|
הפרעה טורדנית-כפייתית
הפרעה טורדנית-כפייתית, הפרעה טֵירדונית כפייתית או טורדנות כפייתית (באנגלית: Obsessive–compulsive disorder; או בקיצור: OCD) היא הפרעה נפשית המאופיינת בחוזרניות יום יומית של מחשבות פולשניות (אובססיות) או קומפולסיות (אנ'), ובדרך־כלל שתיהן.[1] האובססיות הן מחשבות, דימויים או דחפים פולשניים ובלתי רצויים הקשורים בדרך־כלל לחרדה. הקומפולסיות הן התנהגויות חוזרות שהפרט חש שהוא חייב לבצע בתגובה לאובססיה. על מנת שהתופעה תוגדר כהפרעה עליה להתבטא לפחות שעה ביום, לגרום למצוקה ניכרת או לפגוע באופן ניכר בתפקוד האדם.[1] טיפול נפוץ להפרעה טורדנית-כפייתית יכול להיות מושג בעזרת טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) שמטרתו, לכל הפחות, ללמד עקרונות קוגניטיביים שנועדו לעזור בהתמודדות עם האובססיות, או בעזרת טיפול תרופתי או בעזרת שילוב של שניהם.[2] סיווגבמדריך DSM-5 של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, ההפרעה נכללת בקבוצת של הפרעות טורדניות-כפייתיות והפרעות קרובות. הקבוצה כוללת גם את הפרעת האגירה, הפרעת גוף דיסמורפית, טריכוטילומניה, דרמטילומניה (פציעת העור העצמית הטורדנית), וההפרעות הטורדניות-כפייתיות הנגרמות על ידי מחלות "גופניות", תרופות או סמים וכו'.[3] סיווג דומה קיים גם במדריך ICD-11, שם ההפרעות הקרובות כוללות גם את ההיפוכונדריה, תסמונת טורט וסינדרום ייחוס ריח (אנ').[4] בעבר סווגה ההפרעה כהפרעת חרדה, אך סיווג זה השתנה. במדריך ICD-10 ההפרעה סווגה בעבר בתוך הקטגוריה "הפרעות נוירוטיות, תלויות-דחק וסומטופורמיות". הפרעות אלו מכונות לעיתים "הספקטרום הטורדני-כפייתי". היסטוריהפרויד, אבי הפסיכואנליזה, תיאר את ההפרעה בפירוט רב בספרו "פעולות כפייתיות וטקסים דתיים" (1907). פרויד השווה פרויד בין ההפרעה לבין התנהגות דתית. הוא הצביע על הדמיון בטקסים המחזוריים העוזרים להפחתת חרדות, אולם גם על השוני המתבטא בכך שטקסים דתיים הם על-פי רוב פומביים, בעוד התנהגות כפייתית נעשית לרוב באופן פרטי, והחולה לרוב מעוניין להסתיר אותה מהזולת. פרויד נמנה עם הראשונים שעמדו על תפוצתה הרבה של המחלה, אף כי קשה לזהות חולים הסובלים ממנה, כיוון שרבים מהם מסתירים אותה בצורה יעילה.[5] אבחנהICDלפי ה־ICD-11, קיימים מספר מאפיינים נדרשים על מנת לקבל את האבחנה:[1]
DSMלפי DSM-5, פסיכיאטר יאבחן אצל אדם הפרעה טורדנית-כפייתית אם יתקיימו התנאים הבאים[3]: א. נוכחות של אובססיות או טקסים או שניהם. אובססיות מוגדרות על סמך:
קומפולסיות (טקסים) מוגדרות על סמך:
ב. האובססיות או הקומפולסיות הם גוזלי זמן (לוקחות יותר משעה אחת ביום), או שהן גורמות למתח ניכר ולמצוקה ולפגיעה בתפקוד החברתי, המשפחתי, התעסוקתי או כל תפקוד אחר המשמעותי לאדם. ג. לא ניתן להסביר את האובססיות והקומפולסיות על ידי מצב רפואי לרבות שימוש בסמים או תרופות. ד. ההפרעה אינה ניתנת להסבר טוב יותר על ידי מצב נפשי זמני הנובע מנסיבות חיים (דאגה בעקבות משבר מסוים). כמו כן היא אינה ניתנת להסבר על ידי אבחנת הפרעה נפשית אחרת כמו הפרעת חרדה מוכללת, עיסוק מתמשך בגוף עקב הפרעת גוף דיסמורפית, או הפרעת חיטוט בעור, או אגירה כפייתית, תנועות סטריאוטיפיות כתוצאה מהפרעת תנועות סטראוטיפיות, טקסים הנוגעים לאוכל כתוצאה מהפרעות אכילה, עיסוק מרובה בהתנהגות בעקבות התמכרות אליה (למשל הימורים), עיסוק באפשרות של מחלה בעקבות חרדת מחלה (היפוכונדריה), הפרעות פסיכוטיות מספקטרום הסכיזופרניה, הפרעות הספקטרום האוטיסטי ועוד. חומרה לפי מידת התובנהשתי מערכות האבחון מציינות את מידת התובנה של האדם ביחס לחוסר ההיגיון של הסימפטומים שלו. ברמות התובנה הנמוכות האדם משוכנע רוב הזמן שהאמונות שלו הן נכונות, והוא לא יכול לקבל הסבר חלופי עבורן. ה־DSM מחלק את האנשים לשלוש קבוצות:
ה־ICD-11 מחלק את האנשים לשתי קבוצות: תובנה סבירה עד גבוהה ותובנה נמוכה עד חסרה, וכן לקבוצה אחת ללא ספסיפיקציה.[1] אבחנה מבדלתחלק מהמאפיינים של הפרעה טורדנית-כפייתית נוטים להופיע גם בהפרעות ובמצבים אחרים, אך לצורכי אבחון וטיפול מדויקים חשוב להבדיל בין ההפרעה לבין מצבים אחרים:[3][6]
בחלק מהמקרים אהבה נכזבת עם דיכאון מז'ורי או השתתפות במשחקי הימורים יכולים להיות אובססיביים-קומפולסיביים אם כי אין במצבים אלה בלבד לאשר הפרעה אובבססיבית קומפוליסיבית כללית או מוכללת. תחלואה נלוויתהפרעה טורדנית-כפייתית נוטה להופיע פעמים רבות עם תחלואה נלווית או תחלואה כפולה.[3][4] 90% מהאנשים עם OCD אובחנו גם בהפרעה נפשית נוספת, במהלך חייהם. ההפרעות הנלוות השכיחות ביותר הן הפרעות חרדה, הפרעות במצב הרוח, הפרעות בשליטה על דחפים והפרעות בשימוש בחומרים ממכרים.[4] בכ־80% מהמקרים, OCD מופיע לאחר הופעתה של הפרעת חרדה.[4] במחצית מהמקרים OCD מתחיל לפני הפרעה במצב רוח, ובמחציתם אחרי ההפרעה.[4] בכ־93% מהמקרים בהם קיימת תחלואה נלווית של הפרעה בשליטה בדחפים, ה־OCD מופיע אחריה.[4]
תסמינים וסימניםהמרכיב האובססיבי בטורדנות הכפייתית הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפולסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן. לדוגמה, אדם אשר שוב ושוב מציק לו החשש שלא סגר את כל דלתות הבית – סובל מאובססיה. כאשר פעם אחר פעם הוא יסובב את המפתח, תהיה פעולתו קומפולסיה, הבאה לשכך את החרדה שעורר החשש. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מלווה האובססיה בקומפולסיה. אנשים עם הפרעה זו ידווחו על צורך עז לבצע את הטקס, אלא שפעמים רבות הטקס מלווה בתחושה שזה לא בדיוק זה, ולכן האדם עם ההפרעה חוזר על הטקס שוב ושוב כדי לקבל תחושת וודאות שהפעולה בוצעה בהצלחה מלאה. רק ביצוע מושלם של החזרות ללא הפרעה כלשהי יתן לאדם עם ההפרעה את תחושת הוודאות שהוא זקוק לה. מגוון האובססיות והקומפולסיות הקיימות הוא גדול מאוד ונוגע כמעט לכל שטח של החיים. אצל אנשים דתיים עשויות האובססיות להיקשר לעיתים סביב תחושת טומאה, חשש ממחשבות זרות או חרדה שטקס דתי לא בוצע כהלכה. אובססיות הנפוצות בקרב כלל הציבור נסובות סביב נושאים של היגיינה ומחלות (כגון פחד מופרז מחיידקים, שמביא לשטיפת ידיים כפייתית, פחד לנקוב בשמה של מחלה כמו סרטן או מחלה אחרת), אובססיות מיניות, צבירה אובססיבית של חפצים, אובססיות סביב מערכות יחסים[8] ועוד.[3][6] בחלק מהמקרים עשויים אנשים עם ההפרעה לחוש בושה. הבושה הנובעת מההבנה שמעשיהם אינם רציונליים, יחד עם הקושי להסביר את התנהגותם ה"מוזרה" לכאורה לסביבה – וברוב המקרים אף לעצמם – מביאים לכך שרבים מהסובלים מהפרעה זו מסתירים את בעייתם. עקב כך רבים מהם אינם מודעים כלל לעובדה שהיא נובעת מהפרעה נפשית מוכרת, ואינם מגיעים לטיפול. לעיתים קרובות הם גם מצליחים לשמור על תפקוד יום-יומי תקין.[9][דרוש מקור] כתוצאה מכך נחשבה ההפרעה בעבר כנדירה, אולם עם התקדמות המחקר התגלה כי היא דווקא נפוצה מאוד (אם כי לא בהכרח בעוצמה המפריעה לתפקוד תקין). אחד הראשונים שתיארו את ההפרעה, ועמדו על הפער שבין תפוצתה הרבה לבין מיעוט המודים בקיומה, היה זיגמונד פרויד. בקרב ילדים, מדובר בפעולות טקסיות כמו מצמוץ ונשימות, ללא מחשבות טורדניות.[5] חשיבה אובדנית יכולה להיות קיימת אצל חלק מהאנשים (כ-50%), והיא משמעותית בעיקר כשההפרעה מתלווה להפרעת דיכאון מז'ורי.[3][6] אנשים רבים נוהגים לעיתים בצורה אובססיבית-קומפולסיבית, אך התנהגויות אלו מוגדרות כהפרעה נפשית אך ורק אם הן מפריעות באופן משמעותי לתפקוד היום-יומי. הסובלים מההפרעה מדווחים על סבל רב, גופני ונפשי, ועל קושי רב לקיים חיי חברה תקינים. שני הקריטריונים האלה – הפרעה משמעותית לתפקוד היום-יומי ותלונות על סבל רב – הם המבדילים בין המחלה לבין התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית בלתי מזיקה.[3][6] מימדי הסימפטומיםפרופילים דומים של סימפטומים נמצאים במדינות שונות. נושאים שכיחים לאובססיות וקומפולסיות כוללים את הנושאים הבאים:[4]
נושאים פחות שכיחים כוללים:
אפידמיולוגיהOCD היא אחת ההפרעות הנפשיות השכיחות ביותר.[4] שכיחות לאורך 12 חודשים של OCD עומדת בארצות הברית על 2.3%, השכיחות בכלל העולם נעה בין 1.1% ל-2.3%. נשים מושפעות מההפרעה מעט יותר מאשר גברים בגילאי הבגרות. בקרב ילדים – ההפרעה שכיחה יותר אצל בנים.[3] ישנן שתי קבוצות של ההפרעה: בקבוצה הראשונה "עם טיקים" המחלה פורצת לפני גיל ההתבגרות, יש בה ייצוג מוגבר של בנים, תורשה משפחתית ושכיחות מוגברת של "טיקים". שכיחותה בין הלוקים ב-OCD היא כ-30%. בקבוצה השנייה המחלה פורצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות, בשיעור דומה בשני המינים, ושכיחים פחות תורשה משפחתית ו"טיקים". ל-90% מהאנשים עם הפרעה יש גם אובססיות וגם מעשים כפייתיים; כשני שלישים מדווחים על יותר מאובססיה אחת ממנה הם סובלים. כ-20%–25% מהלוקים בהפרעה סובלים "מהעלאת גירה אובססיבית", שהיא אובססיה חוזרת ונשנית ללא כפייתיות התנהגותית כלשהי. השכיחות של ההפרעה עם תובנה גרועה היא בערך 15%–36% או בערך רבע מהמקרים. המקרים עם חוסר תובנה מהווים 4% או פחות.[3] אטיולוגיהתיאוריות קוגניטיביות התנהגותיות טוענות שאובססיות מגבירות חרדה ואי נוחות, וכתגובה לכך מתבצעות הקומפולסיות. אך קיימות עדויות ראשוניות לכך שהקומפולסיות הן ההתנהגות הראשונית, ושהאובססיות הן רציונליזציות שנעשות לאחר מעשה.[4] גורמי סיכוןדמוגרפיה: בקהילה, לנשים יש סיכון גבוה יותר לסבול מ־OCD בהשוואה לגברים. עם זאת, במדגמים קליניים אין הבדל בין המינים.[4] אישיות: סימפטומים מופנים, רגשות שליליים ועכבות התנהגותיות בילדות הם גורמי סיכון אפשריים של ההפרעה.[3] סביבה: התעללות נפשית ופיזית בילדות ואירועים טראומטיים אחרים נקשרו לסיכון גדל להתפתחות ההפרעה. אצל ילדים מסוימים תופיע ההפרעה פתאום. הופעה כזו כנראה קשורה לשילוב של גורמים סביבתיים לא ידועים עד כה.[3] גנטיקה ופיזיולוגיה: השכיחות של OCD בקרב אנשים שיש להם קרוב משפחה עם ההפרעה גבוהה בערך פי שניים מאשר באוכלוסייה הכללית. השיעור גבוה פי עשרה כשמדובר בקרובים מדרגה ראשונה (אח, בן וכדומה).[11] פרוגנוזהOCD מתחיל בדרך־כלל בגיל צעיר ונמשך לזמן רב.[4] בארצות הברית הגיל החציוני להופעת OCD הוא 19.5 וכ-25% מהמקרים מתחילים בגיל 14. גיל ההתחלה אצל גברים נמוך יותר מנשים. בערך 25% מהבנים מפתחים את ההפרעה לפני גיל 10.[4] בקרב נשים, ההפרעה מתחילה בדרך־כלל בגיל ההתבגרות.[4] הסיכון הגבוה ביותר להתפרצות הוא בין הגילים 18-29.[4] מחקרי אורך מראים שהסימפטומים של OCD יכולים להימשך עשרות שנים,[4] אך בקרב כמחצית מהחולים ההפרעה פוסקת.[12] אם ההפרעה אינה מטופלת היא במקרים רבים כרונית ומתאפיינת בתקופות של החמרה והקלה בעוצמת התסמינים ותדירותם. לחלק מהאנשים יש מהלך הפרעה אפיזודי כלומר כזה שמתאפיין בהתקפים שביניהם יש רגיעה יחסית. למיעוט מהאנשים עם ההפרעה יש מהלך של הידרדרות (כלומר החמרה של התסמינים) עם הזמן. ללא טיפול שיעור הרמיסיה (נסיגת תסמיני ההפרעה) הוא כ־20%. הופעת ההפרעה בילדות יכולה לגרום לכך שההפרעה תישאר במשך כל החיים. האפיזודות של OCD מושפעות מקיום של הפרעות נלוות. בשל האופי החיצוני שלהן הקומפולסיות מאובחנות מוקדם יותר מאשר האובססיות.[דרוש מקור] טיפולפנייה לעזרה נדרשת כאשר המחשבות הטורדניות אינן מרפות וחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה, עד מספר פעמים ביום. לרוב המחשבות מלוות בחרדה, בדופק לב מהיר, בזיעה, בהתכנסות האדם בעצמו, בהתנתקות לחלוטין מאנשים ובמיוחד בעשיית טקסים בשביל רגיעה זמנית.[6] הטיפול הוא טיפול משולב תרופות ופסיכותרפיה. טיפול תרופתי: שימוש בנוגדי דיכאון מסוג 'מעכבי ספיגה חזרה של סרוטונין' (SSRI) לעיתים בשילוב של נוגדי פסיכוזה לא טיפוסיים, כדי לקבל אפקט של אוגמנטציה (העלאת רמת נוגד הדיכאון בדם בלי להגדיל את מנת התרופה שהאדם מקבל).[13] פסיכותרפיה: ישנן עדויות להצלחה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי.[14][15] הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתחלק לארבעה שלבים[16]:
למעטפת החברתית והמשפחתית ישנה חשיבות גדולה מאוד בעת ההתמודדות של הסובל מההפרעה. עליהם להימנע מלהגיב כאשר האדם מבצע טקסים, על מנת שלא יחוש בושה.[17] אין לשתף פעולה עם הטקסים אותם מבצע הסובל מההפרעה. יש להתנהג באופן רגיל לחלוטין וזה במטרה להוכיח לסובל מההפרעה כי ניתן לחיות ללא חשש גם ללא ביצוע טקסים ולמעשה בכך ניתן לשבור את ההתניה האופרנטית הקיימת בין מחשבתו של הסובל לתגובתו.[דרושה הבהרה][18] ב-2024 הושתל במוחה של אישה כבת 34 שתל מערכת RNS שהפחית באופן משמעותי מחשבות טורדניות-כפייתיות מהן סבלה כמו גם התקפי אפילפסיה.[19][20] עם חלוף השנים מתפרסמת בנושא גם יותר ויותר ספרות מחקרית לפיה חסרים תזונתיים בוויטמיני B כגון ויטמין B12 וכן במספר נוטריאנטים נוספים כמו אינוזיטול (אנ'), יכולים להחריף את הבעיה אם לא לגרום לה ולכן ייתכן ויהיו גם אלמנטים תזונתיים בטיפול. [דרוש מקור] התופעה בתרבותהמיליארדר הווארד יוז נודע כסובל מההפרעה, ודמותו אף שימשה השראה למספר סרטים (כגון "הטייס") שעסקו, בין היתר, בהשלכות ההפרעה על חייו האישיים והמקצועיים. סרט הקולנוע "הכי טוב שיש" עוסק בדמות הסובלת מטורדנות כפייתית; ג'ק ניקולסון מגלם בסרט אדם המנסה להתגבר על מנהגיו האובססיביים ולנהל מערכת יחסים עם אישה. בסרט "פיבי בארץ הפלאות" העלילה מתרכזת בילדה שמתפתחים אצלה סימנים של תסמונת טורט והפרעות כפייתיות, ומתוארת בו התמודדות בית הספר והמשפחה עם התופעות הלא-ברורות וההכרה במצבה. בסרט הספרדי "טוק טוק" מתואר מפגש של מתמודדים עם הפרעות טורדניות-כפייתיות שונות.[21] מספר סדרות טלוויזיה עסקו בדמויות הלוקות בהפרעה זו, בהן הבלש מונק בסדרה "מונק"; שלדון קופר בסדרה "המפץ הגדול"; אמה פילסבורי בסדרת הדרמה הקומית המוזיקלית "glee"; אנה בסדרה "בנות" ומוניקה בסדרה "חברים". בעונה השלישית (פרקים 12 ו-13) של סדרת הטלוויזיה "סקראבס" מופיע השחקן מייקל ג'יי פוקס בתפקיד אורח של רופא ("ד"ר קייסי") הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית. בסדרה מוצג ד"ר קייסי כמי שהגיע להישגים רבים כרופא דווקא בזכות מחלתו (למשל, על ידי קריאה חוזרת ונשנית של ספרי הלימוד). השחקן זאק בראף, כוכב הסדרה ומי שמספר בה על התופעה, סובל גם הוא במציאות מההפרעה. ערוץ הביוגרפיה הפיק סדרת תעודה בשם "אובססיה אהובתי", המתארת את ההפרעה ומציגה סיפורים אישיים של הלוקים בה והתמודדותם עמה. בסיפורו הקצר של סטיבן קינג, "נ", מדובר על אדם הסובל מההפרעה באופן חמור ביותר. בסיפור זה הגורמים להפרעה היו על-טבעיים. בספר "קסנוסייד", השלישי מבין ארבעת ספרי הסאגה "המשחק של אנדר" של אורסון סקוט קארד, תושבי כוכב הלכת "דרך" לא מודעים לעובדה שמה שנחשב אצלם כ'דרכם של האלים לשוחח עם נבחריהם' זוהי בעצם הפרעה טורדנית כפייתית שהוחדרה גנטית לרבים מהם. ראו גם
לקריאה נוספת
ספרי יעץ ועזרה עצמית בעברית
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי. |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
