ויקטור חרה

ויקטור חרה
Víctor Jara

לידה	28 בספטמבר 1932 San Ignacio, צ'ילה
פטירה	16 בספטמבר 1973 (בגיל 40) סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה
שם לידה	Víctor Lidio Jara Martínez
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי של סנטיאגו דה צ'ילה
מוקד פעילות	צ'ילה
תקופת הפעילות	1959–1973 (כ־14 שנים)
מקום לימודים	אוניברסיטת צ'ילה
סוגה	מוזיקה עממית, שיר מחאה, nueva canción chilena
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	ספרדית
כלי נגינה	גיטרה
חברת תקליטים	אדאון רקורדס
בן או בת זוג	Joan Jara (1960–1973)
מספר צאצאים	1
אתר רשמי
פרופיל ב-IMDb
חתימה

ויקטור חרה (בספרדית: Víctor Jara; ‏28 בספטמבר 1932 – 16 בספטמבר 1973) היה זמר, מלחין, במאי תיאטרון ופעיל פוליטי צ'ילאני שנרצח במהלך ההפיכה הצבאית בצ'ילה ב-1973. מותו האלים, שעמד בניגוד מוחלט לשיריו המטיפים לשלום ואחווה, הפכו אותו לאחר מותו לאחד מגיבורי המאבק העממי של תנועות השמאל ברחבי אמריקה הלטינית וכסמל למאבק לזכויות האדם ולצדק.

נולד וגדל בלונקן, עיירה קטנה ליד סנטיאגו דה צ'ילה. הוריו היו פועלים חקלאים. אביו היה אלכוהוליסט והתעלל באשתו תכופות. אחרי שאביו עזב את המשפחה, דאגה אמו לבדה למשפחה. היא שרה וניגנה בגיטרה וממנה למד את שירי העם הצ'ילאניים. אחרי מות אמו, הפסיק את לימודי הנהלת החשבונות ולמד שנתיים תאולוגיה, אך חדל להאמין באל והפסיק את לימודיו. חזר ללונקן ותוך התעניינות בשירי העם מהמסורת העממית, התחיל להתעניין גם בתיאטרון והחל ללמוד משחק באוניברסיטת סנטיאגו. באותה עת, השתתף בהרבה הפקות (כמו קרמינה בוראנה) והכיר את ויולטה פרה, זמרת עם ותיקה ופעילה קומוניסטית.

בשנת 1966 יצא תקליטו הראשון של חרה שכלל מסרים פוליטיים ברורים. הוא המשיך לעבוד כבמאי תיאטרון, אך הקדיש יותר ויותר זמן לשירים ולפעילות פוליטית. ב-1970 הוא עזב את התיאטרון. שיריו של ויקטור חרה עוסקים באנשים ממעמד הפועלים והתמודדותם עם הבעיות הכלכליות היומיומיות. הוא נחשב לאחד מעמודי התווך של ה-“נואבה קנסיון”, הזמר הפופולרי החדש בדרום אמריקה. הוא גם היה חבר מוביל במחלקת האומנות של המפלגה הקומוניסטית בצ'ילה.

ב-1970 תמך חרה במועמדותו של סלבדור איינדה לנשיאות צ'ילה. במשך שלוש שנות שלטונו של איינדה זכה חרה להצלחה ולפרסום. ביומה השני של ההפיכה הצבאית של אוגוסטו פינושה, ב-12 בספטמבר 1973, נעצר ויקטור חרה, הובל לאצטדיון העירוני, יחד עם אלפים רבים אחרים, ועונה. אנשי פינושה שברו את ידיו, אך הוא המשיך לשיר את המנון האונידד פופולר Venceremos ("ננצח"). לאחר מכן הוא הוכה ונורה למוות. עותקי המאסטר של שיריו הושמדו אף הם.

ויקטור חרה הפך לאחד מהסמלים הבולטים של מאבקי השמאל בדרום אמריקה ובעולם כולו.

זמר הפולק האמריקאי פיל אוכס (Phil Ochs) ארגן בשנת 1974 מופע מחווה לזכר גיבורי המהפכה בצ'ילה, שבו השתתפו בין היתר פיט סיגר, בוב דילן וארלו גאת'רי.

ב-1985 המוזיקאי הסובייטי אלכסנדר גראדסקי יצר בהשראת האירועים הקשורים למותו של חרה את אופרת הרוק "האצטדיון" (Стадион).

בספטמבר 2003, לרגל 30 שנה להירצחו, הוחלף שמו של האצטדיון רשמית ל"אצטדיון ויקטור חרה".

בשנת 2019 הפיקה נטפליקס את הסרט טבח באצטדיון המתאר את רציחתו של ויקטור חרה וההתחקות אחרי האשמים.^[1]

בין המחזות המפורסמים אותם ביים חרה, בולטים:

• 1960: מנדרגולה מאת מקיאוולי
• 1963: מעגל הגיר הקווקזי מאת ברטולט ברכט
• 1966: מארה סאד מאת פטר וייס
• 1969: אנטיגונה מאת סופוקלס

בנוסף, כעשרה מחזות של מחזאים דרום-אמריקאים, ביניהם, אלחנדרו זיווקינג (Alejandro Sieveking).

מדיה וקבצים בנושא ויקטור חרה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ויקטור חרה
• ויקטור חרה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ויקטור חרה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• ויקטור חרה, באתר Last.fm (באנגלית)
• ויקטור חרה, באתר AllMusic (באנגלית)
• ויקטור חרה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ויקטור חרה, באתר Discogs (באנגלית)
• ויקטור חרה, באתר Songkick (באנגלית)
• ויקטור חרה, באתר SecondHandSongs
• Victor Jara – The Martyred Musician of Nueva Canción Chilena (באנגלית)
• אתר המוקדש לאופרת הרוק הרוסית "האצטדיון" (ברוסית)
• ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ויקטור חרה‏, 16 בספטמבר 2010
• עופרה עופר אורן, הסרט סרט תיעודי: "טבח באצטדיון": האם ברוטליות כזאת תיתכן גם כיום, ובמקום אחר?, בבלוג "סופרת ספרים", 16 באפריל 2019
• ויקטור חרה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ויקטור חרה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)