|
זנגביל
   זַנְגְּבִיל או זנגביל רפואי (שם מדעי: Zingiber officinale; מכונה גם ג'ינג'ר) הוא צמח עשבוני רב-שנתי המתנשא לגובה של כמטר. הוא יוצר קנה-שורש מעובה. קנה-השורש שולח גבעולים ועלים כלפי מעלה. הגבעול זקוף, עטוף ניצני עלים ונושא עלים. העלים דמויי אזמל מוארך, צר ומחודד בבסיסו, התפרחת נראית כשיבולת אליפטית. מקורו בדרום-מזרח אסיה. קנה השורש של הזנגביל, מסועף, צבעו חום בהיר, טעמו חריף ומרענן והוא נמכר בשווקים ובחנויות מזון. קנה השורש משמש לתיבול במגוון רחב של סגנונות, ולתוספת במשקה חם. הזנגביל מוזכר רבות בספרות הגמרא: במסכת יומא, פ"א עמ' ב'[2], מס' ברכות ל"ו ב'[3], שבת ס"ה א'[4], פסחים מ"ב ב'[5], מסכת מגילה ז' ב'[6][7]. שימושי הצמחבשורש הזנגביל נעשה שימוש בצורות שונות - טרי, מיובש, מיובש ומסוכר, כסירופ, כשמן אתרי וטחון. לזנגביל שלושה שימושים עיקריים:
רפואה קדומה ועממיתהזנגביל משמש כצמח מרפא בארצות המזרח וארצות ערב מדורי דורות. למשל, בסין הוא משמש לטיפול בכאבי בטן, שלשולים ובחילות למעלה מ-2,000 שנה. דיוסקורידס, רופא, פרמקולוג ובוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לספירת הנוצרים, תיאר את קנה השורש של הצמח בתור סם חם, המשמש לטיפול בבעיות בקיבה ולסתירת רעלים. על פי חז"ל היה ה"זנגבילא" חומר לעיסה, ככל הנראה לשיפור ריח הפה או לריפוי (תלמוד בבלי, שבת סה ע"א). בימי הביניים שימש הצמח מרכיב בתרופות שונות לשיפור הראייה, לטיפול בכאבי גרון, כאבי אוזניים וכאבי בטן, לשיפור כוח הגברא, להפחתת גזים, לניקוי ליחות, לחימום הגוף, לריפוי צהבת ולשיפור הזיכרון[8]. הזנגביל הוא אחד מצמחי המרפא החשובים באיורוודה, יש המאמינים שזנגביל משפיע על מערכות גוף שונות, משכך כאבי בטן, מקל על בחילות ומפחית הקאות, לוחם בחיידקים, אנטי-דלקתי, עוזר בהפרעות עיכול עם גזים, מעכב התכווצויות בקיבה, מקל על בחילות בוקר. באירופה נחשב הזנגביל כמקל נגד הצטננות. יהודי תימן מאמינים שהוא עוזר לפתרון בעיות ראייה, לטיפול בשיעול ובליחה ולהגברת האון הגברי. שימושים רפואייםהמרכז הארצי לבריאות משלימה ואינטגרטיבית (NCCIH) של המכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית סיכם את האפקטיביות הרפואית של הזנגביל.[9] בסיכום נכתב כי השפעת הזנגביל על בחילה והקאות תלויה בגורם לתופעות אלה.[9] זנגביל יכול לסייע לבחילה קלה ולהקאות הקשורות להריון.[9] רוב המחקרים על השימוש בזנגביל למחלת ים לא הראו שיש בו תועלת.[9] באופן כללי, לא נמצא שזנגביל מקל על בחילה והקאות הקשורות לטיפול כימוטרפי בסרטן, אף על פי שייתכן ויש לו תרומה בשילוב עם תרופות אחרות.[9] עדיין לא ברור אם זנגביל מועיל לבחילה והקאות שלאחר ניתוח.[9] סיכום ישן של מחקרים עד שנת 2000 מצא שבמספר מחקרים הזנגביל נמצא יעיל בטיפול בבחילות הנגרמות כתוצאה ממחלת ים, בחילות בוקר וכימותרפיה[10]. עם זאת הוא לא נמצא יעיל יותר מאשר פלצבו בטיפול בבחילות לאחר הרדמה. לגבי מחלת ים השפעתו נתונה במחלוקת. מספר מחקרים שבוצעו בעשרים השנים האחרונות השאירו את הסוגיה בערפל, שכן חלקם מצאו תועלת בצמח וחלקם לא[11]. מספר מועט של מחקרים הראה כי תוספי זנגביל עשויים לסייע להתכווצויות בזמן הווסת.[9] אין די עדויות המצביעות על כך שתוספי זנגביל יכולים להפחית כאבי פרקים בברכיים.[9] רכיבי הזנגביל יעילים כלפי סוג מסוים של שלשולים שהוא מן המובילים בין גורמי המוות בקרב ילדים בארצות מתפתחות. משערים כי זינגרון, החומר שנותן לזנגביל את חריפותו, פועל נגד אנטרוטוקסין, חומר רעיל המופרש על ידי חיידק המעיים אשריכיה קולי, וגורם לשלשולים[12]. במחקרים רבים, זנגביל נמצא בטוח לשימוש גם בבליעה וגם בשימוש על גבי העור.[9] לזנגביל ייתכנו תופעות לוואי כגון אי נוחות בטנית, צרבת, שלשול וגירוי בפה ובגרון, במיוחד אם הוא נלקח במינון גבוה.[9] חלק מהמחקרים מראה שהשימוש בזנגביל בטוח בזמן ההריון, אך הממצאים אינם חד משמעיים.[9] לא ידוע הרבה לגבי הבטיחות של זנגביל בתקופת ההנקה.[9] הזנגביל נמצא ברשימת החומרים "המזוהים באופן כללי כבטוחים" (GRAS) של מנהל המזון והתרופות האמריקאי. אף על פי כן, הוא יוצר תגובה עם כמה תרופות, ביניהן וארפרין. הזנגביל גם מעכב טיפול באנשים הסובלים מאבני מרה שכן הוא מעודד יצירת מרה[13]. מגמות בייצור הזנגבילהודו, המייצרת למעלה מ-30% מהייצור העולמי מובילה בתחום לאחר שעקפה את סין והותירה אותה במקום השני עם כ-18%. לאחריהן באות ניגריה (11%), נפאל (9%), ואינדונזיה (7%).
 ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
