אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21

אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21

ענף	כדורגל
תאריך ייסוד	1978
ארגון מפעיל	אופ"א
מספר מתמודדים	16
יבשת	אירופה
שמות קודמים	גביע האתגר
זוכה	אנגליה אנגליה
הכי הרבה זכיות	ספרד ספרד איטליה איטליה (5 זכיות)
UEFA U-21 Championship

אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21,^[1] או בקצרה היורו לנבחרות צעירות (עד גיל 21), היא אליפות כדורגל שנערכת כל שנתיים על ידי התאחדות הכדורגל האירופית, אופ"א. האליפות, במתכונתה הנוכחית, התקיימה לראשונה ב-1978. לפני כן, קיימה אופ"א את גביע האתגר עד גיל 23 (בשנים 1967–1970).

עד שנת 2006 התקיימה האליפות בשנים זוגיות, ועמדה בצילם של המונדיאל ואליפות אירופה בכדורגל המתקיימים באותן שנים. החל מ-2007 האליפות נערכת בשנים אי-זוגיות, כך שהיא האירוע המרכזי לנבחרות כדורגל אירופיות באותן שנים.

הגבלת הגיל באליפות החלה כבר באליפות הראשונה והיא נותרה על כנה מאז. לשחקן מותר להשתתף באליפות גם כאשר הוא בן 23, אך זאת בתנאי שאת המוקדמות הוא שיחק כשהוא טרם הגיע לגיל 21.

באליפות 2007 השתתפה לראשונה הנבחרת הצעירה של ישראל.

ישראל אירחה את אליפות אירופה לשנת 2013, אליה העפילה אוטומטית כמארחת הטורניר.

החל מהטורניר שהיה ב-2021 שהתקיים בסלובניה ובהונגריה, מספר המדינות המשתתפות בטורניר הגמר הוגדל משתים עשרה לשש עשרה נבחרות.

קודם לאליפות זו, התקיים גביע האתגר עד גיל 23 שהתקיים שמונה פעמים בין השנים 1967 עד 1970. התחרות פעלה בצורה הבאה: בכל כמה חודשים התמודדה אלופת הטורניר המכהנת מול נבחרת אקראית מבין הנבחרות הצעירות של אירופה.^[2]

בשנת 1970 הוחלט לקיים אליפות רשמית עד גיל 23. גביע זה שוחק על בסיס משחקי בית-חוץ במשך שנתיים, ובמסגרתו התקיימו שלושה טורנירים: 1972 (בשנים 1970–1972), 1974 (1972–1974) ו־1976 (1974–1976). הטורניר התנהל במקביל לאליפות הנוער, שהתקיימה ברצף מאז 1948 (כיום עד גיל 19). בסביבות 1980, אופ"א ביצעה רפורמה בתחרויות לנבחרות הצעירות, וארגנה אותן מחדש על סמך הגבלת גיל בלבד. מגבלת הגיל עבור תחרות זו נקבעה ל־21, ונותרה כך מאז.

טורניר זה החל ב־1978, והוא מתקיים אחת לשנתיים. החל ממהדורת 1994, מתקיימים התחרויות במדינה מארחת, ולא על בסיס משחקי בית-חוץ כפי שהיה קודם לכן. באותו טורניר נעשה ניסיון לקיים משחק על המקום השלישי, אולם הוא לא שרד.

טורניר זה משמש גם כמוקדמות לאולימפיאדת הקיץ מאז ברצלונה 1992. דבר זה נחשב לקפיצת מדרגה משמעותית בדרך אל הנבחרת הבוגרת וצמצום שיח פוליטי שהיה קיים קודם לכן סביב המשחקים האולימפיים על מעמדם התעסוקתי של שחקנים מחוץ לספורט. שחקנים כמו מסוט אוזיל, קלאס יאן הונטלאר, לואיש פיגו, פטר צ'ך, איקר קסיאס, פרנצ'סקו טוטי, פאביו קנבארו, ג'אנלואיג'י בופון, אלברטו ג'ילארדינו ואנדראה פירלו ויורגוס קראגוניס, כולם החלו את הקריירה הבינלאומית שלהם בנבחרות הנוער עד גיל 21 והתגלו בטורנירים אלו.

אנגליה היא האלופה המכהנת מ־2023, לאחר שניצחה את ספרד 1–0 בגמר.

עד לתחרות 1992 וכולל, חולקו כל הנרשמים לשמונה בתי מוקדמות, שמונה המנצחים בהן היו למשחקי נוקאאוט רבע הגמר. שאר המשחקים נערכו על בסיס זוג משחקים, בית וחוץ כדי לקבוע את המנצחת שתעלה לרבע הגמר.

לתחרות 1994, נבחרה אחת המועמדות לחצי הגמר, צרפת, כמארחת לחצי הגמר (במשחק אחד), הפלייאוף השלישי והגמר. באופן דומה, ספרד נבחרה לארח את ארבעת המשחקים האחרונים ב-1996.

החל משנת 1998, נעשה שימוש בתשע בתי מוקדמות, שכן ההשתתפות הגיעה ל-46 נבחרות, כמעט כפול מ-24 הנבחרות שנרשמו ב-1976. שבעת הקבוצות במקום הראשון בבתים העפילו אוטומטית לגמר, בעוד שהקבוצות השמיני והתשיעי היו הנבחרות במקום השני הטובות ביותר, יוון ואנגליה שיחקו צמד משחקים בפלייאוף העפלה לטורניר הגמר. המשחקים הנותרים, מרבע הגמר ואילך, נערכו ברומניה, אחת משמונת הקבוצות שהעפילו לטורניר הגמר.

בתחרות בשנת 2000 היו גם תשע קבוצות, אבל תשע הקבוצות המנצחות ושבע הסגנות האלו נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים על מנת להכריע את שמונה המעפילות. מתוכם נבחרה סלובקיה כמארחת הטורניר. בפעם הראשונה, שלב הבתים בטורניר הגמר נכנס לתוקף, כאשר שני מנצחות הבתים התמודדו בגמר, ושתי סגנות אלופת התמודדו בפלייאוף במקום השלישי. המבנה ב-2002 היה זהה, למעט הכנסת סיבוב חצי-גמר לאחר שלב הבתים של הטורניר גמר. שווייץ אירחה את גמר 2002.

בשנת 2004, נעשה שימוש בעשר קבוצות מוקדמות, כאשר מנצחות הבתים ושש הסגניות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף. גרמניה אירחה באותה שנה. עבור 2006, שתי הנבחרות המובילות של שמונה בתי מוקדמות סיפקו את 16 הנבחרות לפלייאוף, שנערך בנובמבר 2005. פורטוגל אירחה את טורניר הגמר.

החל מ-2007 בוצע שינוי בגלל שהקבוצות הבכירות של מדינות רבות בחרו לעיתים קרובות לקדם שחקנים מקבוצת עד גיל 21 שלהן, כאשר קמפיין המוקדמות שלהן התארך. זירוז הטורנירים אפשר לשחקנים יותר זמן להתפתח בנבחרת עד גיל 21 במקום לעלות מוקדם מדי ולהיכנס בסופו של דבר למילואים של הקבוצות הבוגרות.

התחרות של 2007 החלה למעשה לפני טורניר הגמר של 2006, עם סבב מוקדמות להדחה של שמונה מהמדינות המדורגות הנמוכות ביותר. לראשונה, המארחת (הולנד) הוכרעה עוד לפני שלב המוקדמות. כמארחים, הולנד העפילה אוטומטית לטורניר הגמר. במקרה, נבחרת הולנד זכתה בטורניר 2006 - כאשר מחזיקת הגביע הייתה בדרך כלל מעפילה אוטומטית לטורניר הבא. שאר האומות הוגרלו כולן לארבע עשרה בתים של שלוש קבוצות. 14 מנצחי הבתים צורפו בפלייאוף כפול כדי להכריע את שבעת המוקדמות לצד המארחים.

מ-2009 עד 2015, נעשה שימוש בעשר בתי מוקדמות, כאשר מנצחי הקבוצות וארבע הסגנות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים.

גמר 2015 היה אמור להיות מהדורת שמונה הקבוצות האחרונות, שכן אופ"א הרחיבה את הטורניר ל-12 קבוצות החל מטורניר 2017.

ב-6 בפברואר 2019, הוועד הפועל של אופ"א החליט על הגדלת מספר המשתתפות בטורניר הגמר ל-16 קבוצות, החל מהטורניר של 2021.

תאריך	מארחת	אלופה	תוצאה	סגנית
7 ביוני 1967	בולגריה סטארה זאגורה	בולגריה בולגריה	3–2	מזרח גרמניה גרמניה המזרחית
6 בספטמבר 1967	בולגריה בורגס	בולגריה בולגריה	6–0	פינלנד פינלנד
15 בנובמבר 1967	בולגריה פלבן	בולגריה בולגריה	2–1	צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה
17 באפריל 1968	בולגריה סופיה	בולגריה בולגריה	3–1	הולנד הולנד
26 באוקטובר 1968	בולגריה רוסה	יוגוסלביה יוגוסלביה	2–1	בולגריה בולגריה
18 ביוני 1969	יוגוסלביה נובי סאד	יוגוסלביה יוגוסלביה	3–0	ספרד 1939 ספרד
6 בנובמבר 1969	יוגוסלביה זרניאנין	יוגוסלביה יוגוסלביה	2–0	שוודיה שוודיה
24 במרץ 1970	יוון אתונה	יוגוסלביה יוגוסלביה	5–1	יוון 1828 יוון

שנה	מארחת		גמר				מקום שלישי–רביעי			מתמודדות
			אלופה	תוצאה	סגנית
1972	משחקי בית-חוץ		צ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה	2–2 / 3–1 5–3 בסיכום שני המשחקים	ברית המועצות (1955–1980) ברית המועצות		בולגריה (1971–1990) בולגריה ויוון (1970–1975) יוון			8 (23)
1974	משחקי בית-חוץ		הונגריה הונגריה	2–3 / 4–0 6–3 בסיכום שני המשחקים	גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית		פולין (1928–1980) פולין וברית המועצות (1955–1980) ברית המועצות			8 (21)
1976	משחקי בית-חוץ		ברית המועצות (1955–1980) ברית המועצות	1–1 / 2–1 3–2 בסיכום שני המשחקים	הונגריה הונגריה		הולנד הולנד ויוגוסלביה יוגוסלביה			8 (23)

שנה	מארחת		גמר				מקום שלישי–רביעי (או המשחק על המקום השלישי)			מתמודדות
			אלופה	תוצאה	סגנית
1978	משחקי בית-חוץ		יוגוסלביה יוגוסלביה	1–0 / 4–4 5–4 בסיכום שני המשחקים	גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית		בולגריה (1971–1990) בולגריה ואנגליה אנגליה			8 (24)
1980	משחקי בית-חוץ		ברית המועצות ברית המועצות	0–0 / 1–0 1–0 בסיכום שני המשחקים	גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית		אנגליה אנגליה ויוגוסלביה יוגוסלביה			8 (25)
1982	משחקי בית-חוץ		אנגליה אנגליה	3–1 / 2–3 5–4 בסיכום שני המשחקים	גרמניה המערבית גרמניה המערבית		סקוטלנד סקוטלנד וברית המועצות ברית המועצות			8 (26)
1984	משחקי בית-חוץ		אנגליה אנגליה	1–0 / 2–0 3–0 בסיכום שני המשחקים	ספרד ספרד		איטליה איטליה ויוגוסלביה יוגוסלביה			8 (30)
1986	משחקי בית-חוץ		ספרד ספרד	1–2 / 2–1 3–3 בסיכום שני המשחקים (3–0 פ)	איטליה איטליה		אנגליה אנגליה והונגריה הונגריה			8 (29)
1988	משחקי בית-חוץ		צרפת צרפת	0–0 / 3–0 3–0 בסיכום שני המשחקים	יוון יוון		אנגליה אנגליה והולנד הולנד			8 (30)
1990	משחקי בית-חוץ		ברית המועצות ברית המועצות	4–2 / 3–1 7–3 בסיכום שני המשחקים	יוגוסלביה יוגוסלביה		איטליה איטליה ושוודיה שוודיה			8 (30)
1992	משחקי בית-חוץ		איטליה איטליה	2–0 / 0–1 2–1 בסיכום שני המשחקים	שוודיה שוודיה		דנמרק דנמרק וסקוטלנד סקוטלנד			8 (32)
1994	צרפת צרפת		איטליה איטליה	1–0 (ה)	פורטוגל פורטוגל		ספרד ספרד	2–1	צרפת צרפת	8 (32)
1996	ספרד ספרד		איטליה איטליה	1–1 (4–2 פ)	ספרד ספרד		צרפת צרפת	1–0	סקוטלנד סקוטלנד	8 (44)
1998	רומניה רומניה		ספרד ספרד	1–0	יוון יוון		נורווגיה נורווגיה	2–0	הולנד הולנד	8 (46)
2000	סלובקיה סלובקיה		איטליה איטליה	2–1	צ'כיה צ'כיה		ספרד ספרד	1–0	סלובקיה סלובקיה	8 (47)
2002	שווייץ שווייץ		צ'כיה צ'כיה	0–0 (3–1 פ)	צרפת צרפת		איטליה איטליה ושווייץ שווייץ			8 (47)
2004	גרמניה גרמניה		איטליה איטליה	3–0	סרביה ומונטנגרו סרביה ומונטנגרו		פורטוגל פורטוגל	3–2 (ה)	שוודיה שוודיה	8 (48)
2006	פורטוגל פורטוגל		הולנד הולנד	3–0	אוקראינה אוקראינה		צרפת צרפת וסרביה ומונטנגרו סרביה ומונטנגרו			8 (51)
2007	הולנד הולנד		הולנד הולנד	4–1	סרביה סרביה		בלגיה בלגיה ואנגליה אנגליה			8 (51)
2009	שוודיה שוודיה		גרמניה גרמניה	4–0	אנגליה אנגליה		איטליה איטליה ושוודיה שוודיה			8 (52)
2011	דנמרק דנמרק		ספרד ספרד	2–0	שווייץ שווייץ		בלארוס בלארוס	1–0	צ'כיה צ'כיה	8 (53)
2013	ישראל ישראל		ספרד ספרד	4–2	איטליה איטליה		הולנד הולנד ונורווגיה נורווגיה			8 (53)
2015	צ'כיה צ'כיה		שוודיה שוודיה	0–0 (4–3 פ)	פורטוגל פורטוגל		דנמרק דנמרק וגרמניה גרמניה			8 (53)
2017	פולין פולין		גרמניה גרמניה	1–0	ספרד ספרד		אנגליה אנגליה ואיטליה איטליה			12 (53)
2019	איטליה איטליה סן מרינו סן מרינו		ספרד ספרד	2–1	גרמניה גרמניה		צרפת צרפת ורומניה רומניה			12 (55)
2021	הונגריה הונגריה סלובניה סלובניה		גרמניה גרמניה	1–0	פורטוגל פורטוגל		הולנד הולנד וספרד ספרד			16 (55)
2023	רומניה רומניה גאורגיה גאורגיה		אנגליהאנגליה	1–0	ספרדספרד		ישראל ישראל ואוקראינה אוקראינה			16 (54)
2025	סלובקיה סלובקיה									16 (54)

נבחרת	זכיות	סגנויות
ספרד ספרד	5 (1986, 1998, 2011, 2013, 2019)	4 (1984, 1996, 2017, 2023)
איטליה איטליה	5 (1992, 1994, 1996, 2000, 2004)	2 (1986, 2013)
גרמניה גרמניה[א]	3 (2009, 2017, 2021)	2 (1982, 2019)
אנגליה אנגליה	3 (1982, 1984, 2023)	1 (2009)
רוסיה רוסיה[ב]	2 (1980, 1990)
הולנד הולנד	2 (2006, 2007)
סרביה סרביה[ג]	1 (1978)	3 (1990, 2004, 2007)
צרפת צרפת	1 (1988)	1 (2002)
צ'כיה צ'כיה	1 (2002)	1 (2000)
שוודיה שוודיה	1 (2015)	1 (1992)
פורטוגל פורטוגל		3 (1994, 2015, 2021)
גרמניה המזרחית גרמניה המזרחית		2 (1978, 1980)
יוון יוון		1 (1988, 1998)
אוקראינה אוקראינה		1 (2006)
שווייץ שווייץ		1 (2011)

שנה	שחקן	מקור
1978	יוגוסלביה וחיד חלילהודז'יץ'	[3]
1980	ברית המועצות אנטולי דמיאננקו	[4]
1982	מערב גרמניה רודי פלר	[5]
1984	אנגליה מארק הייטלי	[6]
1986	ספרד מנולו סנצ'יס	[7]
1988	צרפת לורן בלאן	[8]
1990	יוגוסלביה דאבור שוקר	[9]
1992	איטליה רנאטו בוסו	[10]
1994	פורטוגל לואיש פיגו	[11]
1996	איטליה פאביו קנבארו	[12]
1998	ספרד פרנססק ארנאו	[13]
2000	איטליה אנדראה פירלו	[14]
2002	צ'כיה פטר צ'ך	[15]
2004	איטליה אלברטו ג'ילארדינו	[16]
2006	הולנד קלאס יאן הונטלאר	[17]
2007	הולנד רויסטון דרנטה	[18]
2009	שוודיה מרקוס ברג	[19]
2011	ספרד חואן מאטה	[20]
2013	ספרד טיאגו אלקנטרה	[21]
2015	פורטוגל ויליאם קרבאליו	[22]
2017	ספרד דני סבאיוס	[23]
2019	ספרד פביאן רואיס	[24]
2021	פורטוגל פאביו ויירה	[25]

שנה	נעל הזהב	שערים	נעל הכסף	שערים	נעל הארד	שערים	מקור
2000	איטליה אנדראה פירלו	3					[26]
2002	איטליה מאסימו מאקרונה	3					[26]
2004	איטליה אלברטו ג'ילארדינו	4					[26]
2006	הולנד קלאס יאן הונטלאר	4					[26]
2007	הולנד מסיאו ריגטרס	4					[26]
2009	שוודיה מרקוס ברג	7					[26]
2011	ספרד אדריאן לופס	5					[26]
2013	ספרד אלברו מוראטה	4	ספרד טיאגו אלקנטרה	3	ספרד איסקו	3	[27]
2015	צ'כיה יאן קילמנט	3	גרמניה קווין פולאנד	2	שוודיה יון גווידטי	2	[26]
2017	ספרד סאול ניגס	5	ספרד מרקו אסנסיו	3	פורטוגל ברומה	3	[28]
2019	גרמניה לוקה ואלדשמידט	7	רומניה ג'ורג'ה פושקש	4	גרמניה מרקו ריכטר	3	[29]
2021	גרמניה לוקאס נמצ'ה	4	איטליה פטריק קוטרונה	3	פורטוגל דני מוטה	3	[30]

ב־17 ביוני 2015 חשפה אופ"א את 11 השחקנים הטובים ביותר ששיחקו בטורניר במהדורותיו השונות.^[31]

שוער	הגנה	קישור	התקפה
גרמניה מנואל נוייר	סרביה ברניסלב איוואנוביץ' גרמניה מאטס הומלס איטליה אלסנדרו נסטה איטליה ג'ורג'ו קייליני	אנגליה פרנק למפארד איטליה אנדראה פירלו ספרד צ'אבי גרמניה מסוט אוזיל	איטליה פרנצ'סקו טוטי ספרד ראול גונזלס

מדיה וקבצים בנושא אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (באנגלית)

• אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, ברשת החברתית פייסבוק
• אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, ברשת החברתית אקס (טוויטר)