זלמן שובל
זלמן שובל (נולד ב-28 באפריל 1930) הוא דיפלומט, פוליטיקאי, איש עסקים ובנקאי ישראלי, חבר הכנסת לשעבר מטעם רפ"י - הרשימה הממלכתית ואחר-כך הליכוד, סגן-אלוף במילואים ושגריר ישראל בארצות הברית בשנים 1990–1993, ו-1998–2000. ביוני 2022 העריך העיתון הכלכלי "TheMarker" את הונו בכ-115 מיליון דולר, ברשימת 500 עשירי ישראל שפרסם[1]. ביוגרפיהשובל (במקור פינקלשטיין) נולד בדנציג (אז ישות מדינית ומשפטית נפרדת בחסות חבר הלאומים; כיום גדנסק, בפולין) במשפחה של יהודים יוצאי מזרח אירופה. אביו היה איש עסקים יליד לטביה, שביקר בארץ ישראל בשנת 1934. בשנת 1938 עלה שובל לארץ ישראל עם הוריו ואחותו אדית. למד תחילה בגימנסיה בן-יהודה ואחר-כך בבית הספר התיכוני למסחר (גימנסיה ”גאולה”) בתל אביב. הוא בוגר אוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ומוסמך אוניברסיטת ז'נבה במדע המדינה וביחסים בין-לאומיים. כתב עבודת דוקטורט על "פתרונות שונים לנושא השטחים". שובל שירת בצה"ל כקצין מודיעין וכיהן כעוזר ראש ענף מחקר באמ"ן. לקראת מבצע קדש גויס למילואים וצורף לחוליית הקישור עם צבאות צרפת והממלכה המאוחדת. בשנים הבאות המשיך לשרת במילואים בתפקידים מיוחדים באגף המודיעין וכסגן-אלוף ביחידת דובר צה"ל. השתתף במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה. והתנדב ליחידת דובר צה"ל במבצע "עופרת יצוקה". קריירה פוליטית וציבוריתפעילותו המדינית החלה כצוער במשרד החוץ בשנים 1955–1957. בשנים 1970–1981 כיהן כחבר הכנסת, שאליה נכנס במסגרת הרשימה הממלכתית אחרי התפטרות דוד בן-גוריון. אחרי הפילוג ברשימה הממלכתית, בשנת 1973, היה (עם יגאל הורביץ) בין מקימי הרשימה המשותפת של הליכוד ונבחר מטעמה גם לכנסת התשיעית ב-1977. בהמשך פרש מהליכוד ויזם את הקמת מפלגת תל"ם בראשות משה דיין, שובץ במקום הרביעי ברשימה לכנסת ה-10 ולא נבחר. לקראת הבחירות לכנסת ה-11 שובץ במקום השני ברשימת מפלגת אומץ לכנסת, אך הרשימה זכתה רק במנדט אחד ושובל נותר שוב מחוץ לכנסת. לאחר הצטרפות "אומץ" לליכוד הוא כיהן מחדש בכנסת ה-12 בשנים 1988–1990 מטעם הליכוד. בתקופת כהונתו בכנסת היה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ועדת הכלכלה ובוועדת הכספים. בשנים 1978–1980, במקביל לעיסוקיו כחבר הכנסת, היה ממונה על ההסברה המדינית במשרד החוץ במינוי מיוחד (המקביל לסגן שר) של שר החוץ דיין, עד להתפטרות דיין מהממשלה. בשנת 1990 התפטר מהכנסת ומונה לשגריר ישראל בארצות הברית וכיהן בתפקידו עד 1993. כיהן שם בשנית כשגריר בשנים 1998–2000[2]. הוא שירת בוושינגטון בזמן כהונתם של ארבעה ראשי ממשלה וארבע ממשלות. בשנת 1997 נבחר ליו"ר תנועת הליכוד העולמי, ומטעם המפלגה שימש יו"ר מחלקת קשרי החוץ ויועץ למדיניות חוץ לראשי הממשלה נתניהו ושרון. בשנים 2003–2008 שימש כנשיא לשכת המסחר ישראל-אמריקה. שמש כחבר בפורום האסטרטגי של המכון לאסטרטגיה ציונית. התמודד בבחירות המקדימות בליכוד על מקום ברשימת המפלגה לבחירות לכנסת השמונה עשרה, והוצב במקום ה-49 ברשימה לכנסת[3]. בבחירות לכנסת העשרים ואחת הוצב ברשימת הליכוד במקום ה-117 הסמלי[4]. פעילות ציבורית נוספת:
קריירה עסקיתבשנת 1964 היה חותנו, משה מאיר, שותף בקבוצת המשקיעים שהקימה את "בנק ירושלים", באמצעות חברת "יצוא חברה להשקעות" (שהייתה בבעלות קבוצת "האחים מאיר")[5]. שובל מילא תפקידים שונים בבנק במהלך השנים, במקביל רכשו "האחים מאיר" את רוב מניות הבנק. בשנת 1989 החליטו האחים להפריד את עסקיהם ומשה מאיר קיבל את השליטה בבנק[6]. משה מאיר מינה את שובל ליושב ראש הבנק. שובל שימש באותה עת גם חבר כנסת והדבר עורר ביקורת על ניגוד עניינים[7]. בשנות ה-80 שימש שובל גם יושב ראש "יצוא-חברה להשקעות", חברת החזקות ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב, שבנוסף לבנק ירושלים החזיקה גם בחברות: "רדימיקס", "תעשיית אבן וסיד", חברת "וולפסון קלור מאיר", "כלבו שלום", "מגדל שלום מאיר" ועוד[8]. לאחר שמונה לשגריר ישראל בארצות הברית בסוף 1990, פרש מתפקיד היושב ראש, אך חזר לתפקיד בהמשך[8]. לאחר מותו של משה מאיר בשנת 1993, עבר בנק ירושלים ו"יצוא-חברה להשקעות" לשליטת זלמן וכנה שובל[9]. אחותה של כנה שובל, רינה מאיר, קיבלה את הבעלות בחברות "וולפסון קלור מאיר", "כלבו שלום" ו"מגדל שלום מאיר"[10]. באוקטובר 1993 היה שותף (ביחד עם עמירם שור, אלישע שחמון, לשעבר מנכ"ל מוטורולה ישראל, עקיבא מאיר, לשעבר מנכל אלקטרו אופטיקה מקבוצת אלביט מערכות ו"קרן ון-ליר") להקמת חברת "אינוונטק חברה להשקעות", אחת מקרנות ההון סיכון הראשונות בישראל[11]. בשנת 1995 היה שותף בקבוצת משקיעים שזכתה במכרז להקמת ערוץ הקניות. אחרי שצבר הפסדים של 43 מיליון שקל מכר את חלקו בערוץ בסוף 1997[12]. אם כי המשיך להחזיק באיגרות החוב של הערוץ[13]. בפברואר 2001 היה שותף לאחת הקבוצות שהתחרו במכרז להקמת ערוץ מסחרי נוסף בישראל, לימים ערוץ עשר)[14]. שובל החזיק כ-5% המניות הערוץ[15]. בשנת 2003, לאחר שהערוץ נקלע להסדר נושים מכר את המניות[16]. באוגוסט 2001 ייסד שובל, בשותפות עם איש העסקים שלמה גרופמן, את "קרן פייר" – שותפות מוגבלת (קרן נדל"ן אמריקנית ישראלית)[17]. בין השאר הקימה הקבוצה מגדל מגורים ברמת גן[18], ומאות דירות בכל רחבי המדינה[19]. בשנת 2006 הקימו קרן נדל"ן נוספת[20] וגייסו השקעות בסך 50 מיליון שקל להשקעות במגורים[21]. בשנת 2013 החלו להקים קרן שלישית[22]. בשנת 2002 מכרה "יצוא" את חלקה בחברות "רדימיקס" ו"תעשיית אבן וסיד" תמורת 18 מיליון דולר[23]. בשנת 2005 היה שותף בגיוס ההון האישי שביצע איש העסקים אלי רייפמן בהיקף של 60 מיליון דולר. גיוס הון שבעקבותיו פשט ריפמן את הרגל[24]. בשנת 2021 תבעו המשקיעים הראשונים ב"קרן פייר", בהם החברה המרכזית לייצור משקאות קלים, את שובל וגרופמן על שלא זכו לתשואה סבירה על הכסף שהשקיעו. לטענתם השותפות המוגבלת שניהלה את הקרן פורקה, והם מעולם לא קיבלו דיווחים כספיים שותפים על ביצועי הקרן[25]. חיים אישייםנשוי לכנה שובל, בתם של משה מאיר ושרה, ולהם שתי בנות ובן. בתם מיכל עובדת באופרה הישראלית, בתם יעל אדריכלית ומעצבת פנים, ובנם גדעון הוא מנכ"ל "יצוא חברה להשקעות" ופעיל מרכזי בדירקטוריון של "בנק ירושלים"[26]. פרסים והוקרהבשנת 1999 זכה בתואר דיפלומט השנה מטעם המועצה לעניינים עולמיים (World Affairs Council) בארצות הברית. ביום העצמאות 2019 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו. ספריו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|