יוליוס סוורוס
סקסטוס יוליוס סוורוס (בלטינית: Gnaeus Minicius Faustinus Sextus Iulius, filius, Sergia, Severus) היה מצביא רומאי שחי ופעל במהלך המאה השנייה. הוא עמד בראש הצבא הרומאי שדיכא את מרד בר כוכבא, והיה מושל פרובינקיית יהודה בשנים 133-136. תולדות חייוסוורוס נולד וגדל במושבה הרומאית אייקואום (Aequum) שבדלמטיה (היום הכפר צ'יטלוק בקרואטיה). סביר להניח שהוא צאצא למשפחה שהפכה לאזרחי רומא בעת שלטונם של הקיסרים מהשושלת היוליו-קלאודית. יוליוס סוורוס היה פראיטור בשנת 117, מפקד הלגיון הארבעה עשר גמינה בשנים 118–119, והמושל של הפרובינקיה דאקיה העליונה בשנים 120–126. בשנת 127 היה קונסול ובשנים 128–130 היה נציב בפרוביניקה מואסיה התחתונה. בשנת 130 מונה לנציב בריטניה, ותחת פיקודו היו שלושה לגיונות ו-50 יחידות עזר.[1] בשנת 133/4, במהלך מרד בר כוכבא הועבר על ידי הקיסר אדריאנוס ליהודה, ומונה למושל ומפקד הצבא הרומאי ביהודה בעקבות התבוסות הראשונות שהכוחות הרומאים ספגו מידיו של בר כוכבא. בבואו לדכא את המרד העדיף סוורוס להימנע מעימותים ישירים עם הלוחמים היהודים ותחת זאת ניהל מלחמת התשה נגד המורדים תוך שהוא מכניע אותם אחד אחד. דיו קסיוס מתאר אותו כמעולה שבמצביאיו של אדריאנוס.[2] את העברתו של יוליוס סוורוס לפרובינקיה יודיאה מפרש ורנר אק כעדות לשעת חירום ומשבר, שנגרם עקב התבוסות הקשות שנחל הצבא הרומי מידי המורדים ביהודה. הכישלונות הצבאיים אילצו את אדריאנוס להביא את מפקד הפרובינקיה החשובה ביותר באימפריה הרומית, ולהעמיד תחת פיקודו כוחות צבא גדולים (רק נציב סוריה היה שני לו). על מצב החירום ניתן ללמוד מהמינוי החריג של מחליפו של סוורוס בבריטניה. המחליף, פובליוס מומיוס סיסינה, היה חסר כל ניסיון צבאי ומונה באופן חריג לקונסול כדי שיוכל לפקד על פרובינקיית בריטניה, בלי שפיקד קודם לכן בתפקיד של נציב בפרובינקיה אחרת. אדריאנוס חרג מהנהלים הרגלים של מינוי נציבים בפרובינקיות, בעיקר בבריטניה. נציבה של בריטניה היה חייב להיות בעל ניסיון צבאי גדול. העברה של יוליוס סוורוס מתפקידו בבריטניה לתפקיד של נציב יודיאה היה יכול להתפרש כענישה והורדה בדרגה אולם לדעתו של אק יש לפרש את המעבר על פי הרקע של מרד בר כוכבא.[3] לאחר המרד לא מונה סוורוס לנציב פרובינקיית סוריה, אלא כנראה שימש כנציב סוריה פלשתינה אחרי המרד.[4] לאחר הניצחון הרומאי על המורדים היהודים קיבל סוורוס את אות הטריומף. בנוסף ליוליוס סוורוס, גם נציב סוריה, גאיוס פובליקיוס מארקלוס, שבא ליהודה לדכא את המרד, והטריוס נפוס, מושל ערביה. שלושתם קיבלו את אות הטריומף על חלקם בדיכוי מרד בר כוכבא, אירוע חסר תקדים בכל תקופת האימפריה הרומית.[5] שמו של יוליוס סוורוס אינו מוזכר כלל בכתבי חז"ל. בין אם חז"ל לא היו מודעים לקיומו של האיש ובין אם התעלמו ממנו במתכוון, פעולות הדיכוי, ההרס וההתעללות ביהודים, יוחסו על ידם לטיניאוס רופוס, או לאדריאנוס עצמו. לפיכך ניתן להציע כי כאשר המקורות היהודיים נקטו בשם טיניאוס רופוס או באחד משיבושיו הם לא התכוונו דווקא לאדם זה, אלא מדובר בשם כללי לנציבים הרומאים מתקופת אדריאנוס, ולכן אין משמעות כרונולוגית של ממש לאזכורו של שם זה.[6] בשנת 137, כנראה, סיים סוורוס את שירותו כמושל הפרובינקיה סוריה פלשתינה, ונתמנה למושל הפרובינקיה סוריה.[7] לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|