|
יודפת (יישוב עתיק)
 יוֹדְפַת (יוונית: Ἰωτάπατα, לטינית: Jotapata[1], תעתיק: יוֹטַפַּטַא) הייתה עיר יהודית חשובה בתקופת בית שני. שרידיה נמצאו באתר בלב רכס הרי יודפת שבמרכז הגליל התחתון, דרומית מזרחית למושב יודפת המודרני, 22 ק"מ דרום מזרחית לעכו ו-9 ק"מ צפונית לציפורי. העיר נבנתה על תל בגובה 419 מטר מעל פני הים, מוקפת בשרשרת פסגות הגבוהות ממנה. ממזרח ומצפון מזרח מקיף אותה נחל יודפת ויובל שלו מקיף אותה ממערב, מדרום ומצפון מערב. אלו יוצרים מדרונות תלולים משלושת צדי הגבעה כך שזו נגישה רק מצד צפון, שם נמצא אוכף טופוגרפי המחבר אותה להר מימין[2]. יודפת מתוארת בהרחבה בספר תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים של יוסף בן מתתיהו, ומוזכרת גם במשנה[3]. האתר ששטחו 263.32 דונם הוכרז ב-11 בנובמבר 2014 כגן לאומי[4]. היסטוריהיודפת נמנית ברשימת הערים שעל פי המשנה היו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון[5]. יש ששיערו כי יוטבה המוזכרת בספר מלכים ב'[6] כמולדתה של משלמת בת חרוץ, אמו של המלך אמון היא יודפת.[7] עם זאת, השרידים העתיקים ביותר שנמצאו במקום הם מן התקופה ההלניסטית המוקדמת, מן המאות ה-4 וה-3 לפנה"ס, ועל כן חוקרים אחדים דחו את הזיהוי יודפת-יוטבה.[8] על פי ממצאים אלו, בתקופה זו הייתה יודפת יישוב קטן שתושביו נוכריים ורק עם כיבוש הגליל על ידי מלכי בית חשמונאי החלה להתיישב במקום אוכלוסייה יהודית[9].
יודפת בתקופת המרד הגדול
בעת המרד הגדול, בשנת 67 לספירה, עמדה העיר במצור בן ארבעים ושבעה יום כנגד כוחות הרומאים בראשות אספסיאנוס. יודפת הייתה אחד מהיישובים שביצר יוסף בן מתתיהו כאשר מונה למפקד הגליל. לאחר כניעתה של ציפורי ניסה בן מתתיהו להוביל את כוחותיו נגד התקדמות הצבא הרומי[11], אולם חייליו נמלטו לכל עבר. בן מתתיהו עצמו ברח לטבריה, אך בתחילת יוני 67 עבר ליודפת. משהגיעה לאוזניו של אספסיאנוס הידיעה כי מורדים יהודים רבים מתרכזים ביודפת, ו"כי המקום הוא משגב חזק לבני הגליל"[12] הוא החליט להפנות את כוחותיו לכיבוש יעד זה. במשך שישה שבועות עמדו לוחמי יודפת במצור הרומי, שכלל הקמת סוללות מעצים ואבנים על החומה הצפונית על מנת לעלות עליה ולהיכנס אל העיר, ירי אבנים מבליסטראות וחצים. משניסיון זה נכשל (כאשר המגינים הגביהו את החומה), ניסו הרומאים לפרוץ באמצעות איל ברזל. אלעזר בן שמי, מן הכפר שאב (כיום שעב), הצליח להתיז את ראשו של איל הברזל, ולהיכנס עמו אל העיר מעל החומה. לאחר כל אלו המשיכו הרומאים להגביה את הסוללה הצפונית, ולנסות לפרוץ את החומה, אל מול התנגדות עזה של היהודים, שכללה שפיכת שמן רותח על המנסים לפרוץ את החומה. בוגד יהודי שנמלט מן העיר ונתפס, מסר לרומאים כי היהודים בעיר תשושים ועייפים, ומגני העיר ישנים באשמורת האחרונה. אספסיאנוס ניצל מידע רב ערך זה והעלה כוח רומי מובחר (בראשותו של בנו טיטוס) על החומה כאשר מגיני העיר ישנו. כוח זה שיסף את גרונות השומרים ופתח את שערי העיר בפני יתר הצבא. אז נכבשה העיר (יולי 67), לאחר מצור שנמשך 47 יום. הרומאים הרסו את העיר עד היסוד והרגו את רוב התושבים. בן מתתיהו ומקצת מאנשיו נמלטו והתחבאו במערה. הנצורים במערה כרתו ברית התאבדות, כאשר כל פעם מי שעולה בגורל יומת על ידי חברו הבא אחריו. כאשר נשארו רק בן מתתיהו ואדם אחר שכנע בן מתתיהו את האדם להיכנע לרומאים (על שמו של הסיפור הזה נקראת בעיית יוספוס). אספסיאנוס קיבל את מנהיגו הצבאי של הגליל בסבר פנים יפות, לאחר שבדברי חלקות הצליח בן מתתיהו לשכנעו כי הוא נביא, וכי הוא מנבא את עלייתו של אספסיאנוס לשלטון ברומא. לאחר המרדלאחר המרד נבנתה יודפת מחדש, והיישוב היהודי המשיך להתקיים בה. התלמוד מספר על רב מנחם יודפאה, שחי כמאתיים שנה לאחר המרד הגדול[13]. במקום התיישבה משמרת כהנים בשם "מִיָמִין", שמושבה ביודפת מוזכר במספר פיוטים מהתקופה הביזנטית (בגרסאות מאוחרות של הפיוטים השתבש השם יודפת ל"יוֹרָפַת" או "יוּרְפָת", וגם הגאוגרף יהוסף שוורץ ציין כי יש מתושבי הגליל שמכנים את המקום יורפת ברי"ש במקום בדל"ת)[14]. ארכאולוגיה ומורשת זיהוי אתרה של יודפת נעשה לראשונה בשנת 1847 על ידי החוקר הגרמני בשם ארנסט גוסטב שולץ שכיהן כקונסול ראשון של פרוסיה בירושלים. סקרים שונים נערכו באתר וסביבתו במהלך המאה ה-20, וב-1990 התבצעה חפירה ראשונה במקום, שהייתה מוגבלת בהיקפה לבית בד באחת המערות. בין השנים 1992 ו-1999 נערכו באתר שמונה עונות חפירה מטעם רשות העתיקות ואוניברסיטת רוצ'סטר בניהולו של מרדכי אביעם[2]. בחפירות במקום נמצאו כ-1600 ראשי חצים רומאים, אבנים שנורו מבליסטראות, חלקי שריון של חייל רומאי. כמו כן נמצאו שרידי עצמות אדם שנטבחו ונשרפו, ככל הנראה של התושבים במקום, מה שמוכיח כי הרומאים הרגו את התושבים לאחר הפריצה לעיר. זאב ז'בוטינסקי ראה ביודפת סמל להמשכיות המאבק הלאומי היהודי. בהמנון תנועת בית"ר מופיעות השורות הבאות - "ביתר הנלכדה, יוֹדֶפֶת, מסדה, תרומנה בהוד והדר... למות או לכבוש את ההר - יוֹדֶפֶת, מסדה, ביתר". עד לשנת 1958 הייתה יודפת הקדומה יישוב עזוב שכונה "חירבת ג'פת". במקום חיו בדואים, אשר לא הקימו יישוב של קבע. בשנת 1960 הוקם המושב השיתופי יודפת הנמצא בגליל התחתון והממוקם כק"מ צפונית לאתר בו הייתה מצויה העיר הקדומה. המושב שייך למועצה אזורית משגב. המועצה האזורית[15] נקראת על פי ציטוט מספר "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" של יוסף בן מתתיהו בתרגומו של יעקב נפתלי שמחוני, בתיאורו את כיבוש יודפת (שהייתה ליישוב הראשון במועצה בעידן המודרני): ”כי המקום הוא משׂגב חזק לפני הגליל”[12]. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||
