יום המתים

יום המתים
**_{(שמות בספרדית):}**
Dia de los Muertos,
El Día de los Muertos
	מנחת פרחים על קברים בעיר הבירה של מקסיקו, מקסיקו-סיטי, יום המתים 2014
מדינה	מקסיקו ; מדינות נוספות במרכז אמריקה ודרום אמריקה וכן במדינות בעלות אוכלוסייה מקסיקנית גדולה (אמריקה הלטינית, אמריקה הספרדית)
סוג	חג דתי

ערך זה עוסק בחג מקסיקני. אם התכוונתם לסרט בשם זה, ראו יום המתים (סרט).

יום המתים (בספרדית: El Día de los Muertos, או Día de Muertos; באנגלית: The Day Of The Dead) הוא חג מקסיקני המוקדש לזכרם של אבות המשפחה שהלכו לעולמם. החג נחוג ביום הראשון והשני של חודש נובמבר^[1], באותו מועד בו חלים יום כל הקדושים ולאחריו יום כל הנשמות של הכנסייה הנוצרית קתולית.

החג נחוג בעיקר במקסיקו, באזורים בהם קיים מיעוט משמעותי של מקסיקנים כגון ארצות הברית, או היספני כמו בפיליפינים. כמו כן נחגג גם במדינות אחרות במרכז אמריקה, בדרום אמריקה ובאיים הקאריביים שביניהם; כגון בארגנטינה ובשאר אמריקה הספרדית; וכן בברזיל ובשאר אמריקה הלטינית). בחג זה נהוג לבקר בבתי הקברות ובכנסיות, ולהביא נרות ופרחים לקברי אבות המשפחה. על אף נושא החג, אין זה מועד עגום, והוא נחוג באווירה של שמחה וקרנבל (אווירה הדומה לזאת של ליל כל הקדושים האמריקני).

בשנת 2008 הכיר ארגון אונסק"ו בחג יום המתים כמורשת תרבותית בלתי מוחשית.

היסטוריה

מקורו של חג זה בחגיגות של התושבים המקוריים של יבשת אמריקה - התרבות האצטקית, תרבות המאיה, הפורפרצ'ה, הנאהואל והטוטונאק. בתרבות האצטקית היה קשור החג למחזוריות בטבע, ולכן היה מקושר למחזוריות החקלאית של זריעה וקציר (כאשר הקציר מסמל סיום מחזור חקלאי ומוות). בשל כך הוא נחוג בתחילת אוגוסט, זמן הבשלת התירס ואיסופו, במשך כל תקופת הקציר. החג נחשב לחגה של האלה מיקטקאקיוואדל, "אלת המתים", ובמהלכו נערכו טקסים עבור נשמות הקרובים המתים.

עם כיבוש מקסיקו על ידי הקונקיסטאדורים הספרדים במאה ה-15 פעלו המיסיונרים הנוצריים למגר את החג הפגני, ועשו זאת באמצעות דחיית החג ואיחודו עם החג הקתולי, יום כל הקדושים, שנערך ביום הראשון של חודש נובמבר. החג גם קוצר לשלושה ימים וכך ניתק הקשר בינו לבין המחזור החקלאי.

מנהגי החג

ההכנות לקראת החג מתבצעות במהלך השנה וכוללות איסוף מתנות אשר יוענקו למתים במהלך החג. בתחילת החג, נוהגת המשפחה לעלות לקברי אבותיה, לנקותם ולשים עליהם פרחים ונרות. משפחות עשירות נוהגות להקים בביתם מזבח לכבוד האבות ולהניח עליו או על הקברים את מנחות ה-"ofrendas". הפרחים הם בעיקר פרחי ציפורני חתול (המכונים בספרדית: Flor de Muerto - פרחי המוות), שלפי האמונה קוראים אליהם את רוחות המתים, וכן בקבוקי טקילה. על קברי ילדים נהוג להניח צעצועים וממתקים.

במדינות אמריקה הלטינית מתחפשים הילדים בחלוק לבן ומסיכה לבנה עם ציור גולגולת, ובחלקן עושים תהלוכות בתחפושת זו.

יש המאמינים שהרוחות אוכלות את האוכל המוגש להם, וכל האוכל את המאכלים לאחר מכן יישאר רעב ולא ישבע^[2].

בגואטמלה מקובלת ביום המתים ארוחה משפחתית חגיגית, שהמאכל המסורתי המרכזי בה הוא פִיאָמְבְּרֶה, מעין סלט צבעוני וגדוש מרכיבים שונים: מינים רבים של בשר ונקניק, ירקות, גבינות, חמוצים ועוד.

הפיליפינים

בפיליפינים נקרא החג Araw ng mga Patay ("יום המתים"), ונחשב לאחד החגים החשובים ביותר בשנה. החג מהווה רקע למפגשים משפחתיים יותר מאשר יום של חגיגות. במהלך החג מנקים את קברי בני המשפחה, צובעים אותם מחדש ומניחים עליהם נרות ופרחים. מאחר שנהוג לבלות זמן עם בני המשפחה, נוהגים בחג זה המשפחות לישון באוהלים משפחתיים בבתי הקברות על מנת להיות יחד, הן בני המשפחה המתים והן בני המשפחה החיים.