|
חיים לבקוב
 שנות ה-70 חיים (חיימק'ה) לבקוב (1916 – 9 בנובמבר 1998) היה לוחם ומפקד בפלמ"ח ובצה"ל, ששימש במשך שנים רבות, איש הקשר של צה"ל לבני עדות המיעוטים (בדואים, דרוזים וצ'רקסים). הוא היה ידוע גם כמספר סיפורים מוכשר ואף כ"גדול מספרי הסיפורים של הארץ"[2]. נעוריולבקוב נולד במושבה בית-גן (כיום בתחומי יבנאל) למשפחה שעלתה מאוקראינה ב-1910. מגיל צעיר עסק בעבודות חקלאות ושמירה, חלקן יחד עם ערבים מקומיים, בדואים, דרוזים וצ'רקסים. כך למד את השפה הערבית מגיל צעיר, וכן את התרבות הפולקלור וסיפורי העם של הערבים בני הגליל. כמו כן התעניין לבקוב הנער בכלי נשק שונים ולפי עדותו למד להשתמש בכל כלי נשק שהיה זמין באותה תקופה בגליל. ב-1929 כבר השתתף בפעילות שמירה מגויסת כחלק מהתמודדות היישוב במאורעות תרפ"ט. בשנת 1936 היה נוטר במשטרת היישובים העבריים וב-1938 הצטרף לפלגות הלילה המיוחדות של אורד צ'ארלס וינגייט בדרגת סרג'נט. עם פירוק הפלוגות היה למפקד כוחות חי"ש בגליל התחתון. ב-1937 נישא לתמימה[3], ולזוג נולדו שלושה ילדים. במחלקה הסורית של הפלמ"חבשנת 1941 גויס לפלמ"ח עבור "המחלקה הסורית" (מ-1943 נקראה המחלקה הערבית). המחלקה הסורית הוקמה כשיתוף פעולה בין המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לבין מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE) של שלטון המנדט הבריטי במטרה לבצע פעולות מודיעין צבאי וחבלה בשטחי סוריה, שהייתה תחת שלטון צרפת של וישי. לבקוב הוחדר לסוריה מוסווה כערבי במאי 1941 יחד עם ישראל בן-יהודה ("עבדו"), יוסף קוסטיקה וירוחם כהן ופיקד על פעולות חבלה במתקנים צרפתיים בסוריה והשתתף בפעולות העפלה לארץ ישראל ובאיסוף מודיעין. לבקוב סיפר לימים כי הצליח להופיע בצורה כה משכנעת כערבי, שאפילו יגאל אלון, ידידו מנוער, לא הכיר אותו. יגאל חסקין טוען בספרו שבמסגרת פעילותו בפלמ"ח, לבקוב, רצח נער ערבי כדי להוכיח את גבריותו, ובמקרה אחר רצח שבוי.[4] צה"לבדצמבר 1947 היה חבר בצוות ההקמה של חטיבת גולני מטעם ההגנה והוצב כמ"פ בגדוד 12 ("ברק"). ערב מלחמת העצמאות עמד לבקוב בקשר עם נכבדי הכפר הצ'רקסי כפר כמא ושכנע אותם להצטרף לצה"ל, כאשר הוא הפך למפקדם. במאי 1948, לאחר שכוח דרוזי נלחם נגד ההגנה בקרב רמת יוחנן, נכנס לבקוב למשא ומתן עם הדרוזים באזור חיפה ושכנע אותם להתגייס לצד המדינה הציונית. כך הקים את יחידת המיעוטים שהתרחבה וכללה גם בדואים מעמק יזרעאל ומהנגב ודרוזים מהגליל, יחידה שהתפתחה לאחר מכן לגדוד חרב. היחידה הוצבה במספר נקודות בנגב: בפארן, בירוחם, ולעיתים בערבה. לבקוב שימש כמפקדה עד 1954. ב-1955 הציע ליגאל אלון להקים יחידת גששים, כדי שאלה יגלו הסתננויות דרך הגבול. הוא הציע להשתמש ביכולותיו של ידידו עמוס ירקוני, ששמו באותה העת היה עבד אל-מג'יד ח'אדר, מהשבט הבדואי ערב-מזאריב, שהיה סייר וגשש. לאחר קבלת הסכמה מהפיקוד הקימו השניים את יחידות הגישוש בצה"ל וירקוני מונה למפקדם. תפקידים אזרחייםלאחר שחרורו ב-1957 עבד כקצין הביטחון של חברת קצא"א ושירת בתפקידי מודיעין מיוחדים. בין השנים 1966–1972 יצר קשרים עם מנהיג הכורדים בצפון עיראק, מוסטפא ברזאני, בכוונה לייסד ברית בין כוחות לא-ערביים במזרח התיכון. ב-1982 גויס שוב לצה"ל על מנת לשמש כקצין קישור לדרוזים בלבנון בתקופת מבצע שלום הגליל, תפקיד ממנו השתחרר ב-1986 כחייל הזקן ביותר בצה"ל. בשנות החמישים נדד עם משפחתו לבאר שבע, לאשקלון ולחולון בהן סייעה אשתו תמימה בקליטת העלייה ההמונית. לבקוב הוכתר כיקיר העיר חולון ואזרח כבוד של כפר כמא. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
Information related to חיים לבקוב |
||||||||||||||||||||||||||||||||||
