הליגה האירופית

ערך זה עוסק בתחרות כדורגל. אם התכוונתם לתחרות כדורסל שנקראה הליגה האירופית בשנים 1996–2000, ראו סופרוליג.

הליגה האירופית
UEFA Europa League

ענף	כדורגל
תאריך ייסוד	1971 (גביע אופ"א) 2009 (הליגה האירופית)
ארגון מפעיל	אופ"א
מספר מתמודדים	36 (שלב הליגה) 58 (סך הכל)
יבשת	אירופה
שמות קודמים	גביע אופ"א (1971–2009)
זוכה	איטליה אטאלנטה
הכי הרבה זכיות	ספרד סביליה (7)
מפעל גבוה יותר	ליגת האלופות
מפעל נמוך יותר	קונפרנס ליג
https://www.uefa.com/uefaeuropaleague/ עונת 2024/2025 בליגה האירופית

הליגה האירופית של אופ"א (באנגלית: UEFA Europa League) היא תחרות כדורגל אירופית למועדונים, המנוהלת על ידי אופ"א, התאחדות הכדורגל האירופית. הליגה האירופית נחשבת לטורניר כדורגל המועדונים השני בחשיבותו באירופה, אחרי ליגת האלופות. בתחרות משתתפות קבוצות שסיימו במקומות מסוימים בצמרת הליגה של ארצן או שזכו בגביע הלאומי. לכל מדינה מוקצה מספר מקומות בטורניר בהתאם למיקומה בדירוג הליגות של אופ"א.

הטורניר הוקם בשנת 1971 ונקרא בשם גביע אופ"א (UEFA Cup) כהמשך לטורניר גביע ערי הירידים. בשנת 1999 אוחד הטורניר עם גביע אירופה למחזיקות גביע, ומאז החלו להעפיל לטורניר גם קבוצות אשר זכו בגביע בארצן. בשנת 2009 אוחד הטורניר עם גביע האינטרטוטו, והחל להיקרא הליגה האירופית, כחלק מתהליך מיתוג שעבר. הזוכה בליגה האירופית משחקת בסופר קאפ האירופי מול זוכת ליגת האלופות.

הטורניר נוסד כ"גביע אופ"א" כהמשך לטורניר גביע ערי הירידים שנערך בשנים 1955–1971. מספר הקבוצות שהשתתפו בגביע ערי הירידים צמח מ-11 קבוצות במהלך שנותיו הראשונות של הטורניר (1955–1958) ל-64 קבוצות במהדורתו האחרונה (1970/71). לאור צמיחתו של הטורניר, החליטה אופ"א להקים טורניר תחת ניהולה שיהווה המשך לגביע ערי הירידים. בשלב הגמר של מהדורתו הראשונה של הטורניר בעונת 1971/72, אשר הפגיש שתי קבוצות אנגליות, ניצחה טוטנהאם הוטספר את וולברהמפטון וונדררס, והפכה לקבוצה הראשונה שזוכה בטורניר. בעונה שלאחר מכן, קבוצה אנגלית נוספת, ליברפול, זכתה בתואר לאחר שגברה בגמר על בורוסיה מנשנגלדבך הגרמנית. מנשנגלדבאך זכתה בתואר בשנים 1975 ו-1979, ובנוסף סיימה כסגנית בשנת 1980. ליברפול זכתה בתואר פעם נוספת בשנת 1976 לאחר שגברה בגמר על קלאב ברוז' הבלגית.

במהלך שנות ה-80, זכו גטבורג השוודית (1982 ו-1987) וריאל מדריד (1985 ו-1986) פעמיים בתואר. כמו כן, הגיעה אנדרלכט הבלגית לשלב הגמר שנתיים ברצף (1983 ו-1984), כשבפעם הראשונה זכתה הקבוצה בתואר ושנה לאחר מכן סיימה כסגנית. בשנת 1989 החל הכדורגל האיטלקי לבסס את הדומיננטיות שלו במפעל, כשנאפולי במדיה שיחק דייגו מראדונה, זכתה בטורניר לאחר שגברה בשלב הגמר על שטוטגרט הגרמנית. שנות ה-90 החלו עם שנתיים בהן קבוצות איטלקיות בלבד העפילו לשלב הגמר, כששנה לאחר מכן (1992) קבוצה איטלקית נוספת, טורינו, העפילה לשלב הגמר בו הפסידה לאייאקס ההולנדית. שנה לאחר מכן זכתה יובנטוס האיטלקית בתואר בפעם השלישית בתולדותיה, כשאינטר מילאנו זכתה בתואר שנה אחריה, והשאירה את הגביע באיטליה שנה נוספת. בשנת 1995 התקיים גמר כל-איטלקי בפעם השלישית בתולדות המפעל בו גברה פארמה על יובנטוס. שנת 1996 הייתה השנה היחידה בעשור זה אליו לא העפילה לפחות קבוצה איטלקית אחת. בשנתיים שלאחר מכן העפילה אינטר מילאנו לשלב הגמר, כשאת הראשון הפסידה לשאלקה 04 הגרמנית לאחר דו-קרב בעיטות עונשין, כשבשנה לאחר מכן גברה על לאציו בגמר כל-איטלקי הרביעי בתולדות המפעל. בשנה זו, החל שלב הגמר להיות משוחק במתכונת של משחק יחיד, אשר החליף צמד המשחקים שהונהגו בשיטת בית-חוץ עד אז. בשנת 1999 גברה פארמה במשחק הגמר על אולימפיק מרסיי וסיימה עידן בו נשלט המפעל על ידי קבוצות איטלקיות.

בשנת 2004 זכתה ולנסיה בתואר, והחלה עידן בו עברה הדומיננטיות במפעל לקבוצות הספרדיות. בשנים 2006 ו-2007 זכתה סביליה בתואר, כשבתואר השני מבין השניים זכתה הקבוצה לאחר שגברה על אספניול הספרדית בגמר הכל-ספרדי הראשון בתולדות המפעל. בשנים 2005 ו-2008 זכו צסק"א מוסקבה וזניט סנקט פטרבורג בהתאמה בתואר, ושחטאר דונצק האוקראינית, קבוצה פוסט-סובייטית נוספת, זכתה בתואר בשנת 2009.

בעונת 2009/10 עבר המפעל תהליך של מיתוג מחדש והחל להיקרא בשם "הליגה האירופית". אתלטיקו מדריד זכתה בתואר בשנים 2010 ו-2012, כשמשחק הגמר השני מבין השניים, הפגיש שתי קבוצות ספרדיות בפעם השנייה בתולדות הטורניר. בשנת 2013 הפכה צ'לסי האנגלית לקבוצה הראשונה שזוכה בתואר שנה לאחר שזכתה בליגת האלופות. בשנים 2014–2016 זכתה סביליה הספרדית בתואר שלוש פעמים ברציפות, אשר הפכו אותה לקבוצה המצליחה בתולדות המפעל עם חמש זכיות בסך הכול.

באופן מסורתי היה הטורניר פתוח לקבוצות אשר סיימו כסגניות הליגה בארצן. בשנת 1999 אוחד הטורניר עם גביע אירופה למחזיקות גביע, ומאז החלו להעפיל לטורניר גם קבוצות אשר זכו בגביע בארצן. בנוסף, קבוצות אשר נושרות מהמקום השלישי של שלב הבתים של ליגת האלופות, עוברות ישירות לשלב 32 האחרונות של הליגה האירופית.

ב-24 במאי 2013 הוחלט בקונגרס אופ"א שהחל מעונת 2014/2015 הקבוצה אשר תזכה בליגה האירופית תקבל בעונה שלאחר מכן כרטיס אוטומטי למפעל הבכיר יותר של היבשת, ליגת האלופות.

נכון לעונת 2024/2025 השחקן עם מספר הזכיות הרב ביותר הוא חוסה אנטוניו רייס, אשר זכה בחמישה גביעי ליגה אירופית: שניים עם אתלטיקו מדריד ושלושה עם סביליה.

כמות הנציגות המשתתפות בטורניר נקבעת על פי דירוג הליגות של אופ"א. ככל שמדינה מדורגת גבוה יותר בדירוג, כך היא תשלח יותר נציגות למפעל, והן יחלו להשתתף בשלבים מתקדמים יותר של המוקדמות. בדרך כלל הקבוצות שעולות לליגה האירופית הן אלה שסיימו במקומות הכי גבוהים בליגה שלהן מתחת לקבוצות שהעפילו לליגת האלופות, וכן זוכות גביעים מקומיים.

בכל עונה (החל מעונת 2021/2022) בחודשים יולי ואוגוסט, נערכים סיבוב מקדים ופלייאוף. בסיבוב המקדים משתתפות 16 קבוצות: 3 מחזיקות הגביע מליגות 13–15, 10 המפסידות מסיבוב המוקדמות השני בליגת האלופות במסלול אלופות ו-3 המפסידות מסיבוב המוקדמות השני בליגת האלופות במסלול לא-אלופות. בסיבוב הפלייאוף משתתפות 20 קבוצות: 8 המנצחות מהסיבוב המקדים, 6 מחזיקות הגביע מליגות 7–12 ו-6 מפסידות מסיבוב המוקדמות השלישי בליגת האלופות.

10 הקבוצות שעוברות את סיבוב הפלייאוף מעפילות לשלב הבתים של הליגה האירופית בה משתתפות סך הכל 32 קבוצות: ה-10 מהסיבוב הקודם, ואליהן מצטרפות 4 הקבוצות שהפסידו בשלב הפלייאוף של ליגת האלופות במסלול אלופות ו-6 הקבוצות שהפסידו בסיבוב המוקדמות השלישי ובפלייאוף של ליגת האלופות במסלול לא-אלופות, וכמו כן מצטרפות 6 מחזיקות הגביע מליגות 7–12, מקום רביעי בליגה 5 ומקום חמישי בליגות 1–4, וזוכת הקונפרנס ליג מהעונה הקודמת.

הקבוצות שמסיימות במקום השני בכל בית מעפילות לשלב ה"נוקאאוט" מקדים יחד עם הקבוצות שסיימו במקום השלישי בכל בית בליגת האלופות. הקבוצות שמסיימות ראשונות בכל בית מעפילות לשלב ה"נוקאאוט" יחד עם המנצחות מהסיבוב הקודם. שלבים אלו מתקיים בשיטת משחקי בית וחוץ. המנצחות של סיבובים אלו מעפילות לרבע הגמר שמתקיים אף הוא, כמו גם משחקי חצי הגמר, בשיטת בית וחוץ. שתי הקבוצות שמעפילות למשחק הגמר נפגשות למשחק בודד שנערך באצטדיון שנקבע מראש לכל עונה, והוא זה שקובע את הזוכה באליפות הליגה האירופית.

שנה	קבוצה ביתית	תוצאה	קבוצה אורחת	אצטדיון	מיקום	הערות
1972	אנגליה וולברהמפטון וונדררס	1–2	אנגליה טוטנהאם הוטספר	אצטדיון מוליניו	וולברהמפטון, אנגליה	[1]
	אנגליה טוטנהאם הוטספר	1–1	אנגליה וולברהמפטון וונדררס	וייט הארט ליין	לונדון, אנגליה
	טוטנהאם הוטספר ניצחה 3–2 בסיכום הכולל
1973	אנגליה ליברפול	3–0	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	אנפילד	ליברפול, אנגליה	[2]
	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	2–0	אנגליה ליברפול	בוקלברגשטדיון	מנשנגלדבך, גרמניה
	ליברפול ניצחה 3–2 בסיכום הכולל
1974	אנגליה טוטנהאם הוטספר	2–2	הולנד פיינורד	וייט הארט ליין	לונדון, אנגליה	[3]
	הולנד פיינורד	2–0	אנגליה טוטנהאם הוטספר	דה קויפ	רוטרדם, הולנד
	פיינורד ניצחה 4–2 בסיכום הכולל
1975	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	0–0	הולנד טוונטה	ריינשטדיון	דיסלדורף, גרמניה המערבית	[4]
	הולנד טוונטה	1–5	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	אצטדיון דייקמן	אנסחדה, הולנד
	בורוסיה מנשנגלדבך ניצחה 5–1 בסיכום הכולל
1976	אנגליה ליברפול	3–2	בלגיה קלאב ברוז'	אנפילד	ליברפול, אנגליה	[5]
	בלגיה קלאב ברוז'	1–1	אנגליה ליברפול	אולימפישטדיון	בריסל, בלגיה
	ליברפול ניצחה 4–3 בסיכום הכולל
1977	איטליה יובנטוס	1–0	ספרד (1977) אתלטיק בילבאו	סטאדיו קומונלה	טורינו, איטליה	[6]
	ספרד (1977) אתלטיק בילבאו	2–1	איטליה יובנטוס	אצטדיון סן ממס	בילבאו, ספרד
	יובנטוס ניצחה בזכות יתרון שערי חוץ
1978	צרפת ספורטינג קלוב דה בסטיה	0–0	פ.ס.וו. איינדהובן	אצטדיון ארמאנד סזארי	בסטיה, צרפת	[7]
	הולנד פ.ס.וו. איינדהובן	3–0	צרפת בסטיה	אצטדיון פיליפס	איינדהובן, הולנד
	פ.ס.וו. איינדהובן ניצחה 3–0 בסיכום הכולל
1979	יוגוסלביה הכוכב האדום בלגרד	1–1	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	אצטדיון הכוכב האדום	בלגרד, יוגוסלביה	[8]
	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	1–0	יוגוסלביה הכוכב האדום בלגרד	ריינשטדיון	דיסלדורף, גרמניה
	בורוסיה מנשנגלדבך ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1980	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	3–2	גרמניה המערבית איינטרכט פרנקפורט	בוקלברגשטדיון	מנשנגלדבך, גרמניה המערבית	[9]
	גרמניה המערבית איינטרכט פרנקפורט	1–0	גרמניה המערבית בורוסיה מנשנגלדבך	ואלדשטדיון	פרנקפורט, גרמניה המערבית
	איינטרכט פרנקפורט ניצחה בזכות יתרון שערי חוץ
1981	אנגליה איפסוויץ' טאון	3–0	הולנד א.ז. אלקמאר	פורטמן רוד	איפסוויץ', אנגליה	[10]
	הולנד א.ז. אלקמאר	4–2	אנגליה איפסוויץ' טאון	האצטדיון האולימפי	אמסטרדם, הולנד
	איפסוויץ' טאון ניצחה 5–4 בסיכום הכולל
1982	שוודיה גטבורג	1–0	גרמניה המערבית המבורג	אולבי	גטבורג, שוודיה	[11]
	גרמניה המערבית המבורג	0–3	שוודיה גטבורג	פולקספארקשטדיון	המבורג, גרמניה המערבית
	גטבורג ניצחה 4–0 בסיכום הכולל
1983	בלגיה אנדרלכט	1–0	פורטוגל בנפיקה ליסבון	אצטדיון הייזל	בריסל, בלגיה	[12]
	פורטוגל בנפיקה	1–1	בלגיה אנדרלכט	אצטדיון האור	ליסבון, פורטוגל
	אנדרלכט ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1984	בלגיה אנדרלכט	1–1	אנגליה טוטנהאם הוטספר	אצטדיון קונסטנט ונדן סטוק	בריסל, בלגיה	[13]
	אנגליה טוטנהאם הוטספר	1–1	בלגיה אנדרלכט	וייט הארט ליין	לונדון, אנגליה
	טוטנהאם הוטספר ניצחה 4–3 בדו-קרב בעיטות עונשין
1985	הונגריה וידנטון פהרבאר	0–3	ספרדריאל מדריד	אצטדיון שושטוי	סיקשקשהרבאר, הונגריה	[14]
	ספרדריאל מדריד	0–1	הונגריה וידנטון פהרבאר	אצטדיון סנטיאגו ברנבאו	מדריד, ספרד
	ריאל מדריד ניצחה 3–1 בסיכום הכולל
1986	ספרדריאל מדריד	5–1	גרמניה המערבית פ.צ. קלן	אצטדיון סנטיאגו ברנבאו	מדריד, ספרד	[15]
	גרמניה המערבית פ.צ. קלן	2–0	ספרד ריאל מדריד	אולימפשטדיון	ברלין, גרמניה המערבית
	ריאל מדריד ניצחה 5–3 בסיכום הכולל
1987	שוודיה גטבורג	1–0	סקוטלנד דנדי יונייטד	אולבי	גטבורג, שוודיה	[16]
	סקוטלנד דנדי יונייטד	1–1	שוודיה גטבורג	טנאדיס פארק	דנדי, סקוטלנד
	גטבורג ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1988	ספרד אספניול	3–0	גרמניה המערבית באייר לברקוזן	אצטדיון סאריה	ברצלונה, ספרד	[17]
	גרמניה המערבית באייר לברקוזן	3–0	ספרד אספניול	אצטדיון אולריך הברלנד	לברקוזן, גרמניה המערבית
	באייר לברקוזן ניצחה 3–2 בדו-קרב בעיטות עונשין
1989	איטליה נאפולי	2–1	גרמניה המערבית שטוטגרט	אצטדיון סאן פאולו	נאפולי, איטליה	[18]
	גרמניה המערבית שטוטגרט	3–3	איטליה נאפולי	נקרשטדיון	שטוטגרט, גרמניה המערבית
	נאפולי ניצחה 5–4 בסיכום הכולל
1990	איטליה יובנטוס	3–1	איטליה פיורנטינה	סטאדיו קומונלה	טורינו, איטליה	[19]
	איטליה פיורנטינה	0–0	איטליה יובנטוס	אצטדיון פרטניו	אבלינו, איטליה
	יובנטוס ניצחה 3–1 בסיכום הכולל
1991	איטליה אינטר מילאנו	2–0	איטליה רומא	סאן סירו	מילאנו, איטליה	[20]
	איטליה רומא	1–0	איטליה אינטר מילאנו	סטאדיו אולימפיקו	רומא, איטליה
	אינטר מילאנו ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1992	איטליה טורינו	2–2	הולנד אייאקס	סטאדיו דלה אלפי	טורינו, איטליה	[21]
	הולנד אייאקס	0–0	איטליה טורינו	האצטדיון האולימפי	אמסטרדם, הולנד
	אייאקס ניצחה בזכות יתרון שערי חוץ
1993	גרמניה בורוסיה דורטמונד	1–3	איטליה יובנטוס	וסטפאלנשטדיון	דורטמונד, גרמניה	[22]
	איטליה יובנטוס	3–0	גרמניה בורוסיה דורטמונד	סטאדיו דלה אלפי	טורינו, איטליה
	יובנטוס ניצחה 6–1 ניצחה בסיכום הכולל
1994	אוסטריה קזינו קלצבורג	0–1	איטליה אינטר מילאנו	אצטדיון ארנסט האפל	וינה, אוסטריה	[23]
	איטליה אינטר מילאנו	1–0	אוסטריה קזינו זלצבורג	סאן סירו	מילאנו, איטליה
	אינטר מילאנו ניצחה 2–0 בסיכום הכולל
1995	איטליה פארמה	1–0	איטליה יובנטוס	אצטדיון אניו טרדיני	פארמה, איטליה	[24]
	איטליה יובנטוס	1–1	איטליה פארמה	סאן סירו	מילאנו, איטליה
	פארמה ניצחה 2–1 בסיכום הכולל
1996	גרמניה באיירן מינכן	2–0	צרפת בורדו	האצטדיון האולימפי	מינכן, גרמניה	[25]
	צרפת בורדו	1–3	גרמניה באיירן מינכן	פארק לסקור	בורדו, צרפת
	באיירן מינכן ניצחה 5–1 בסיכום הכולל
1997	גרמניה שאלקה 04	1–0	איטליה אינטר מילאנו	פארקשטדיון	גלזנקירכן, גרמניה	[26]
	איטליה אינטר מילאנו	1–0	גרמניה שאלקה 04	סאן סירו	מילאנו, איטליה
	שאלקה ניצחה 4–1 בדו-קרב בעיטות עונשין

שנה	זוכה	תוצאה	סגנית	אצטדיון	מיקום	הערות
1997/1998	איטליה אינטר מילאנו	3–0	איטליה לאציו	פארק דה פראנס	פריז, צרפת	[27]
1998/1999	איטליה פארמה	3–0	צרפת אולימפיק מרסיי	אצטדיון לוז'ניקי	מוסקבה, רוסיה	[28]
1999/2000	טורקיה גלאטסראיי	0–0 (4–1 פ)	אנגליה ארסנל	אצטדיון פארקן	קופנהגן, דנמרק	[29]
2000/2001	אנגליה ליברפול	5–4 (ז)	ספרד דפורטיבו אלבס	וסטפאלנשטדיון	דורטמונד, גרמניה	[30]
2001/2002	הולנד פיינורד רוטרדם	3–2	גרמניה בורוסיה דורטמונד	דה קויפ	רוטרדם, הולנד	[31]
2002/2003	פורטוגל פורטו	3–2 (ה)	סקוטלנד סלטיק	האצטדיון האולימפי	סביליה, ספרד	[32]
2003/2004	ספרד ולנסיה	2–0	צרפת אולימפיק מרסיי	אולבי	גטבורג, שוודיה	[33]
2004/2005	רוסיה צסק"א מוסקבה	3–1	פורטוגל ספורטינג ליסבון	אצטדיון ז'וזה אלבלדה	ליסבון, פורטוגל	[34]
2005/2006	ספרד סביליה	4–0	אנגליה מידלסברו	אצטדיון פיליפס	איינדהובן, הולנד	[35]
2006/2007	ספרד סביליה	2–2 (3–1 פ)	ספרד אספניול	האמפדן פארק	גלאזגו, סקוטלנד	[36]
2007/2008	רוסיה זניט סנקט פטרבורג	2–0	סקוטלנד גלאזגו ריינג'רס	אצטדיון סיטי אוף מנצ'סטר	מנצ'סטר, אנגליה	[37]
2008/2009	אוקראינה שחטאר דונצק	2–1 (ה)	גרמניה ורדר ברמן	אצטדיון שיקרי סראג'ולו	איסטנבול, טורקיה	[38]

עונה	זוכה	תוצאה	סגנית	אצטדיון	מיקום	הערות
2009/2010	ספרד אתלטיקו מדריד	2–1 (ה)	אנגליה פולהאם	המבורג ארנה	המבורג, גרמניה	[39]
2010/2011	פורטוגל פורטו	1–0	פורטוגל בראגה	אצטדיון אביבה	דבלין, אירלנד	[40]
2011/2012	ספרד אתלטיקו מדריד	3–0	ספרד אתלטיק בילבאו	ארנה נציונאלה	בוקרשט, רומניה	[41]
2012/2013	אנגליה צ'לסי	2–1	פורטוגל בנפיקה ליסבון	אמסטרדם ארנה	אמסטרדם, הולנד	[42]
2013/2014	ספרד סביליה	0–0 (4–2 פ)	פורטוגל בנפיקה ליסבון	אצטדיון יובנטוס	טורינו, איטליה	[43]
2014/2015	ספרד סביליה	3–2	אוקראינה דניפרו	האצטדיון הלאומי	ורשה, פולין	[44]
2015/2016	ספרד סביליה	3–1	אנגליה ליברפול	זנקט יאקוב פארק	בזל, שווייץ	[45]
2016/2017	אנגליה מנצ'סטר יונייטד	2–0	הולנד אייאקס	פרנדס ארנה	סטוקהולם, שוודיה	[46]
2017/2018	ספרד אתלטיקו מדריד	3–0	צרפת אולימפיק מרסיי	פארק אולימפיק ליון	ליון, צרפת	[47]
2018/2019	אנגליה צ'לסי	4–1	אנגליה ארסנל	האצטדיון הלאומי	באקו, אזרבייג'ן	[48]
2019/2020	ספרד סביליה	3–2	איטליה אינטר מילאנו	אצטדיון ריין אנרגי	קלן, גרמניה	[49]
2020/2021	ספרד ויאריאל	1–1 (11–10 פ)	אנגליה מנצ'סטר יונייטד	אצטדיון אנרגה גדנסק	גדנסק, פולין	[50]
2021/2022	גרמניה איינטרכט פרנקפורט	1–1 (5–4 פ)	סקוטלנד גלאזגו ריינג'רס	סאנצ'ס פיחואן	סביליה, ספרד	[51]
2022/2023	ספרד סביליה	1–1 (4–1 פ)	איטליה רומא	פושקש ארנה	בודפשט, הונגריה
2023/2024	איטליה אטאלנטה	3–0	גרמניה באייר לברקוזן	אצטדיון אביבה	דבלין, אירלנד

קבוצה	זכיות	סגנויות	שנות זכייה	שנות סגנות
ספרד סביליה	7	0	2006, 2007, 2014, 2015, 2016, 2020, 2023
איטליה אינטר מילאנו	3	2	1991, 1994, 1998	1997, 2020
אנגליה ליברפול	3	1	1973, 1976, 2001	2016
איטליה יובנטוס	3	1	1977, 1990, 1993	1995
ספרד אתלטיקו מדריד	3	0	2010, 2012, 2018
גרמניה בורוסיה מנשנגלדבך	2	2	1975, 1979	1973, 1980
אנגליה טוטנהאם הוטספר	2	1	1972, 1984	1974
הולנד פיינורד	2	0	1974, 2002
שוודיה גטבורג	2	0	1982, 1987
ספרד ריאל מדריד	2	0	1985, 1986
איטליה פארמה	2	0	1995, 1999
פורטוגל פורטו	2	0	2003, 2011
אנגליה צ'לסי	2	0	2013, 2019
גרמניה איינטרכט פרנקפורט	2	0	1980, 2022
אנגליה מנצ'סטר יונייטד	1	1	2017	2021
בלגיה אנדרלכט	1	1	1983	1984
הולנד אייאקס	1	1	1992	2017
הולנד פ.ס.וו. איינדהובן	1	0	1978
אנגליה איפסוויץ' טאון	1	0	1981
גרמניה באייר לברקוזן	1	1	1988	2024
איטליה נאפולי	1	0	1989
גרמניה באיירן מינכן	1	0	1996
גרמניה שאלקה 04	1	0	1997
טורקיה גלאטסראיי	1	0	2000
ספרד ולנסיה	1	0	2004
רוסיה צסק"א מוסקבה	1	0	2005
רוסיה זניט סנקט פטרבורג	1	0	2008
אוקראינה שחטאר דונצק	1	0	2009
ספרד ויאריאל	1	0	2021
איטליה אטאלנטה	1	0	2024

מדינה	מספר זכיות	הקבוצה הזוכה
ספרד ספרד	14	סביליה (7), אתלטיקו מדריד (3), ריאל מדריד (2), ולנסיה (1), ויאריאל (1)
איטליה איטליה	10	יובנטוס (3), אינטר מילאנו (3), פארמה (2), נאפולי (1), אטאלנטה (1)
אנגליה אנגליה	9	ליברפול (3), צ'לסי (2), טוטנהאם הוטספר (2), איפסוויץ' טאון (1), מנצ'סטר יונייטד (1)
גרמניה גרמניה	7	בורוסיה מנשנגלדבך (2), שאלקה 04 (1), באייר לברקוזן (1), איינטרכט פרנקפורט (2), באיירן מינכן (1)
הולנד הולנד	4	פיינורד (2), אייאקס (1), פ.ס.וו. איינדהובן (1)
שוודיה שוודיה	2	גטבורג (2)
פורטוגל פורטוגל	2	פורטו (2)
רוסיה רוסיה	2	זניט סנקט פטרבורג (1), צסק"א מוסקבה (1)
בלגיה בלגיה	1	אנדרלכט (1)
טורקיה טורקיה	1	גלאטסראיי (1)
אוקראינה אוקראינה	1	שחטאר דונצק (1)

ערך מורחב – קבוצות הכדורגל הישראליות במפעלים האירופיים

עם הצטרפותה של התאחדות הכדורגל הישראלית בשנת 1994 כחברה מלאה באופ"א, זכתה ישראל לנציגה במפעל. הפועל באר שבע הייתה לנציגה הראשונה של ישראל במפעל לאחר שסיימה במקום השלישי בליגה הלאומית. באר שבע הוגרלה במוקדמות הטורניר מול אריס סלוניקי היוונית, הפסידה לה בסיכום שני המשחקים, והודחה מהטורניר.

בעונת 2001/2002 רשמה הפועל תל אביב הישג שיא לקבוצה ישראלית בטורניר, לאחר שהעפילה לשלב רבע הגמר, כשבדרך הדיחה את הקבוצות: אררט ירוואן, גזיאנטפספור, צ'לסי, לוקומוטיב מוסקבה ופארמה. בשלב רבע הגמר הודחה על ידי קבוצת מילאן האיטלקית.

הישג נוסף של קבוצה ישראלית בטורניר הוא של מכבי חיפה שהעפילה לשלב שמינית הגמר בעונת 2006/2007 והודחה על ידי אספניול הספרדית.

קבוצות נוספות שהעפילו לשלב 32 האחרונות הן הפועל תל אביב (בעונת 2006/2007 ובעונת 2009/2010), מכבי תל אביב (בעונת 2013/2014 ועונת 2020/2021), הפועל באר שבע (בעונת 2016/2017) ומכבי חיפה (בעונת 2002/2003).

הישג שיא לשחקן ישראלי במפעל נרשם בעונת 2012/2013 כאשר יוסי בניון זכה בגביע במדי קבוצת צ'לסי, אם כי בניון לא השתתף במשחק הגמר. הישג השיא הקודם היה של דוד פיזנטי ב-1986, עת השתתף באחד מצמד משחקי גמר גביע אופ"א, בהם הפסידה קבוצתו, פ.צ. קלן, בסיכום המצטבר, לריאל מדריד.

מדיה וקבצים בנושא הליגה האירופית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של הליגה האירופית (באנגלית, בצרפתית, בגרמנית, ברוסית, בספרדית, באיטלקית ובפורטוגזית)

• הליגה האירופית, ברשת החברתית פייסבוק
• הליגה האירופית, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• הליגה האירופית, ברשת החברתית אינסטגרם
• הליגה האירופית, ברשת החברתית טיקטוק

עונת 2024/2025 בליגה האירופית
דרג א'	איטליה רומא • אנגליה מנצ'סטר יונייטד • פורטוגל פורטו • הולנד אייאקס • סקוטלנד ריינג'רס • גרמניה איינטרכט פרנקפורט • אנגליה טוטנהאם • איטליה לאציו • צ'כיה סלביה פראג
דרג ב'	ספרד ריאל סוסיאדד • הולנד א.ז. אלקמאר • פורטוגל ספורטינג בראגה • יוון אולימפיאקוס • צרפת ליון • יוון פאוק סלוניקי • טורקיה פנרבחצ'ה • ישראל מכבי תל אביב • הונגריה פרנצווארוש
דרג ג'	אזרבייג'ן קרבאך • טורקיה גלאטסראיי • צ'כיה ויקטוריה פלזן • נורווגיה בודה/גלימט • בלגיה אוניון סן-ז'ילואז • אוקראינה דינמו קייב • בולגריה לודוגורץ ראזגרד • דנמרק מיטיולן • שוודיה מאלמה
דרג ד'	ספרד אתלטיק בילבאו • גרמניה הופנהיים • צרפת ניס • בלגיה אנדרלכט • הולנד טוונטה • טורקיה בשיקטש • רומניה סטיאווה בוקרשט • לטביה ריגה פוטבולה סקולה • שוודיה אלפסבורג