיום החיים (מע' העצבים המרכזית, מערכת הדם והלב, מערכת הנשימה) ומטרתן היא להשיב את הפעילות התקינה של מערכות אלו או לפחות לשמור על רמת חימצון סבירה בגוף עד להגעת צוות רפואי מיומן.

פעולות ההחייאה העיקריות כוללות: אבטחת נתיב אוויר פתוח, הנשמה מלאכותית, הנשמה באמצעות מסיכת כיס, עיסויי חזה ומכונות CPR - ראשי התיבות של CardioPulmonary Resuscitation.

היסטוריה

גלנוס ערך ניסויים בהנשמה על בעלי חיים מתים.^[1] העדויות המוקדמות ביותר להחייאות מוצלחות ברחבי העולם קיימות מהמאה ה-18 בהולנד וביפן. ההולנדים פיתחו שיטות להחייאת אנשים שטבעו בתעלות העיר, והיפנים פיתחו שיטות כחלק מאמנות הלחימה ג'ו-ג'וטסו (שהועלו על הכתב מאוחר יותר, עם לידת הג'ודו מתוך אותה אומנות). בג'ו-ג'וטסו ובג'ודו הטכניקות האלו נקראות "קואטסו" או "קאפו". בכתבה של "הניו יורק טיימס" מ-1910 דווח על החייאה מוצלחת באמצעותן.

באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 נכתבו והופצו בארצות הברית קווים מנחים לביצוע פעולות החייאה, וב-1992 הוקמה ועדה בינלאומית לחקור את ההנחיות השונות ולהציג מסקנות מדעיות בנושא. מסקנות אלה פורסמו ב-2000 ואומצו ברחבי העולם.

בדצמבר 2005 פרסם "ארגון הלב האמריקאי" (AHA) הנחיות חדשות שנכתבו במשך שלוש שנים: 380 מומחים בינלאומיים בתחום ההחייאה קיימו דיונים בנושא והגיעו להסכמות באשר לדרך שבה יש לבצע החייאה. ארגון הלב האמריקאי ממשיך כל העת לעדכן את ההנחיות, כשהעדכון האחרון פורסם ב-21 באוקטובר 2020.^[2]

רמז לטיפול החייאה באדם שאיבד הכרתו אפשר למצוא בתנ"ך בספר מלכים ב':

ויבוא אלישע הביתה והנה הנער מת מושכב על-מיטתו. ויבוא ויסגור הדלת בעד שניהם ויתפלל אל-ה'. ויעל וישכב על-הילד וישם פיו על-פיו ועיניו על-עיניו וכפיו על-כפיו ויגהר עליו ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר^[3] הנער עד-שבע פעמים ויפקח הנער את-עיניו.

— ספר מלכים ב', פרק ד', פסוקים ל"ב–ל"ה

גם בתלמוד^[4] מוזכרת הנשמה על ידי מניפה לתינוק שנולד ללא נשימה.

סכמת החייאה

מרכיבי ההחייאה

נתיב אוויר (A - Airway)

שמירה על נתיב אוויר פתוח תאפשר אוורור יעיל של הריאות - הכנסת אוויר עתיר חמצן אל הריאות, והוצאת אוויר דל חמצן ועתיר CO2 החוצה. באדם מבוגר פתיחת נתיב אוויר ראשונית תיעשה בהטיית הראש אחורה והרמת הסנטר למניעת צניחת בסיס הלשון, ואז הכנסת מנתב אוויר ייעודי (airway). (בתינוקות הטיית הראש תהיה בתנוחת ״עיניים לשמיים״ ולא הטיה חזקה של הראש לאחור!)

נשימה (B - Breathing)

ניטור אוורור יעיל של הריאות והכנסת אוויר רווי חמצן, וכך העלאת רמת החמצן בריאות ובהמשך - בדם.

סירקולציה (C - Circulation)

ספיקת הדם במערכת כלי הדם, או בהיבט השני עיסויי חזה והזרמת דם עשיר בחמצן אל המוח - היסוד והבסיס להחייאה נכונה, ומטרתה העיקרית

סכמת ההחייאה בעבר

עד לפני מספר שנים סכמת ההחייאה של "איגוד הלב האמריקאי" (AHA) הייתה A-B-C, לפיה יש לפתוח תחילה נתיב אוויר (A), ואז לדאוג לאוורור ראשוני - שתי הנשמות (B), ורק לבסוף לבצע עיסויי חזה. כמו כן, הנשמה-מפה-לפה הייתה הליך שגרתי במצבים כאלה. עם הזמן התברר שההנחות בסכמה זו היו שגויות; בנוסף בוטלה ההמלצה להנשמה-מפה לפה-וחשיבות רצף עיסויי החזה עלתה למקום הראשון. יתר על כן, הסתבר שיכולת עוברי האורח להנשים בצורה אפקטיבית היא מוגבלת, ולכך יש להוסיף את הסיכון להעברת מחלות בהנשמה-מפה-לפה.

סכמת החייאה עדכנית

נכון לעדכון האחרון (21 באוקטובר 2020) שפרסם ה-AHA, סכמת ההחייאה המחייבת היא C-A-B, כשבמקביל נדרשת הבאת דפיברילטור מיידית. כאשר יש דפיברילטור בהישג יד או בקרבת מקום - הדפיברילטור יחובר בהקדם האפשרי מבלי לפגוע ברצף העיסויים.

החייאה נכונה

פתיחת נתיב אוויר

ערך מורחב – ניהול נתיב אוויר

באדם מבוגר פתיחת נתיב אוויר ראשונית תיעשה בהטיית הראש אחורה למניעת צניחת בסיס הלשון ולאחר מכן יוכנס מנתב אוויר ייעודי (airway). אצל תינוקות הטיית הראש תהיה בתנוחת ״עיניים לשמיים״ ולא הטיה מלאה של הראש לאחור. במידת הצורך יש לנקות הפרשות מפי המטופל. בהגעת צוות ALS (ניידת טיפול נמרץ) תתאפשר החדרת טובוס (אינטובציה), או "LMA" (אנ').

הנשמה

ערך מורחב – הנשמה

לפי ההנחיות המעודכנות של "איגוד הלב האמריקאי" (AHA) הנשמה בהחייאה נעשית על ידי צוות רפואי בלבד, עם מכשור מתאים - ולא על ידי עוברי אורח בעזרת מסכת כיס ואו בכל דרך אחרת. הנשמה-מפה-לפה הוכחה כפוגעת ברצף העיסויים, מה שמוריד מאוד את סיכויי ההישרדות.^[5]

טכניקות ההנשמה הנפוצות:

מסיכת כיס - יש לשים את מסיכת הכיס על פה המטופל כשהצד הרחב על סנטרו והצר על אפיו, ומתן נשימות של כחצי מנפח נשיפה. בשימוש ב"אמבו"(מפוח הנשמה ידני) ההנשמה תיעשה באופן איטי, ומבלי לסחוט את המפוח עד תום. יש לשים לב שבילדים נעשה שימוש במפוח הנשמה קטן יותר, שלא לגרום נזק לריאות הילד. קצב ההנשמה הנדרש: במבוגרים ונוער (מעל גיל 8) שתי הנשמות כל 30 עיסויי חזה, כ-8 הנשמות בדקה. אם בוצעה אינטובציה, הנשמה אחת כל 6 שניות, כ-12 הנשמות בדקה. בילדים^[6] (בהנחה שההחייאה מבוצעת בזוג, כשאחד מבצע עיסויי חזה והשני מנשים) מבוצעות 2 הנשמות כל 15 עיסויים.

עיסויים

עיסויי חזה איכותיים ונכונים הם אחד הדברים החשובים בביצוע החייאה נכונה. עיסויי חזה במבוגר ייעשו בשתי ידיים, כאשר המרפקים נעולים ובסיס היד התחתונה נמצא בקו הפטמות, על עצם החזה (״מפתח הלב״ או הסטרנום). עיסוי נכון מורכב משני צעדים: הצעד הראשון הוא הלחיצה פנימה, לחיצה של כ-5 ס״מ בחוזקה - לחיצה זו היא זו שדוחקת את הדם מן הלב אל המוח ושאר איברי הגוף; הצעד השני הוא ההרפייה (Retraction) שבו מאפשרים ללב להתמלא שוב בדם. שחרור לא מספיק ימנע מהדם למלא את הלב, והעיסויים לא יהיו יעילים. לכן ההרפייה צריכה להיות מלאה, כך שהידיים כמעט מתרוממות לחלוטין מבית החזה. קצב העיסויים באדם מבוגר הוא של כ-100 עיסויים בדקה (מקצב פזמונו של השיר המפורסם "Stayin' Alive" של להקת הבי ג'יז תואם בערך לקצב העיסויים הרצוי). בילדים יבוצע אותו תהליך אולם ביד אחת בלבד. בתינוקות נבצע עיסויים בשתי אצבעות, בקצב של כ-120 עיסויים בדקה.

שבירת צלעות בזמן עיסויי חזה

בעת ביצוע עיסויי חזה נכונים תיתכן תחושה של ״שבירת צלעות״. בזמן שייתכן מצב שבו הלחץ שנוצר על הצלעות יגרום לשבר (או סדק), לרוב תהיה זו היפרדות הסחוס שמחבר בין הצלעות לסטרנום ולא שבירת צלעות.

מתן שוק

מטרת שוק חשמלי הניתן ללב באמצעות הדפיברילטור היא איפוס פעילות הלב לחלוטין, פעולה המאפשרת לקוצב הראשי של הלב להתחיל פעולה מחודשת, ללא הפרעות חשמליות מהקוצב המשני או מפעולה ספוראדית של תאי לב אחרים. מתן שוק במצב של פרפור חדרים או הפרעת קצב עשויה לסייע; ואולם במצב של אסיסטולה, בו למעשה אין כלל פעילות קרדיאלית, השוק כשלעצמו לא יסייע שכן הלב כבר עצר (דום לב).

רמות החייאה

החייאת רחוב/מגיש עזרה ראשונה: מע״ר (מגיש עזרה ראשונה שעשה קורס בסיסי עד 60 שעות), או אדם הנתקל במקרה שבו נדרשת החייאה מיידית, צריך לנקוט באמצעים העומדים לרשותו, לפי הכשרתו. הסכמה להחייאה במקרים כאלה מכתיבה כי מבצע החייאה בודד יתחיל מייד בביצוע עיסויי חזה עד להגעת סיוע. עם הגעת סיוע יש לפתוח נתיב אוויר ולהוסיף הנשמה במסיכת כיס. הנשמות מפה לפה, שהיו חלק מהסכמה, אינן מבוצעות היום. במידה ויש דפיברילטור בקרבת מקום יש להשתמש בו בהקדם האפשרי בזמן ההחייאה.

החייאת BLS) Basic Life Support) (חובש רפואת חירום): לחובשים ידע וסמכויות רחבות יותר, גם בהחייאה. סכימת ההחייאה נשארת זהה (עיסויים - נתיב אוויר - הנשמה) ועל כן הבסיס, שהוא עיסויי חזה, נותר כפי שהוא. חובש שמגיע להחייאה לבד יתחיל בחיבור דפיברילטור וימשיך בביצוע עיסויים. בהגעת סיוע יוחדר מנתב אוויר מתאים - צינור ייעודי, במספר גדלים - אל הלוע ויסייע בשמירת נתיב האוויר פתוח. יש חשיבות בשימוש במנתב אוויר (Airway) מתאים למטופל, שכן שימוש בגודל שגוי עשוי לגרום לו נזקים. בהמשך, מבוצעת הנשמה באמצעות מפוח הנשמה (אמבו) ומיכל חמצן (שמחובר לשק העשרה) להעשרת האוויר המסופק למטופל, במקביל לעיסויים ולשמירה על נתיב אוויר פתוח. לעיתים ייעשה שימוש ב"קרדיופאמפ" כעזר לעיסויי החזה - מכשיר בעל התקן ואקום בקצהו, שמסייע בהעלאת החזה לגובה הנכון (Retraction) לאחר לחיצה, ומנטר לחיצה בעומק הנכון. אם במהלך החייאה מבחין החובש בהפרשות בפי המטופל המסכנות אותו, הוא יכול לעשות שימוש במכשיר לשאיבת הפרשות (סקשן) כדי לסלקן למניעת אספירציה (מצב שבו הפרשות, לרוב תוכן קיבה, נכנסות לריאות). במידת הצורך חובש רשאי לספק נוזלים בעירוי לווריד. (יש להבדיל בין מתן נוזלים (בסמכות חובש) למתן תרופות (בסמכות פרמדיק/רופא).

החייאת מכשירים מתקדמת Advanced Life Support (ALS, פרמדיק או רופא): החייאה מתקדמת מתבצעת על ידי צוות שבו אדם אחד לפחות עם הכשרת פרמדיק (ומעלה). צוות החייאה מתקדם יחבור לצוות החייאת BLS ויחבר מוניטור (במידה ויש דפיברילטור הוא ינותק), תוך שהוא מקבל את כלל הנתונים על המקרה העומד לפניו (גיל המטופל, נסיבות ההחייאה, זמן החייאה, פעולות שבוצעו עד כה ועוד). לאחר וידוא צורך בהמשך החייאה על ידי המוניטור ינהל הפרמדיק את ההחייאה תוך שהוא בודק את מצב המטופל במוניטור, ובסיוע חובשים יחדיר מחט לווריד לצורך מתן תרופות (בסמכות פרמדיק/רופא בלבד). במידת הצורך יחליט הפרמדיק על מתן שוק חשמלי באופן ידני מהמוניטור. אם יש צורך באוורור (מתן אוויר רווי חמצן) יעיל יותר הפרמדיק עשוי לשקול אינטובציה - החדרת צינורית דרך קנה הנשימה אל פתח הריאות (קארינה) או שימוש ב-LMA, להגברת יעילות ההנשמה. כלי עזר בהנשמה מתקדמת מסוג זה הוא קפנומטר, המסייע בניטור יעילות ההנשמה והעיסויים בו זמנית על ידי מדידת ריכוז פחמן דו-חמצני באוויר הנפלט מהריאות. צוותי פרמדיקים מאיישים באופן קבוע כל ניידת טיפול נמרץ. כמו כן קיימות מסגרות של פרמדיקים ככונני חירום, המגיעים למקרי החייאה בקריאות חירום. פרמדיק יכול להסתייע בחובש שעבר הכשרה נוספת והוסמך לשאוב תרופות (בהוראת פרמדיק) ולבצע פעולות נוספות.

החייאה בסיסית אל מול החייאה מתקדמת

סיבה מרכזית לדום לב במבוגרים היא הפרעת קצב הנקראת "פרפור חדרים",(VF,Ventricular Fibrilation). זוהי הפרעת קצב של חדרי הלב, המאפיינת צניחה חדה בתפוקת הלב והידרדרות לדום לב בתוך שניות עקב הפסקת העברת חמצן אל הגוף. הטיפול בהפרעת קצב זאת הוא דפיברילציה, ולעיתים יש לבצע החייאה מיד אחריה כדי לסייע ללב לספק חמצן לאיברי הגוף החיוניים עד להתאוששותו המלאה. לאחר 4 דקות או יותר של פרפור חדרים - מתחיל להגרם נזק בלתי הפיך לתאי המוח בשל חוסר בחמצן, לכן יש לבצע החייאה גם עד הדפיברילציה. בכל דקה שעוברת ללא אספקת חמצן סדירה ללב (באמצעות עיסויים) וללא דפיברילציה, יורדים סיכויי ההישרדות מהפרעת קצב זאת ב-8%–10%. אם בזמן הזה מבוצעים עיסויים יורדים סיכויי ההישרדות בכל דקה רק ב-3%–4%. מלבד עיסויי חזה מוקדמים ואיכותיים ודפיברילציה מוקדמת ככל האפשר, כל טיפול אחר (כולל מתן תרופות החייאה או צנרור הקנה), לא נמצא כמשפר את סיכויי ההישרדות לטווח הארוך מפרפור חדרים. בפועל, ההישרדות מדום לב מחוץ לבית-החולים בארצות הברית עמדה ב-2003 על 4.5% בלבד. לעומת זאת, במקומות הומי אדם, בהם הוכשרו "נאמנים" מקרב העובדים לבצע CPR ודפיברילציה והשכילו לעשות זאת תוך 3–5 דקות מההתמוטטות, שיעור ההישרדות עלה ל-49%–75%.

הדרכת החייאה בישראל

חברות שונות מעבירות סדנאות לביצוע החייאה בסיסית בבתי ספר במקומות שונים בארץ. הסדנאות כוללות מספר שעות לימוד בהן התלמידים לומדים שיטות החייאה והגשת עזרה ראשונה, כשהם מתרגלים על בובה (בדרך כלל בובת החייאה "אנני"). מד״א ואיחוד הצלה מעבירים גם סדנאות להורים בנושא החייאת ילדים.

חברות אחרות עורכות קורסי החייאה לקבוצות מאורגנות, מוסדות ובודדים. מינימום שעות הלימוד בקורס מע"רים הוא 44 שעות, כאשר מע"ר המעוניין להתלוות לצוות אמבולנס יידרש לעבור הסמכת מע"ר עד 60 שעות. קיימות גם תוכניות הסמכה בפחות שעות הדרכה (20 שעות), ומנגד יש גם של 80 שעות.

בצה"ל כל חייל המסיים טירונות ברמת רובאי 03 ומעלה, עובר במהלך הטירונות קורס מגישי עזרה ראשונה מזורז, ובסיום הטירונות הוא מקבל תעודת מע"ר. גם צוערי בה"ד 1 עוברים במהלך קורס קצינים קורס מע"רים. חיל הרפואה עורך אחת לחודש קורס "מגישי עזרה ראשונה", הניתן כצ'ופר לחיילי המערך תומך הלחימה והמערך העורפי.