|
חנא סניורה
חנא סִניורה (בערבית: حنا السنيورة, תעתיק מדויק: חנא אלסניורה, נולד ב-6 בנובמבר 1937) הוא פוליטיקאי ואיש עסקים פלסטיני נוצרי. ביוגרפיהחנא סניורה נולד בשכונת קטמון בירושלים ב-6 בנובמבר 1937,[1] למשפחה שהייתה מהמבוססות והמכובדות במשפחות הערביות בירושלים, בילדותו עברה משפחה להתגורר בשכונת בקעה.[2] בבעלות המשפחה היו מספר עסקים, ביניהם בתי מרקחת בעיר העתיקה ו"אטליז סיניורה", שרבים מלקוחותיו בתקופת המנדט היו יהודים.[3] בזמן מלחמת העצמאות, כערבים רבים אחרים עזבו בני משפחתו את ביתם למזרח־העיר, מתוך אמונה שהמלחמה היא עניין של ימים, וכשתסתיים - יחזרו לביתם. ביתם הוכרז אחר כך כנכס נפקדים. בתיכון למד בקולג' דה פרר ברובע הנוצרי בעיר העתיקה. אחר כך למד הנדסת בניין בסן פרנסיסקו, אולם פרש לאחר שנתיים ועבר ללמוד רוקחות.[1] בשנת 1969 השלים סניורה את השכלתו האקדמית בתחום הרוקחות בהודו והחל לעבוד במקצוע בירושלים, בבית המרקחת של המשפחה בשער שכם.[4] ב-1974 נקרא לנהל את העיתון המזרח ירושלמי "אל-פג'ר" (השחר), לאחר העלמות המו"ל יוסוף נאסר בן דודו. תחילה לא אישרו משרד הביטחון ומשרד הפנים את מינויו של סניורה כמו"ל העיתון, תחילה בטענה שלא נרשם כחוק כעורך, ואחר כך בטענה שמכר תרופות ללא אישור כשהיה רוקח.[5][6] לאחר שהגיש עתירה לבג"ץ באמצעות עורכת הדין פליציה לנגר, התירו שלטונות ישראל את יציאת העיתון.[7] ב-1977 הודיע סניורה שיוציא שבועון בעברית "שיהיה מיועד לציבור הישראלי", בו יפרסמו מאמרים של כותבים יהודים וערבים.[8] השבועון יצא במשך תקופה קצרה בעריכת זיאד אבו זיאד ונסגר מסיבות כלכליות.[2] בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 אימץ "אל-פג'ר", בעריכת סניורה, את הקו המדיני של תנועת הפת"ח והיה לנציג בלתי רשמי של הארגון בירושלים. סניורה הציג קו מתון וקרא לפשרה טריטוריאלית על בסיסי קווי 1967. ב-1985 היה בין הנציגים המקומיים שמדינת ישראל הסכימה לשתף במשלחת ירדנית-פלסטינית למשא ומתן מדיני בחסות ארצות הברית.[9][10] בדצמבר 1985 השתתף במשחק סימולציה על עתיד המשא ומתן שארגן שר החוץ לשעבר אבא אבן.[11] בתקופה זו נהגו פוליטיקאים ודיפלומטים זרים להיפגש עם סניורה, כנציג אש"ף בירושלים.[12] בין השאר נפגש עם ראש-ממשלת בריטניה, מרגרט תאצ'ר, בעת ביקורה בישראל במאי 1986,[13] שר החוץ של צרפת רולאן דומא[14] ועם שר החוץ של גרמניה המערבית, הנס-דיטריך גנשר.[15] באפריל 1986 השתתף בכנס שלום במלון "פארק" בחברון, בו השתתפו חברי הכנסת יוסי שריד, שולמית אלוני ואורי אבנרי. בדרכם לכנס הקימו מתנחלים מקריית ארבע וחברון מחסומי אבנים ותקפו אותם. אלוף פיקוד המרכז, אהוד ברק, הגיע למקום וחילץ אותם.[16][17][18] לקראת הבחירות המוניציפליות ב-1988 הודיע סניורה שיציג את מועמדותו בבחירות לעיריית ירושלים, ותמך ברעיון שירושלים תישאר עיר מאוחדת, כבירה משותפת של מדינת פלסטין במזרח ירושלים ומדינת ישראל במערב ירושלים. לא יושמו הגבלות על תנועת בני אדם וטובין בין חלקי העיר, ותושבי מזרח ירושלים היהודים יקבלו אזרחות של פלסטין כפי שיש לאזרחים הערבים בישראל, עם שוויון זכויות מלא.[2][19] בתגובה יזמה סיעת התחיה בכנסת הצעת חוק שתחייב מועמדים בבחירות המוניציפליות להישבע אמונים למדינת ישראל, והוא החליט לא להשתתף בבחירות.[20][21] ביוני 1988 קיבל סניורה מהאפיפיור יוחנן פאולוס השני את פרס יונת הזהב למען השלום, במשותף עם חבר הכנסת ויקטור שם-טוב.[22] ב-1991, לקראת ועידת מדריד, קרא לקיים בחירות בשטחים, כך שתוכל להיבחר הנהגה מקומית למשא ומתן.[23] ב-1999 הקים, יחד עם החברה הישראלית אופיר טורס, חברת תיירות משותפת.[24] ב-2002 מונה לשגריר אש"ף בארצות הברית.[25] ב-2003 היה סניורה בין יוזמי רדיו כל השלום (אנגלית: All for peace; כהמשך לתחנת קול השלום של אייבי נתן),[26] שהוקם כיוזמה משותפת של הארגון הפלסטיני בילאדי והמרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה. סניורה, יחד עם פעילי שלום ישראלים, עמדו מאחורי היוזמה לפתיחתה של התחנה.[27] תחנת הרדיו משדרת 24 שעות ביממה בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית באינטרנט מוזיקה, חדשות ואקטואליה מאולפנים ברמאללה ובירושלים אל מדינות המזרח התיכון. עד שנת 2011 שידרה התחנה בתדר 107.2 FM, שידורים שנקלטו בישראל וברשות הפלסטינית, וזאת על מנת להניע דו-שיח דו-צדדי, ישראל-פלסטיני. משטרת ישראל ומשרד התקשורת הפסיקו את שידורי התחנה בטענה שהם משודרים באופן פיראטי. מנהלי הרדיו טענו שהמשדרים שלהם, המצויים בשטחי הרשות הפלסטינית, אינם כפופים לחוק הישראלי כי אם לזה הפלסטיני, ולכן אין למשרד התקשורת סמכות לסגור אותו.[28] סניורה כיהן כנשיא איגוד לשכות המסחר פלסטין-ארצות הברית, היה חבר המועצה הלאומית הפלסטינית ומנכ"ל משותף של מרכז ישראל פלסטין למחקר ומידע. כמו כן ערך את המגזין באנגלית "ג'רוזלם טיימס".[29] עמדותיוסניורה הציג באופן עקבי עמדה מתונה ביחס להסכסוך הישראלי-פלסטיני,[30][31] והיה לאחד הפלסטינים הראשונים בשטחים שיצרו קשרים עם פעילי שלום ישראלים. בין השאר השתתף, החל משנות ה-70 של המאה ה-20, בכנסים ומפגשים לשלום ושיתוף פעולה שערך המגזין New Outlook.[32][33][34] בדצמבר 1983, ארגן ופרסם, יחד עם אישיים אחרים בגדה, הודעת גינוי נגד הפיגוע באוטובוס בקו 18 בירושלים.[35] במרץ 1988 השתתף במפגש ישראלי-פלסטיני בבריסל, בו השתתפו מהצד הישראלי חברי כנסת ופעילי שלום ובהם אבא אבן, אורה נמיר, חיים צדוק, אהרן יריב וצלי רשף.[36] בכינוס הציג תוכנית שלום הכוללת הכרה הדדית בין ישראל ואש"ף והקמת מדינה פלסטינית מפורזת בקווי 1967.[37] לפי דיווחים בעיתונות הישראלית אף נפגש בחשאי עם ראש הממשלה יצחק שמיר כדי להציג את התוכנית.[38] בעת האינתיפאדה הראשונה לימד באוניברסיטת ביר זית. הוא צידד במאבק לא אלים נגד ישראל וקרא לתושבים הפלסטינים לא לעבוד בישראל ולא לשלם מיסים לממשלת ישראל, וכן להחרים מוצרים המיוצרים בישראל, עד שישראל תכיר בזכויותיהם.[39][40][41] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||
